מגי טביבי היא הבחירה האולטימטיבית היחידה שיכולה הייתה להיות להנחיית טקס המשואות, שאותו תנחה לצד תמיר סטיינמן. מגישת מהדורת חדשות 14 מקצועית, רהוטה, נאה, אמביציוזית ונראה שאין לה מושג מה קורה סביבה. מדי ערב היא מתייצבת להגשת מהדורת חדשות כאילו האדמה אינה רועדת והשמיים לא נפלו. היא ממשיכה בשלה.
״אם לא הייתי ראויה לא הייתי נבחרת״: מגי טביבי מדברת על הכל | ראיון חגיגי
הטון שלה נעים וענייני. אחיד ורגוע. היא לא דרמטית ולא פומפוזית. היא כמעט אפתית. “תודה רבה לך, ריקלין, ותודה גם לך, ברדוגו, על הדיון המעניין הזה", היא מסכמת, “ונעבור לנושא הבא". צפייה בה לא מעוררת עניין מיוחד. היא משמיעה מדברי נתניהו ומודה לפרשן שלצדה, ואז מפנה למומחה לענייני ביטחון, שמסביר ומבהיר. נראה שאינה מאמינה בשאלת המשך או בשאלה מאתגרת או סתם בסקרנות. באותה מידה הייתה יכולה להגיש תוכנית אוכל או שעשועון טריוויה.
היא מרוחקת, כאילו בלתי מעורבת. לפני שנה העלתה תמונה שלה עם אחיה, שבה הוא נראה חובק אותה והיא נשענת עליו ובוהה בו. בגלל ההבעה הקבועה והבלתי משתנה שלה, ובשל הקרבה הפיזית המעט מוגזמת שלו בתמונה, גולשים התבלבלו לחשוב שמדובר בבן זוג ולא בבן משפחה. הבעת הפנים שלה אינה מסגירה דבר. באותה מידה הדמות שלידה הייתה יכולה להיות סבתא שלה או מפקד מהצבא.
מדובר בבחורה בת 29, שלא מרשה לעצמה להתעצב, להתעצבן או חלילה לצחוק, בעיקר בעבודתה. פניה חתומות, אטומות, וכמעט לא משתנות. בזמן שהיא מגישה את המהדורה, הערוץ עצמו שינה אפיק וגם החליף תדמית: מערוץ עם מנדט לשידורי מורשת הפך לתחנת טלוויזיה עם הצלחה מסחררת. שרון גל הצטרף, ואז עזב לערוץ אחר, התחרט, חזר, ועכשיו עובר להגשת תוכנית אחרת - כל זה קורה, ולטביבי יש אותה ארשת. היא כאילו מגלה מדי ערב מי מגיש לצדה, מה תוכן המהדורה, ומתחילה במלאכת ההקראה.
בראיון איתה למיקי לוין, בעיתון זה, היא לא ענתה ולא לא ענתה. היא מספקת מבחר תשובות קורקטיות, שמזכירות שיחה עם צ'אט בוט. “מה עם זוגיות?", נשאלה. “כל דבר בעתו", ענתה. “איך הגעת לחדשות?" תהתה המראיינת. “הנושא קסם לי, התחלתי כמבזקנית". “כתומכת בממשלה, את מרגישה אאוטסיידרית?" - “לא אמרתי שאני תומכת בממשלה ולא מתנגדת לה". “איך מרכיבים פצצה?", “על נושא זה לא אוכל לענות". שמחתי לעזור.
כנראה שדווקא המכניות שלה תורמת לה, במיוחד השנה, להיות הכי נכונה להנחיה ולהגשה, הן בימי המהפכה והן בזמן המלחמה. אגב, היא מתמידה ומספרת שהיא הולכת ומתחזקת, ואף הוסיפה ש"הסוכן שלי הוא הקדוש ברוך הוא". מסתבר שבנוסף לאלף שמותיו ולמיליוני עיסוקיו, הוא גם טרוד בסגירת חוזים למגישים. בועז בן ציון של מעלה.
לא רק טביבי מקבלת חיבוק מהשלטון. המגישה ליטל שמש, ללא עבר רלוונטי משכנע, מונתה לחברה במועצת הקולנוע. הימים הלאומיים הפכו לסידורי עבודה לאהובי הממלכה: דמויות מתחזקות-דתיות־ימניות לא דעתניות, ואם אפשר שיהיו עובדי ערוץ 14. מאתרים אותן והן מקבלות שיחת טלפון ממשלתיות ולצדן הצעות עבודה מפתות.
בנוסף לטביבי ושמש, לינור אברג'יל ואביב אלוש יובילו את טקס פרסי ישראל, והזוג הנידח עדן הראל ועודד מנשה ינחה את חידון התנ"ך. מי שרוצה לראות מה עברנו ב־30 השנה האחרונות, שיסתכל על נייר הלקמוס של ישראל - עדן הראל. עד שנת 2000 היא הייתה סמל הליברליות והקוליות התל־אביבית, הנחתה מצעדים ב־MTV וחיה בלונדון. הקריירה שלה הייתה ההוכחה שישראלי יכול להצליח בכל מקום בעולם ההוא, שהפך לכפר גלובלי קטן, שכל האפשרויות פתוחות בו.
עדן של אז הייתה האדם המגניב ביותר במדינה. עדן של היום בוודאי מסתכלת בבוז על הבחורה הצעירה שהייתה. היום גם היא וגם ישראל הולכות ומשתבללות. בשנים האחרונות היא מתעסקת בבישולים, ניקיונות והארות רוחניות. יחד עם בעלה היא מעלה מבחר סרטונים לרשת, כששניהם משחקים זוג סאחי, כנראה אפילו יותר ממה שהם במציאות, כשהם מתווכחים על עבודות הבית. חלק מהסרטונים הם פרסומות סמויות למוצרים קטנים כמו מגהץ. בחלקם יש מסרים ותובנות מאירות עיניים, למשל ש"מערכות יחסים חשובות יותר מכסף".
באחד הסרטונים עדן מעודדת אותנו למחוק את הזיכרונות הרעים שיש לנו מהתקופה הזאת, ומהטראומה שכולנו חווינו ו"כדי לחזק את עצמנו, כדאי לפנות לד"ר מיכאל אבולעפיה. הוא מעביר סרטונים על זה". זהו צו השעה - להיפטר מהעבר המעיק, לא להקשות בשאלות, להאמין, להתחזק ואולי לקבל איזה תפקיד מפנק.