כבר לא כל כך חשוב ומשנה מי יהיו שני הרבנים הראשיים שייבחרו. מוסד הרבנות הראשית, הקיים בישראל מאז תחילת המאה-20, נראה היום מבוזה, מזולזל, נלעג באופן ומידה שמערערים מראש מוסכם ומחבלים את מעמדו של המוסד הרוחני וכמעט מרוקנים מראש את סמכותם, השפעתם ונוכחותם המובילה של שני הרבנים הראשיים החדשים, האשכנזי והספרדי – מי שהם לא יהיו.
אזעקה הופעלה באילת; המיליציות האיראניות בעיראק לקחו אחריות
מפיצוץ לפיצוץ: ביידן עשוי לשבור את הכלים מול ישראל
הבחירות נדחו שלוש פעמים והשבוע הודיע ראש ועדת הרבנים שהועדה, שמינה סמוטריץ', מבטלת את מועמדותו של הרב (מאיר כהנא) שהיא בחרה כמועמד מוסכם של הציונות הדתית לרב הראשי לישראל והוועדה מחזירה לסמוטריץ' את המנדט. לא חשובה כל כך הסיבה לנסיגת הוועדה מהמועמדות שהחליטה לפני כשנה.
המהלך של הוועדה רק גילה, חשף והבליט ביתר שאת את הביזיון, הכיעור והנלעגות המאפיינים את מה שמתחולל מאחורי ולפני הקלעים בין המועמדים לחילופי ההנהגה של הרבנות הראשית וליתר דיוק, בין התומכים והפעילים לקידום והבטחת בחירתם. האמת היא, שבעשורים האחרונים, כל התמודדות על כהונות שני הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי, לא הייתה חפה וטהורה לגמרי מהתערבות וניסיונות השפעה של מגזרים וחוגים בציבור הדתי, שתמכו במועמד מסוים ועשו הכל לקידום בחירתו. המועמדים שהתמודדו ונבחרו היו משכמם ומעלה, אישי תורה, גאונים שמיד שנכנסו לתפקידם נשכחו כל ה"הנגיעות" והאינטרסים של מי שתמכו או התנגדו לבחירתם.
ההבדל שיצר, הניב והביא על התמודדות היום לכהונות הרבנים הראשיים את הכיעור והביזיון הוא התערבותם, פעילותם ומעורבותם הגלויה והסמויה בתהליך בחירת רבנים ראשיים של אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ'. שני פוליטיקאים שהמציאו מחדש את הנכלוליות ושיכללו את ניצולה לרמה של מדע מדויק. הם הפכו ופירקו את ערכי היהדות הכי יסודיים לגורמים בסחר-וממכר קואליציוני, לסיבות ומניעים אינטרסנטיים.
הדבר הנורא הוא, שההתנהלות המעוותת הזאת של אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ' חרגה מהתחום הפוליטי-מפלגתי, חדרה ותפסה מקום מעודף בתחום דתי, תורני, הלכתי ורוחני שהרבנות הראשית והרבנים הראשיים מייצגים.
הבחירות צפויות להתקיים ביוני. מי שייבחר כרב ספרדי ראשי, הרב דוד יוסף, אחיו של הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף או הרב יהודה דרעי, אחיו של אריה דרעי ומי שסמוטריץ' לבסוף ימצא כמועמד לרב ראשי אשכנזי מוסכם שישים קץ להתמודדות המכוערת בין מועמדי הציונות הדתית, דבר אחד כבר ברור, גם אם זה עצוב. זאת לא תהיה רבנות ראשית לישראל. זאת תהיה רבנות ראשית של ש"ס, עבור ש"ס
ולטובת ש"ס ובמקרה הטוב רבנות ראשית של הציונות הדתית אם יעלה בידי ראשיה ועסקניה להתלכד. מה שאיתמר בן גביר, עשה ועושה למשטרת ישראל, מה שסמוטריץ' עשה ועושה למשרד האוצר ומה שלוין שר המשפטים שואף לבצע במערכת המשפט, מה שמתגלה עכשיו על התנהלותה של מירי רגב כשרת התחבורה – בדיוק זה מה שדרעי וסמוטריץ' עשו ויעשו לרבנות הראשית לישראל, קעקוע והרס של מוסד ישן, ממלכתי, נכבד. לחילוני הממוצע, החלשות ואפילו קריסת הרבנות הראשית לא תשפיע על אורח חייו.
לחרדים, לחסידים לליטאים הרבנות הראשית היא מוסד ציוני שהם אוהבים להקניט ולהפגין את זלזולם בו. אבל הרבנות הראשית היתה בשנות קיומה מוסד שייצג את ישראל היפה, את היותה מדינת היהודים. המעמד הזה בדרך להעלם. עוד פרצה בתדמית של ישראל כמעוז דמוקרטיה כמעצמה איזורית.