בכל פעם שאני מחפש עוד חותמת של הכשר, שלפיה תם הטקס במדינ'ע של כוחנו באחדותנו, רק ביחד ננצח, אחים אנחנו וכמובן א־ח־ד־ו־ת, אני מוצא את החותמת בגואליציית האפסים ובאגם הדרעק. הנה למשל שלמה קרעי, תלמידו של הבאבא־בובה מאזוז, מתבטא אחרי ההפגנה מול בית ראש הממשלה. "בני הבליעל האלו קיבלו חותמת כשר לפסח למהדרין מהיועמ"שית. הרי אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי – וכל המרבה הרי זה משובח".
אולי בעוד חודשיים יתפנו נבחרינו להשיב את החטופים, אבל זה רק אולי | רון קופמן
משל ונמשל על החיים עצמם, כי מחר גם ככה נמות | רון קופמן
אז בליעל לפי התוירה של קרעי הוא כינוי לאדם עם תכונות מוסריות שליליות, וכינוי לעבודה זרה. "ייצאו אנשים בני בליעל בקרבך, ידיחו את תושבי עירם לאמור: נלכה, ונעבדה אלוהים אחרים – אשר לא ידעתם" (דברים, פרק י"ג). זה הפשט. והדרש, מה הוא אומר? קרעי בהתקף פאניקה שהציבור ימצא לו אלוקים אחרים, שהוא אינו אבי האומה שדואג לסידורי עבודה בגועליציה, ואז זה נגמר. אין יותר קרעי באגם הדרעק, כקומיסר של הטיפשורת. כי את אבי האומה ואת אם האומה, שבכל צילום שלה שעובר פוטושופ היא מתחפשת לברבי או לסנדרה רינגלר, באמת מיצינו ביג טיים. הגיע הזמן למשהו חדש שאנחנו עוד לא מכירים, אבל אנחנו פתוחים להיכרות.
אנחנו לפני הניצחון המוחלט, או שאולי רק כפסע מהשמדת חמאס, חיזבאללה ואיראן. אפילו ישראל כ"ץ מאיים על מקבילו, שר החוץ של הפרסים. אנחנו בתקופה מדהימה באיכותה. לפי הפעילות הבינלאומית, כל לוחם ומפקד עלולים להיעצר בחו"ל, לפי דרישת בית הדין הבינלאומי בהאג. אין להם לב לחולירות האלה. מדוע הם מתעסקים בדרג צבאי, במקום להתעסק עם הדרג המדיני, שהוא אבי כל חטאת. שגועליציית האפסים תפחד לנסוע לחו"ל. מה הם מחפשים בדרג הלוחם, שמיישם הנחיות של גועליציית האפסים?
מתאים לי שמאי גולן, מירי "המחוננת" רגב, דודי אמסלם, בני גנץ, יהיר לפיד וכל הלהקה של הכיפות לא ייצאו לחו"ל. כל המראה שלהם רק מחמירה את מצבנו. ואסור לשכוח את הנהגת החניוקים שעפה לכל מקום, אבל בשקט, כדי לפגוש באבא־בובות מהגולה. שיישבו כאן איתנו וימשיכו לפגע בציבור שלנו. לא צריך לפזר את הרעל בכל העולם. תראו איך אנחנו נראים שם.
אומנם אבי האומה ממשיך עם ילקוט הכזבים שהוא ממציא, שלפיו כל העולם ואשתו מאוהב בנו, אבל את האמת רואים ושומעים. בגועליציה קוראים לגרמניה "ידידה", כי מעצמה שהשמידה חצי מהעם היהודי וסיימה את התהליך רק לפני פחות מ־80 שנה היא "ידידה אהובה". כי בחצי הכוס המלאה נותרה מחצית מהעם. גם המנהיג הצרפתי, זה שנשוי לאישה בגיל של אמא שלו (מעניין מה קרעי אומר על זה, באמת), הוא נורא אהוב בגועליציה.
