אפשר לסכם את התחקיר של רביב דרוקר בתוכנית “המקור" על מירי רגב במילה אחת: כבוד. זה הערך היחיד שלאורו היא פועלת. על הרקע שלו היא נבחרת. הוא החשוב לה ולסביבתה. יועציה ועוזריה נותנים לה כבוד, ואילו היא תיתן אותו לאלה שהיא חפצה ביקרם. לא מדובר ברחשי כבוד אמיתיים, מהלב, שיוצאים בטבעיות לאדם מוכשר שמגיע לו, אלא בכבוד אינטרסנטי, כזה שאתה נותן כי זה משתלם. לפי התחקיר, לכאורה, היא נותנת כבוד לראשי רשויות שיגייסו עבורה קולות. הקולות יקדמו אותה ברשימת הליכוד, ואז היא תזכה ליותר כבוד, ועל בסיסו היא תדרוש תפקיד בכיר, שבעקבותיו תזכה לכבוד אדיר.
רגב בעצמה נותנת כבוד לשרה נתניהו. מאדירה אותה, נואמת עבורה, מודה לה תמיד בחיוך מאולץ ומייחדת לה צילומים בטקסי הדלקת המשואות. כך היא מכבדת אותה ומצפה שכתוצאה מכך ראש הממשלה ישיב לה כגמולה - ויכבד אותה בחזרה. הכבוד הוא מנוע הצלחתה. מה שמוזר בתחקיר הוא שמו: “הסודות של מירי רגב". אין כאן באמת סוד או הפתעה, החלק הנסתר הוא אולי רק השיטה. הסוד הכמוס הוא שהיא הקימה מנוע חיפוש. שיטת ה"יהלומים" ו"הרמזורים" לתגמול רשויות, שהופכת את מה שאמור להיות מאולתר למנגנון מסודר.
זו לא רק רגב, זו תרבות שלטונית פושה וגם התנהגות חברתית דוחה. מני אסייג יצא נגד התחקיר וטען שרגב היא בולדוזר ובעצם צריך בכלל לעשות תחקיר על קודמתה, מרב מיכאלי, והוסיף תמונה שלו מחובק עם רגב. היא נתנה לו כבוד והצטלמה איתו, ולכן הוא מחזיר לה כבוד ותומך בה בשעתה הקשה. אין כאן ענייניות או בדיקת עובדות או חלילה אמת ודאגה לציבור. מיכאלי היא הרעה, כי היא לא נתנה לו כבוד. רגב הטובה נותנת עוד ועוד. הכבוד הוא מפלטו של הבינוני.
כל יועציה, מחניפיה, המלקקים ומלחכי פנכתה, שכותבים לה הודעות וואטסאפ של “אין כמוך", “מלכה" ו"מדהימה", הם בדיוק כמוה. למדו את השיטה ומיישמים אותה כהלכה. תן לי וקבל גם אתה. הכל על סתם, פארש, אין באמת סיבה. הצד השני של המטבע הוא הזלזול, ההאשמה וזריקת הרפש על מתחרים פוליטיים, עיתונאים או גופים שלטוניים. רגב עובדת עם שני פרמטרים הפוכים לשני סוגים של אנשים. אלה שצריך לתת להם כבוד ואחרים, שצריך לבוז להם. זה המתכון לחיים מקצועיים. דרוקר, גנץ, מיכאלי, לוינסון, שב"כ - בכולם יש לזלזל. שרה נתניהו, יאיר נתניהו, מני אסייג, ראשי רשויות מביאי קולות - לכבד.
הכבוד בא לידי ביטוי בחיוכים מעושים, שיחות יום הולדת ילדותיות ועוד כהנה וכהנה הצגות מטופשות, שכל אדם אינטליגנטי רואה שהן משוחקות. למשל, האובססיה שלה, כפי שהוצגה בתחקיר, שמישהו יפתח לה את הדלת. מטרתה שאנשים אחרים יראו שנותנים לה כבוד וגם הם יידבקו ויכבדו. כמוה גם הדחף להעלות תמונות לרשת כשהיא מדליקה נרות שבת, או עוטה מטפחת, או מבשלת, אופה וטורחת. מטרתן “לתת כבוד" ליום שבת. כבוד ריק, מיותר, שואו אוף. תראו כמה אני מכבדת. הרי אישה דתייה אמיתית לא צריכה להפגין את דתיותה או להחצין את צניעותה. כזכור, בנסיבות אחרות צולמה רגב כשהיא שועטת לעבר מסעדת פירות ים.