כמה אמרות עולות במוחי כשאני חושב על יחסי ארה"ב־ישראל: הגמל אינו רואה את דבשתו; מה שמותר למלך - אסור לנתיניו; בעל המאה הוא בעל הדעה. על פניו נראה שממשלתנו אינה יודעת להעריך ולהוקיר את הסיוע שאנחנו מקבלים מהאמריקאים, וזה מרגיז אותי. מגיע להם שנשמע לקולם, מתוך הבנה ועוצמה ולא מתוך חולשה.
כמו עשרות רבות לפניו: יואב גלנט גילה מיהו באמת נתניהו | בן כספית
הטנק זיהה דמות חשודה: כך התרחש אסון הירי בשוגג בג'באליה
איני יודע מה היה מצבנו לולא נושאות המטוסים שהגיעו לאזורנו בתחילת המלחמה, בהפגנה של כוח בפני אויבינו שאם יתחילו איתנו מצפון, יהיה להם עסק עם האמריקאים. אני תוהה מה היה מצבנו ללא ספינות הנשק שפרקו ציוד בנמל אשדוד, ועוד פחות אני יודע מה היה קורה לו היה עלינו להתמודד רק בכוח חיל האוויר שלנו ומערכות ההגנה מול מתקפת הטילים והכטב"מים מאיראן. נכון שיש לאמריקאים אינטרסים, אבל גם לנו יש, ואנחנו זקוקים להם הרבה יותר.
הסנאטור האמריקאי לינדזי גראהם נימק יפה מדוע יש לתת לישראל נשק, בציינו את מה שעשו האמריקאים כאשר זרקו פצצות אטום על הירושימה ועל נגסאקי. אני רוצה להזכיר גם לארצות אירופה ואמריקה שבמלחמת המפרץ השנייה, כאשר כבשו צבאות הקואליציה את עיראק במטרה למגר את משטרו של סדאם חוסיין, נהרגו לפי ההערכות כ־100 אלף עיראקים.
כדאי שהעולם יידע ויפנים שלא ניתן לאף כוח זר לפלוש למדינתנו ללא תגובה. איני מכיר אף מדינה ריבונית שתאפשר לגורם זר לפלוש לגבולותיה, להפגיז אותה במשך שנים בטילים, קסאמים, בלוני-נפץ ופצמ"רים - ותשתוק. הגיע הזמן שבנאום של נציג ישראל באו"ם הוא ישאל את כל הנוכחים מי היה מסכים שיפגיזו את ארצו באופן קבוע במשך שנים רבות, יהרגו בעמו, יחריבו את ביתו ורכושו - והוא ישתוק? אני מניח שאיש לא ירים את ידו.
ובאשר לגבול הצפון - הייתי מכריז באו"ם וגם זורק כרוזים מעל ערי לבנון ובעיקר מעל ביירות, ומזהיר שכל טיל, פגז או כטב"ם שיפגע בעיר או בכפר בארץ, יזכה מיד לתגובה בעיר או כפר לבנוני, ולא באזור הגבול דווקא, אלא בעומק המדינה, כמו אצלנו. אין לי ספק שתושבי לבנון יחשבו פעמיים על התועלת שחיזבאללה מביא להם ואולי בכך תיפסק, או לפחות תיחלש, הרעה הבאה עלינו מצפון.