איך היה הסדר שלכם? התפללתם חזק, בכוונה גדולה לאבא שבשמיים, שכבר לא עונה לנו אלפי שנים? יופי לכם. גם אני נתתי חזק בתפילות, אבל בנוסח שלי, בלי "נוטל" ו"מוציא מצה" וכל השטויותים האלה. האמהות של שלושת ילדיי הן דתל"שיות, אבל יש להן רגעים של התרוממות רוח, שבהם הן חוזרות למסורת. אז הן כפו עליי לערוך סדר, בשביל גיאצ'ו והנכד שלי לני, שהוא צדיק ממש. לני זה לנו־נתן־אדוניי, והוא גם סטודנט בגן של חב"ד, כי ככה פוצו, אמא שלו, ושורק'ה הסוהרת, אמא שלה, דרשו ממני.
עבדתי קשה על הסוגיה הזו, ניצלתי כל קשר אפשרי כדי לארגן לנכד את הזהות החב"דניקית.אני באמת מחבב אותם, הם לא מעיקים והם מסבירי פנים. הרב מענדי, שאני הולך אצלו לפעמים לבית הכנסת שלו, אדם צעיר, מתמצא בעולם הגדול, חובב נב"א, ובעיקר קלט שיש לי הפרעות קשב וריכוז. אז הוא עוזר לי עם הברכות, עם המקל בספר התורה על כל שורה, כשאני משתדל לא לפסוח על מילה.
כיפוש עבדה יומיים כדי לבשל, אחרי שעבדה יומיים בניקיונות. אני עזרתי לה מאוד, כי ישנתי ולא הפרעתי לה בכלל. המטלה היחידה שהוטלה עליי הייתה לקנות מצות. קניתי ארבע חבילות גדולות, ויש לנו מספיק גם לשנים הבאות. כשהגעתי עם הסחורה, היה לכיפוש מבט כזה בעיניים, שנראה לי אפעס מזלזל, אבל לא אמרתי מילה. כי לשיטתי עמדתי במשימה, ותמיד עדיף שלא ייחסר.
היה גם כיסא ריק, לחטופים והשבויים, או כמו שמגדירים אותם בגועליציה: "החסרים". זו אותה גועליציה שמוותרת עליהם שבעה חודשים, כן? כי הם בדרך ל"כפסע מניצחון מוחלט". אבל הרב דוד סתיו מצה"ר ביקש ממני בראיון רדיופוני, אז נעניתי לבקשתו. העדפתי את הג'סטה הזו במקום אליהו הנביא, שאני מחכה לו 65 שנה והבנאדם מבריז סדרתי. אפילו וואטסאפ של התנצלות הוא לא שולח.
היינו עשרה מסובין, אבל כמות האוכל הייתה מספקת לפלוגה של גבעתי, אולי יותר. פוצו וגולו הביאו סלטים ועוגות כשל"פ שהן אפו. אפרת של מוישה הביאה סיר בשר, כדי שלא ייחסר, חוס וחולילה. הייתה גם הצלחת הזו שכיפוש התקינה. היא התחשבה בי והורידה את הזרוע, כי אני לא יכול לראות חיה מתה אם היא לא על שיפוד ו/או רוטב, בחתיכות קטנות, שהן לא במתאר החיה והעוף.
שאפתי להגיע במהירות הגבוהה ביותר לארוחה. אבל הנוכחים לא התירו לי, מפאת הקדושה שעטו על עצמם. מוישה "הרומני", שאת הסדר הראשון שלו עשה בצה"ל אף שנולד בכפר סבא. הוריו חששו שאם יפתחו את שבעת המנעולים בדלת הפלדה, יגיעו ניקולאיי צ'אוצ'סקו, אלנה וקונסטנטין המטורף, במקום אליהו הנביא. אז הם ויתרו על האירוע.
