הרגלים גרועים שאני חייב לשנות: אולי הדבר הנורא מכולם הוא הטוויטר. זה בעצם כבר לא טוויטר, היום קוראים לרשת הזו “אקס". שם הרבה יותר אימתני, שאולי מתאר בבהירות גדולה יותר מה קורה למוח שלנו כשאנחנו נתקעים בחממה הזו יותר מדי זמן - הוא פשוט נמחק. 

הפעולות הזהות בבוקר ובערב: אחת נעימה, האחרת קשה | חיים אתגר
עם הנצח לא מוותר: למרות הכל, אי אפשר לשבור אותנו | חיים אתגר

מצד אחד, יש שם כמה עיתונאים טובים שמעניין ושווה לעקוב אחריהם, הם מחדשים, מציגים מידע ונותנים פענוח מצוין של המציאות. אבל מעשית? בואו נודה, מדובר במיעוט שבמיעוט. למעשה מדובר בהביטאט הכי רעיל ומרושע מבחינה מחשבתית. 

הבעיה המרכזית היא שאי אפשר לברור לגמרי את התכנים שנכנסים לך לפיד וממנו לגולגולת. בעצם האלגוריתם, או אלוהים יודע מה, שולח לעברך, יחד עם הגורמים שאתה רוצה להתעדכן מהם, גם הבלים. סרטונים, הגיגים וציוצים מרושעים שהשטן לא ברא. כל זה קורה בצירוף טקסטים של בוטים או אנשים שחבל שהם לא בוטים, שקשה להאמין שמישהו כתב. שיש ארס כזה אצלנו. מחוללי שנאה אני קורא להם. רעל שנופל כמו חומצה ואוכל את הלב.

לפני מספר שבועות התחלתי להגיש תוכנית אקטואליה בימי שישי. מילא שהיא מחריבה לי את תחילת הסופ"ש, התוכנית גם דורשת ממני להיות בעניינים לגמרי, 24/7, מה ששולח אותי לטוויטר ומדביק אותי גם לשטויות שחברי הכנסת מציגים שם.

נציגי השלטון, חברי הפרלמנט שלנו, חושבים שהאפליקציה המדוברת היא חזות הכל. הם כותבים נון סטופ, מתרגשים ומתקוטטים שם. חיים בפלטפורמה. איך אני יודע? קיבלתי כמה הצעות פוליטיות בחיי. ההזויה ביותר הייתה לפני כמה שנים מאדם במפלגה שלא מאוד אהבתי. חבר הכנסת דאז ישב מולי שעה בפגישה אישית והסביר לי שאני חייב להצטרף אליהם לרשימה כי רואים בציוצים שלי (אז גם צייצתי די בעקביות) שאני מבין עניין. תותח. כל אחד מהם, מהתווים פרי מקלדתי, כך הסביר לי כפסיכולוג מומחה, הם בול. האיש רצה להכניס אותי לכנסת על סמך צייצנות, אולי היה הופך אותי לשר. 

בסופו של דבר אני יודע שה"אקס" נורא, ועדיין אני ממשיך לצרוך את הסחורה שם. אני חייב להפסיק.

אני חייב להפסיק עם האכילה הלילית. אין דבר כיפי יותר מאשר לשבת מול הטלוויזיה עם רדת החשיכה ולטחון. נשנוש אחד אחרי השני. לפעמים שניצל שנשאר, פעם שוקולד ישן שנמצא בקצה המזווה או עוגה שנקנתה עבור אורחים ובאמצע הלילה אתה אומר: “תמות נפשי עם פלישתים" - ותוקע. 

אכילה מאוחרת מזיקה ברמות־על. מחריבה את השינה, מזקינה, גוררת מחלות ועושה צרבת. צרבת דה לוקס. אבל זה כל כך מהנה. ובכל זאת, ההרגל המגונה חייב להיפסק.

להיעלב מהבנות שלי - חייב להפסיק עם זה. מי לא מכיר את זה? השקעת, נתת, נקרעת ואז בלי שום הודעה מוקדמת הילדה יכולה לעבור לידך, להוציא לשון בפרצוף מלא בוז ולומר: “אני לא אוהבת אותך. רוצה רק את אמא". משפטים ששמעתי לא פעם. “אבא, תלך מפה", הוא גם מלל שיוצא להן לפעמים מהפה. 

להיות הורה, אם לא מכניסים את התפקיד לפרופורציה, זה להיות נתון לגזלייטינג תמידי. אתה במצב לא שוויוני, במערכת יחסים מחייבת ללא מוצא, חד־צדדית. מופעלות עליך מניפולציות, אתה חשוף רגשית וחוטף גידופים ולפעמים מכות. איזו מכה. ואז, דווקא אחרי פגיעה עמוקה שבא לי לבכות ממנה, הן יכולות לבוא אליי, לשים ראש, לתת נשיקה והכל נכנס למסגרת אחרות. 

אני חייב להפסיק להיעלב מהן. 

אני חייב להפסיק לקחת כדורי שינה. בשנים האחרונות קשה לי להירדם. לא פלא אם קוראים את כל הנ"ל. כדורי שינה הם רק חלק קטנטן מהדברים הטובים פחות שמלווים את חיי ושאני צריך להשליך לפח. 

נכון, השינה שכדור כזה מעניק לי היא פלאית ורכה, אבל אני יודע שהכדורים הללו מזיקים ויש להם אין־ספור השלכות נגטיביות. הם ממכרים ומטשטשים חלק מהיום למחרת. וכן, ברור לי שיש דרכים אחרות לנצח את נדודי השינה, לצערי עדיין לא מצאתי אותן. 

אני חייב לעצור את השימוש בכדורי שינה ועדיין שיתאפשר לי לישון כמו שצריך. 

בכלל, אני מעדיף לא להיות תלוי בכלום.