רצח אופי זה כשמעלילים על מישהו, הופכים אותו למפלצת, וגורמים לכל הציבור לשנוא אותו. לינץ' הוא פעולה אלימה של המון העושה שפטים באדם בלי הליך משפטי, בטענה כי אותו אדם ביצע פשע.
הג’יהאד האיסלאמי פרסם סרטון נוסף של החטוף אלכס טרופנוב
הלחץ מהאג ניצח? "המתנה" של ישראל לתושבי עזה
שני תשדירי הסיכול הממוקד שבהם "זיכה" רביב דרוקר את מירי רגב בהסתמך על גיבור התהילה עמוק הגרון יונתן יוסף, נועדו לרצוח את אופייה של שרת התחבורה, באמצעות מנה גדושה של אוויר חם המנפח מקבץ רכילויות עבשות, שפואנטה של ממש אין בהן, אך מנה גדושה של בואש, יש ויש.
הסקת המסקנות הציבורית הנמהרת לא רק דרשה העמדה לדין של רגב ע־כ־ש־י־ו, אלא גם העבירה אזהרה לעם היושב בציון, כי בלי העמדתה לדין מיידי ומהיר, יקיץ הקץ על שלטון החוק בישראל. מה שמזכיר את הכינוי – "עמא פזיזא", כהגדרתו הלא מחמיאה של התלמוד לעם ישראל, שהקדים נעשה לנשמע בעת מתן תורה. ופירוש נוסף מחמיא עוד פחות: המון של שרצים מפזזים באוויר.
רגב עצמה נדרשה על ידי מעצבי דעת ההמון, השמים עצמם דובריו, לעשות את "המעשה היחידי המתבקש והנכון", ולהתפטר. אחרת, על פי אחד מהוגי הדעות הנכבדים, ישראל תרד שתי ליגות היישר אל העולם השלישי.
בקיצור, למעט דרישה למעצר מנהלי באזיקים עד תום ההליכים ו/או העמדה בפני כיתת יורים, הוטחו בה כל המילים המתלהמות במילון. וכך זכה עם ישראל להדגמה מרחיקת לכת לכוחן של מילים לסלף מציאות ולייצר לינץ' מן הסוג הבזוי ביותר. אחת האמירות היותר מוצלחות של עמוס עוז הייתה שיש לטפל במילים כמו ברימוני יד.
אנשי המחנה הלאומי השומרים על זכות השתיקה נוכח ה"עליהום" על רגב, כדאי שיפנימו שהיא אינה היעד האמיתי של המתקפה התעמולתית הכוזבת. המטרה היא הליכוד. רביב דרוקר הפך לפני שנים מעיתונאי מחונן לתועמלן המקדיש עצמו לסילוקו של בנימין נתניהו מראשות הממשלה. העובדה שהשותפים ללינץ' יהוסף ודרוקר חזרו והבהירו בתשדיר כי רמזור התעדוף של ראשי ערים וראשי קבוצות בליכוד לא נועד לשרת את האינטרס של הליכוד אלא של מירי רגב באופן אישי, היא בגדר ניסיון שקוף להרחיק עדותם.
מטרת־העל של דרוקר הייתה להוסיף נדבך לקמפיין השיטתי והמאורגן להבאשת ריחה של הממשלה. זו מטרה המקדשת אמצעים נלוזים כדוגמת ניפוח, הוצאה מהקשר, רמזים רעילים והכללות שליליות הנעדרות גיבוי בטקסט עצמו.
כתבתו של דרוקר היא עבודת אומן של הטבעת ה"אין סיפור" וה"אין בשר" בים של רכילויות ותיאורי צבע מציצניים בדרך לרצח אופי ברמיזה. דוגמה מזוקקת לשיטה של דרוקר היא הקטע הנרחב המוקדש להעברת קלטת "משופצת" לעמית סגל תוך יצירת תחושה של קנוניה שסגל שותף לה, בלי לציין שבפועל סגל שידר אך ורק את הקלטת המקורית.
כאמור, וכפי שישוב וייאמר – בכל סיפורי היהלומים והתעדופים שבתחקיר, אין שמץ של טענה שהייתה החלטה או העדפה כלשהי שלא כדין. החשש ממביני דבר, אפילו בקרב "הציבור הנאור", שישימו לב לכך, הוביל להפרחת אמירות הבל בדבר חקירה פלילית בעבירה הבעייתית "הפרת אמונים".
עבירת הפרת האמונים הנחשבת במדינות המתוקנות תועבה משפטית, היא המפלט האחרון לנבלים המפיצים דיבה מרומזת. זוהי עבירה העושה עפר ואפר מהעיקרון המשפטי הבסיסי שעל פיו פליליותה של פעולה נקבעת לפני ולא לאחר מעשה.
הבעיה היא שדרוקר לא לבד. צריך היה לצפות בחדשות 12 בערב שבת האחרון כדי ללמוד זאת. וזאת בזכות אייטם מופלא ונדיר, שכולו בסימן הצדעה נלהבת לערוץ 13 המתחרה. מכולם, היו אלה אמנון אברמוביץ' וגיא פלג שכיכבו בתשדיר שירות שופע סופרלטיבים לערוץ שבדרך כלל בקושי מותר שם לאזכרו בשידור.
אלא שמתקפת דרוקר אינה מתקפה נגד מירי רגב ואפילו לא מתקפה נגד הליכוד. זוהי מתקפה נגד הדמוקרטיה. זה לא שרביב דרוקר וחבריו הם נגד הדמוקרטיה – ודאי שהם מעדיפים ככלל את הדמוקרטיה על האוליגרכיות והחונטות למיניהן, אבל עד שיאיר גולן ישקם את מפלגת העבודה, המפלגה הדמוקרטית היחידה, הגדולה, הקיימת בישראל היא הליכוד. שנאתם לליכוד גוברת על חיבתם לדמוקרטיה.