אבל כמו רומני אמיתי שזיהה את הלך הרוח בסלון, הוא חבר לרוב, שזה כולם נגדי, וטען שחייבים גם את כל השירים. אז אחרי "רחץ" ו"כרפס", ויתרתי להם. התעסקתי בעיקר באכילת מצה עם חזרת וחרוסת, וכמובן כרפס, כי צריך ירק ירוק בשביל המגנזיום בדם.
הם תפקדו יפה מאוד. אני, במקביל לאכילה, ספרתי כמה דפים נשארו לסיוט הזה, עד האוכל. עם הכיפה וכל הציוד הנלווה, הרגשתי ממש צדיק מלא־מלא. הבטתי מסביב והייתי גאה בעצמי על כך שביקשתי משמחה, מנהלת משק הבית (היא לא סתם עוזרת, היא מנהלת, שמשתכרת לפחות פי שניים ממני לשעת עבודה, נטו), שתשרוף מרווה בכל חדרי הבית, כדי לגרש את כל השדים ועין הרע שעלולים לבוא עלינו לכלותנו. השיא היה שהיא הגיעה אליי עם המחבת והעלים השרופים שהעלו עשן. "רון, תנשום נשימה עמוקה. תמלא את הריאות בעשן. נו, עכשיו".
הבטתי בה ואמרתי: "תגידי, את אמיתית? בלעת ליצן? מה נסגר איתך? זה מסוכן למלא ריאות בעשן".
היא לא ויתרה. "נו, רון, עכשיו, כל עוד זה רוחש במחבת. מה מסוכן? אתה מעשן, זה לא מסוכן? תשאף עכשיו".
שאפתי, קצת השתעלתי, אבל חשתי קדושה. אמא שלי בטח גאה בי, כי נלחמתי בכל המכשפות והעין הרע, כפי שהיא מלמדת כל חיי. הדירה שלה מלאה בספרי קודש, אף שהיא ברוגז עם אלוהים כבר 70 שנה. בסדיר ובמילואים, היא תפרה לי כיסוי לדיסקית, שאליה הדביקה ספר תהילים, ואסרה עליי להוריד אותה מהצוואר מספיק שנים. "אני יודעת מה זה עין הרע. אל תתווכח, תעשה מה שאני אומרת", היא אמרה. אז לא התווכחתי. עד היום, בגיל 92, היא נלחמת בכוחות האופל. גם אני, בגללה, אבל היא לא מפסיקה להתלונן למה הילד שלה פסיכי.
נגמר האירוע. חשתי חולשה ועייפות, מרוב אוכל. נשכבתי במיטה, הקצתי אחרי 11 שעות. בדיעבד, כיפוש דיווחה לי בבוקר שהיא ניקתה וסידרה עד שתיים לפנות בוקר.
"למה לא הערת אותי, כיפוש? הייתי עוזר לך".
"חחח... חחח... במה היית עוזר, מאמי? כשאני מבקשת ממך להוריד זבל, אתה מוציא לי הנחיות של אורתופדים, שאסור לך להרים משאות כבדים מעל קילו אחד בגלל שבר בירך שקרה לפני 11 שנים. אני אוהבת לסדר לבד, בשקט שלי. אתה מתוק, אבל אתה לא כשיר לכלום. אם זה לא מעניין אותך, אתה מרחף".
לא התווכחתי עם האבחנה המלומדת הזו. "סבבה. אם את אומרת, את כנראה יודעת. אבל סחתיקה, ממש לא מזהים שהיה פה אירוע רב־משתתפים. בשנה הבאה, אם תסתיים המלחמה, ואני סקפטי, לנוכח מצבו של אבי האומה בסקרים, ניסע לחו"ל בחג הזה. אני לא משתגע על חגים, אבל אנחנו במצור בינלאומי כרגע".
גם בחג החירות לא שכחתי אתכם, קינדרלעך. יש לי מאות קניידלך על המציאות פה, שאני מעוניין לחלוק איתכם. אז הנה צלחת עמוסה של הכדורים עם השמאלץ.
