מזה שנים אני ממליץ לעקוב באורח סדיר אחרי משפטי טראמפ במקביל למשפטי נתניהו. אני מתרשם שההיענות לא גדולה. התפרצות תנועת המחאה ואירועי העוטף שהתגלגלו למלחמה רב־זירתית שאבו את כל החמצן שהאזרח הסביר צורך לטובת הקשב התקשורתי בכלל, כולל משפטי נתניהו שנדחקים לתחתית הסיקור החדשותי. לפני כשבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים עלתה להעיד היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה בתיק 1000 - תיק המתנות.
התהייה בעדות מילצ'ן בתיק 1000: האם מותר או אסור לקבל מתנות מחברים?
בצל סערת משלוחי הנשק: טראמפ מגדיל את היתרון על ביידן? | הנתונים המלאים
בניגוד לטענת נתניהו, לפיה הוא קיבל את אישורה לקבל את המתנות, היא אמרה שלא קיבלה פנייה ולא אישרה. עדותה החליקה על פני המסך הציבורי כמו עוד מטאוריט זניח ולא נודע כי היה או לא היה. זהו אפקט החירשות של אוזניים תחת הפצצות אינסופיות ובייס כרות אונה. בדיוק כמו במשפטי טראמפ.
גם כששני הפוחחים האלה נתפסים על חם זה לא מזיז להם, לציבור שלהם ובסופו של יום לציבור כולו. לשניהם יש אובססיה לתקשורת ברמה שמעלה חשדות שהם חוששים ממה שעדיין לא נחשף. כששניהם רוצים את התקשורת לצדם יש להם שתי מטרות ולא ברור איזו ראשונה ואיזו שנייה. האחת היא לאחד סביב אישיותם המלבבת והכריזמטית את העם, גם כאשר הם מבצעים פשעי מרמה והפרת אמונים על ימין ועל שמאל תרתי משמע.
לטראמפ ברור שגם אם יירה בעובר אורח בשדרה החמישית לא יאונה לו מאומה. נתניהו יכול לדרוש שיפוץ בריכת השחייה הפרטית שלו באמצע המלחמה ושיקפצו לו. שניהם מוכיחים למתנגדיהם שלשליטה בתקשורת יש זווית נוספת והיא חדה ומרעילה בהכפשת מתנגדיהם. חבל שסיקור משפטיו של טראמפ בישראל נאחז בשולי החדשות אם בכלל, אבל הדמיון בין שני הטיפוסים האלה על רקע סביבה שיש לה מאפיינים דומים הוא גם הסיפור של המאבק הגלובלי כולו.
מחלוקות הליבה הפנים־לאומיות דומות במרבית מדינות העולם הדמוקרטיות והן שהפכו את משפטי טראמפ ונתניהו למעין טסט־קייס של המאבק למען דמוקרטיה ליברלית. ועד שהחברה האנושית תלמד את לקחי שני הפוחחים האלה ניתן לפחות להתפנן על תעלוליהם הנוכחיים. לכאורה טראמפ טיפש ונתניהו חכם.
למעשה הטיפשות של טראמפ והחוכמולוגיות של נתניהו הובילו לקריסה מוחלטת של מדיניותם המוצהרת. והתדהמה: זה לא מזיז לבייס שלהם ולשליחי אלוהים או ישו שלהם. המשותף המובהק להם הוא אגואיזם עירום, שקר כדרך חיים ושימוש פונקציונלי בבני אדם על פי צורך. עיקר המשותף להם אידיאולוגית הוא המלחמה בדמוקרטיה כאידיאולוגיה ובמערכת המשפט כטקטיקה לצורכי הימלטות מכלא.
סיסמת הקרב של "הוושינגטון פוסט" היא "דמוקרטיות מתות בחשיכה". אומרים שג'ף בזוס עצמו טבע אותה. מדובר בקשקוש כמו־פואטי. בישראל ובארצות הברית הדמוקרטיה גוססת לקול מצהלות הימין האולטרה־משיחי. להם יש את טראמפ, לנו את נתניהו, שניהם תפורים מעור אחד, של פיל בחנות החרסינה של דמוקרטיה במשבר.
אנשים תוהים איך טיפוסים כמו שני אלה לוקחים בחירות. טראמפ לוקח את נשיאות ארצות הברית בהליכה ונתניהו את ראשות הימין בזחילה. התשובה היא ברורה: כאשר החדשות מוגדרות כ־SHOW אזי השחקן בעל הנוכחות האטרקטיבית יותר הוא הנשיא. קינג קונג או קינג טראמפ או קינג דיוויד - THE SHOW MUST GO ON - דיקטטור נולד. לשניהם יש עניין בהריסת מערכת המשפט משום ששניהם יודעים שהמצב הוא או דיקטטורה או כלא.