זמרי ופנחס
כבר נאמר לא פעם על הדמוקרטיה שהיא שיטה רווית פגמים, אך יש לה מעלה אחת המטה את הכף לטובתה באופן מוחלט: היא פחות גרועה מכל יתר האלטרנטיבות. כל מי שמכיר מערכות פוליטיות בארץ ובחו"ל, כלומר במפלגות דמוקרטיות במדינות דמוקרטיות, יודע כי נבחר שישקיע אך ורק בתפקידו הממלכתי לא ייבחר מחדש.
חלק גדול מזמנו של נבחר ציבור מוקדש למי שסייע לבחירתו ואמור לסייע לבחירתו מחדש. במקומות שבהם נבחרים מייצגים אזורים גיאוגרפיים, חבר הפרלמנט עומד בקשר אישי עם בוחריו ודואג להשיג להם תקציבים ופרויקטים. ככל שיצליח להעדיף אותם, כן יקל עליו להיבחר מחדש.
בישראל הבחירות הן ארציות. חבר הכנסת במפלגות הדמוקרטיות נבחר לרשימת המפלגה על ידי מתפקדי המפלגה או חברי מוסדותיה. עובדה זו מצריכה אותו לעמוד בקשר רציף עם ראשי ערים ופעילים מרכזיים. כשם שחבר קונגרס נותן יחס אישי לאישים מרכזיים במחוז הבחירה שלו, ובחו"ל גם לתורמים למערכת הבחירות, כך נותן הנבחר הישראלי יחס לחברי מוסדות המפלגה ופעיליה בעלי ההשפעה.
זוהי תופעה מבורכת ולא תופעה פסולה. שהרי הקשר הוא דו־סטרי. בעלי ההשפעה הגיעו להיות כאלה היות שהם בנו את השפעתם בהיותם כתובת לחברי המפלגה ואוזן למצוקותיהם. אני ער לכך שניתן, אם רוצים, להציג את יחסי התן וקח המובהקים הללו כמערכת שחיתות ממוסדת. אבל אם זה נכון, מרבית חברי הפרלמנט בעולם הם עבריינים.
המערכת הממשקית במפלגות שבהן החברים בוחרים את הנציגים בפרלמנט מאלצת את חברי הכנסת הרוצים להיבחר מחדש להיות קשובים למצוקות החברים המגיעות אליהם. הבירוקרטיה הציבורית הישראלית מלאה באגים, שלעתים די בשאילתה או פנייה מחבר כנסת כדי שהבעיה תיפתר והאזרח יקבל מה שמגיע לו. טלפון אחד לח"כ המעניק צדק לאזרח שעבורו מדובר בעולם ומלואו, הוא העולם המלא של דמוקרטיה לאותו אזרח. יבורכו הח"כים הרואים בשירות האזרח הבודד חלק מתפקידם.
חשוב לציין כי כמו בכל מערכת עלולים להיות ניסיונות לניצול כוח לרעה: חבר שלוחץ לקבל מה שלא מגיע לו, פעיל מרכזי שדורש מהחברים תמורה פסולה עבור שירותיו וכדומה. אלה החריגים וחובה לטפל בהם ללא פשרות לטובת מי ששרידותה של המערכת יקרה לו. אבל כמובן שאין זה הוגן לייצר באופן מלאכותי מקבץ תפוחים רקובים, כדי להציג מערכת ברוכה, עוקפת בירוקרטיה, המעניקה צדק לציבורים רחבים – כמנגנון מושחת ואפל.
ג'ורג' וושינגטון התנגד להקמת מפלגות. הוא חשש שהן תפגענה באחדות האומה. אבל הסתבר שהיעדר מפלגות מביא לתוצאה הפוכה, היעדרן יוצר אנרכיה וכאוס. עד מהרה הגיעו ג'ון אדמס ויריבו תומס ג'פרסון להכרה משותפת שהקמת המפלגות כגורם ממשק בין מערכות הממשל לציבור היא כורח בל יגונה.
מירי רגב באה ממערכת צבאית. לא בכדי היא רכשה לעצמה שם של ביצועיסטית. היא ממש לא זקוקה לטבלה המטופשת שהוצגה בכתבה כדי לדעת מי מראשי הערים הוא לה ומי לצריה. עוד יותר מגוחך הוא הסיפור בדבר תיעוד תוצאות הפריימריז בערים השונות לצורכי תיעדוף בלוח הפגישות. שהרי כמו כל חברי הכנסת בליכוד, גם רגב יודעת לדקלם מתוך שינה כמה קולות קיבלה בכל יישוב ואפילו, פחות או יותר, מי סיפק את הקולות הללו. כל הטבלאות הללו נראות כיוזמה פרטית של יועץ פוליטי טירון בתקופת החניכות שהפך לדחקה משרדית.
טענה נוספת שנשמעה היא שגם אם המעשים המתוארים בתשדיר הם נחלת כלל הפוליטיקאים, אלה מרכיבים הכרחיים, אבל כאלה שהצנעה יפה להם. לא ראוי לעשותם מן המקפצה כפי שעשתה רגב. זוהי טענה הזויה. לא רק שרגב לא העבירה את המטבח הפוליטי שלה למקפצה, אלא שקרה ההפך: נראה כמו שמישהו עשה מעשה זמרי, התקין מצלמה נסתרת בשירותי השרה, ומבקש שכר כפנחס עבור הצילומים.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]