ארבעה ישראלים נכנסו בלילה ללא תיאום למתחם קבר יוסף בשכם. הם פרצו מחסום, רכבם ניזוק מהדוקרנים, בנס נמנע טבח. בצר להם, הם הזעיקו את צה"ל, שמשמש כחברת אבטחה פרטית לכל גחמה של הג'מעה הזו, והם חולצו. מכוניתם הוחרמה, כולל כנראה המדבקה "ביבי, מנהיג חזק". הם הועברו לחקירת משטרה, שאירחה אותם יפה ואולי אף הסיעה אותם לביתם, עם איום באמצעות האצבע המורה: נו־נו־נו.
לימור סון הר־מלך, סוג של הזיה לאומנית באגם הדרעק, נפרדה בטוויטר מאלוף פקמ"ז יהודה פוקס. "סופסוף, האלוף פוקס פורש מתפקידו. האלוף שהיה ממובילי הקונספציה, שראה בהתיישבות אויב ובערביי יו"ש פרטנר, שהיה מאו"ג עזה והגה את מדיניות ההכלה – שהתבררה כאסונית גם ב־7 באוקטובר, שבתקופתו צירי יו"ש הפכו לצירי מוות, שאפשר בנייה בלתי חוקית של ערבים. יש לי תחושה חזקה, שעדיין מוקדם לחגוג, כי נפגוש את פוקס במערכה הפוליטית. אני קוראת לממשלת ישראל לשנות את פני המטכ"ל, כדי שלוחמים כמו עופר וינטר יקבלו את המושכות".
אין לי ספק כלל שסון הר־מלך נגד פוליטיזציה של צה"ל, רואים ושומעים. אבל עד שימונה רמטכ"ל שמתאים לה, בוגר האקדמיה הצבאית של נוער הגבעות, וגם מפקד מתאים למרחב יו"ש בשב"כ, נגיד יגאל עמיר - אחרי השחרור, אני מציע למנות את צבי סוכות לאלוף פקמ"ז. הוא אומנם חסר הכשרה צבאית, גם של רובאי 00, אבל הוא מתאים, בעיקר לאלוקים שלה. א־ח־ד־ו־ת, לא?
במל"ל מתכוננים לצווי מעצר בינלאומי נגד אבי האומה ונגד יואב גלנט והרצי הלוי. אני מקווה שהמוסד כבר איתר מכבסות איכותיות שישמשו את אם האומה, כאשר תגיע לבקר את בעלה - ועל הדרך יעשו בשבילה כביסות, בנוהל. בכל מקרה הוחלט לפנות לממשל של סליפי ג'ו, כדי שיבטל את הגזירות. רק חבל שהגועליציה שונאת את סליפי ג'ו, מלא־מלא, אבל מתחננים אליו. גם כשהוא שופך עלינו יותר מ־26 מיליארד דולר, שונאים אותו. רק שוכחים שבלעדיו, חיילנו היו נלחמים באמצעות רוגטקה. ובמציאות של היום, אין את דוביד'ל וגוליית.
כמעט שליש מ־2024 חלף, מאזן הקטל בכבישים הוא 130 קורבנות. אגם הדרעק לא דן כבר 17 שנים בעמדת משרד התחבורה בסוגיה. עכשיו זה לא זמנים, כי מירי "המחוננת" עסוקה בהפקת אירועי ההוקרה לאבי ואם האומה. תפנו אליה חודש אחרי יום העצמאות, רגע לפני שהיא יוצאת לתור את העולם אחרי עובדים זרים. צריך 80 אלף, עד עכשיו הגיעו 350, אז יש לה למה לשאוף.
גרמניה, ידידתנו החביבה, תחדש את השת"פ עם ארגון המחבלים של אונר"א. הגרמנים המאוסים קיבלו את כל המידע על פעילות הטרור הרצחנית של אונר"א בעזה, אבל זה לא מזיז להם. למה ציפיתם? שגזע אנושי גרמני טהור יעבור מוטציה ב־80 שנה? יש איזה מדען שמכיר תהליך כזה בטבע?
עמיחי שיקלי, שאחראי על התפוצות, בראיון לכאן רשת ב': "לא חושב שארה"ב מקרינה עוצמה תחת הנהגתו של ביידן, זה פוגע ביחסים עם ישראל. אני הייתי בוחר את טראמפ כנשיא".
הלוואי, עמיחי, הלוואי. כשדונלד, הנכד של פרידריך הגרמני, יסיים את הסיבוב שלו על הג'מעה שלך ויקים כאן מדינה פלסטינית, אני אתפוצץ מצחוק. הרי אני יודע שאתה וכולכם בגועליציה, זה פשוט כלומה ומאומה. אגב, כשתראה ממנו צבא במזרח התיכון ו־26 מיליארד דולר, תתקשר לדווח, שרלטן בחצי השקל. כוחנו באחדותנו, עם מי נתאחד, עם שיקלי?
אף שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, מחבלי חמאס בעזה יורים רקטות כל יום לעוטף. יש יום דליל, ישנם ימים עמוסים. אבל איזה כיף שהחזירו תושבים לעוטף? הבטיחו להם פ־י־נ־ו־קי־ם. בינתיים הם בממ"ד, הילדים הם קליפות אנושיות של סיוט בלתי נגמר. הסיוע ההומניטרי מוצנח בדיוק רב, בסמוך למשגרי הרקטות, וממש נפלא כאן. עוד מעט קט ייגמר הפסע, ותושבי העוטף ייפלו על הגבות.
יצחק גולדקנופף, סוג של טפיל בגועליציה וגם בקיבינימט של הביטחוני־מדיני, אף שאין לו מושג קלוש בתחומים האלה, רוצה לדחות את הבחירות מ־2026 למועד בלתי ידוע. מה שיבוא קודם - משיח, או בחירות. "הפקת לקחים או חשבון נפש? על מה", הוא אמר בראיון לוואלה!, שבו התייחס לטבח ב־7 באוקטובר. "כדי שאצטרך לעשות חשבון נפש על מה שקרה, הייתי צריך לכהן שתי קדנציות לפחות. אז הייתי יודע לעשות חשבון נפש".
למעט העובדה שיצחק ואני עברנו ברית מילה, מבלי שישאלו אותנו אם אנחנו מסכימים לאירוע הטראומטי, אין לי בדל של קשר ליהודי הזה. הוא ואני לא בני אותה דת, כי אני לא טפיל, כי לא אפשרו לי להיות טפיל. גייסו אותי כחוק, אני עובד כל חיי הבוגרים כדי לממן בין השאר את הגחמות של הבאבא־בובות של יצחק. מתי נפרדים? מתי תהיה לי מדינ'ע משלי, בלי באבא־בובות, וגם בלי יצחק?
אבי האומה מאשים את יואב גלנט בהדלפות מדיונים מורכבים עם הרשב"כ והרמס"ד. בתכנון קפדני ואופייני לאבי האומה, הוא סיים ישיבה של הקיבינימט של הביטחוני־מדיני המורחב, שכולל כמובן ערימה של משתמטים ומשתמטות שמתחפשים למצביאים, ושם התלונן על גלנט, כאילו אינו יודע שהוא עדיין על הקו בשיחת וידיאו. "בכל פגישה מצומצמת, הכל מודלף. אני יודע שזה לא ראשי שב"כ ומוסד, אז מי זה יכול להיות?".
רגע, רגע, בנוסף לשלושתם גם אבי האומה נוכח. למה הוא לא חשוד בהדלפות? מישהו בדק את זה? פוליגרף, זריקת אמת, סמרטוט ודלי מלא מים מהביוב? למה משאירים את זה פתוח ולא פותחים בחקירת שב"כ? אני באמת "תמהתני", מדוע זה לא קורה.
המאכער יעקב ברדוגו, שסמוך על שולחנו של אבי האומה, בפתח תוכניתו בגלי ישראל: "גנץ ודרעי, שפעלו נגד הפעולה באיראן (הוא שכח לומר שזו הייתה פעולה הירואית, בפיקודו של אבי האומה), צריכים לספק הסברים לציבור. דרעי כבר היה אמיץ לומר בקולו שהיה נגד. נשמח לשמוע את דעתו של גנץ. בנוסף, אני שומע את גנץ מתחייב להחזיר את תושבי הצפון לפני 1 בספטמבר. בשם מי הוא מתחייב על כך? מה אתה מבין בכלל (חחח... חחח... נכון שגנץ מיותר בקיבינימט של המלחמה, אבל הוא היה מפקד ולוחם רק - ממש רק - 40 שנה יותר מברדוגו, שהיה צלם תצ"א בשירותו הסדיר, רק סדיר), שאתה מסוגל לספק התחייבות כזו? אני משער שהתקיפה המוצלחת באיראן גרמה לגנץ אי־נוחות מסוימת, די לחכימא".
אז הנה החדשות ליעקב המאכער, ועיקרן ת־ח־י־לה: בקיבינימט של המלחמה אין חכימא, יש אגו ונרקיסיזם שמתבטא בהפקרת החטופים והשבויים, שלרוע מזלם אינם ביביסטים. במקרה שלך אדוני המאכער: הקול קול יעקב, אבל התודעה המהונדסת והמהנדסת היא ידיו של אבי האומה וחבר מכעריו מהלשכה. מה עם נתן אשל? מסור לו ד"ש חמה, והמלצה להסתובב עם טלפון כשר, נטול מצלמה.
בני גנץ על פיתהמר בן גביר: "שרים שפוגעים בביטחון המדינה לא צריכים לשבת בקבינט". נכון, בני, אתה צודק. פיתהמר וסמוצ'קנע גרנד־מייזר, מיותרים באירוע, כי אין למשתמטים מה לעשות שם. אבל גם אתה מיותר לגמרי. שבעה חודשים אתה שם, מצבנו מחמיר. אבי האומה מתייחס אליך כאל פינצ'ר חביב, ותו לא. את החודש הראשון למלחמה סיימת עם מעל ל־40 מנדטים. חוששני שבעוד חודשים בקיבינימט הזה, תייחל לכמות דו־ספרתית של מנדטים. כי בינינו, אבי האומה הוא מצביא קטן נורא, אבל תככן גדול, בחסד. אין לו מתחרים בטינוף. אז מה אתה אומר, בני, אולי די? אולי הגיע הזמן לפרוש, לצאת לציבור ולספר מה באמת קורה שם בחדר?
זהו זה קינדרלעך של שעבס־קוידש, תהיו אופטימיים, עוד שלושה ימים ונפטרים מהמצות. מומלצת כמובן שטיפת קיבה עם החומרים של הקולונוסקופיה, כדי להיות ערוכים ומטוהרים לטקסי הרעפת האהבה לאבי ואם האומה, שמפיקה לנו מירי המחוננת. כי לאחר הטקסים תהיה לכם בחילה קלה, שייתכן שתצריך צום ותתיר רק שתיית מים.
נ.ב.
אני מבין שחלקכם זובחים סביב הכנרת חיות מסכנות ועופות שניצלו מהלולים במרגליות, כדי להגיע אליכם למנגל. צונן שם, הא? איזה כיף. היזהרו מה"שרקייה", היא נורא מסוכנת, וחבל לחזור הביתה בשקית ירוקה עם ריצ'רץ'. גם אלכוהול לא כל כך טוב בחמסין, אבל אתם בטח מעולפים כבר, אז למדתם לבד, לא בהתכתבות.
אני לא עוזב את ק"ק תל אביב, אני שמייח שאתם זובחים רחוק.
תבלולו.