ביום רביעי, בכנס מאיר דגן לביטחון ואסטרטגיה שהתקיים במכללה האקדמית בנתניה, עלה השר גדי איזנקוט לבוש חולצת פולו שחורה התואמת את פורמט ההופעה (לא מאוד רשמית ומאוד לא אופטימית) על הבמה והכריז בקול את מה שעד כה נהג להגיד רק בפורומים סגורים. "הממשלה ה־37 נכשלה כישלון חרוץ במימוש ארבע מטרות־העל שהציבה ביום הקמתה".
פנס ינאם בכנס הג'רוזלם פוסט: "ארה"ב חייבת לתמוך בישראל עד להשמדת חמאס"
בכיר ביש עתיד מצהיר: "המפה הפוליטית תיראה אחרת כשנתקרב לבחירות"
לגבי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמר איזנקוט אולי מאית ממה ששמעו ממנו חברי מפלגתו וגורמים פוליטיים נוספים במה שנקרא בסלנג העיתונאי "אוף רקורד עמוק". ניצחון מוחלט זה לא יותר מסלוגן קליט, אמר, ומי שזורע הבטחות של "נטפל בגדודים ברפיח ואז נחזיר את החטופים'", זורע אשליית שווא. והמסקנה של (עדיין) שר בממשלה הכושלת? "בחירות, מוקדם ככל האפשר".
ובכן, למי שעוד היה ספק באשר לכוונות המעודכנות של בני גנץ ואנשיו בימים האחרונים, שבוע ימים עד לפקיעת האולטימטום, נהיה ברור: הפעם הוא רציני. החל התמרון הקרקעי של גנץ להקרסת ממשלת החירום הלאומית. בשבוע הקרוב, אם לא תתרחש תפנית דרמטית בעלילה, נראה את השר גנץ מודיע בשידור ישיר על סיום תפקידה של מפלגתו בניהול המדינה ובניהול המלחמה, הודעה שראשי האופוזיציה חששו להזדקן תוך כדי המתנה דרוכה לה.
"אנחנו כבר לא יודעים מה קורה אצלו, כל פעם הוא דוחה את הפרישה שלו מסיבה אחרת", אמר בתסכול ניכר אחד מבכירי האופוזיציה רק לפני שבועיים, אחרי עוד מסר מעורפל שהגיע מכיוונו של יו"ר המחנה הממלכתי, והוסיף: "אנחנו בהיכון שבועות על גבי שבועות. רק כשגנץ סוף־סוף ייצא בשעה טובה ומוצלחת – רק אז אפשר יהיה לסדוק אותם עד שייפלו".
הפעם לראשי האופוזיציה המותשים מההמתנה לגנץ אין סיבות לדאוג. אומנם עדיין בהסתייגות, אך עדיין קיים סיכוי לאירוע דרמטי שמסוגל לעכב אותו (שוב) בדרכו החוצה. אירוע בסדר גודל של הבשלת עסקת חטופים הוא בהחלט הדוגמה הכי טובה (והכי מיוחלת). אך אם לא נראה דרמה גדולה, חיובית או שלילית, בימים הקרובים, אזי לא נותרו לגנץ סיבות להתעכב.
בשונה מחודשים קודמים, היום ניכר שינוי משמעותי במגמה בקרב הקהל התומך בגנץ. לפי סקרי דעת הקהל האחרונים, רוב ציבור תומכי המחנה הממלכתי בעד עזיבת הממשלה. מרכיב מעכב נוסף – עמדת ממשל ביידן – השתנה גם הוא. לדברי הגורמים המעורים בשיח עם האמריקאים, הם לא מאמינים יותר בכוחם של גנץ ואיזנקוט להשפיע משמעותית על תהליכים של קבלת החלטות, מדיניות וביטחוניות, כך שבעיני הממשל אין יותר צורך ממשי ללחוץ על גנץ ולשכנע אותו לדחות את הפרישה.
יש גם הטוענים כי בזמן האחרון מי שמבחינת האמריקאים תפס את מקומו של גנץ בתור בר־שיח בכיר ומשפיע הוא יואב גלנט, שר הביטחון. גלנט, ששב ומכריז כי לא ינטוש את ביתו הפוליטי - הלא הוא תנועת הליכוד - נתפס בעיני אנשי ביידן כמנהיג האפשרי הבא, כאחד שבונה את עצמו בתוך הליכוד בתור מועמד עתידי לראשות מפלגתו ולראשות ממשלה. ישראל היא עדיין דמוקרטיה עצמאית, ולא אנשי ממשל יהיו אלה שיצביעו בפריימריז לראשות הליכוד, ועדיין - האמריקאים עושים מבחינתם את הצעד הנכון ומחזקים שיח עם הדמות הנכונה, שהיא בעלת פוטנציאל.
רק כשהכל יתמוטט
עד כה ההערכות, וכעת – חזרה לענייני גנץ, פרישתו והשלכותיה. בכיר אופוזיציוני שבפועל מתנהל (בהצלחה ניכרת) כראש אופוזיציה אלטרנטיבי, יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, החליט לא להמתין בחיבוק ידיים עד שגנץ יבשיל סופית - והעדיף לתת לו פוש נוסף מכיוונו. ליברמן הכריז על הצורך המיידי בהקמת חמ"ל משותף של האופוזיציה שיעסוק במלוא העוצמה במשימת הפלתה של ממשלת נתניהו. לשני חבריו לאופוזיציה, יאיר לפיד וגדעון סער, העביר ליברמן "הצעה שאי אפשר לסרב לה" - הזמנה למפגש שיסמן את הקמת החמ"ל המדובר. לא ברור עד כמה צעדים פומביים מסוג זה מועילים בגיבוש הרוב הנדרש להפלת הממשלה, אך המסר בהחלט הועבר – גם לציבור וגם לגנץ, הנמצא במהלכי ההבשלה הסופיים.
אחרי סיום המפגש המשולש, המלווה בתמונת יח"צ משותפת שהופצה לתקשורת, תפסנו את היוזם לשיחת צד קצרה. ליברמן נשמע נחוש והחלטי כהרגלו. "היום כולם מבינים שנתניהו לוקח אותנו לחורבן בית שלישי", ישר קבע ליברמן והסביר: "השבוע יצא לי לדבר עם כמה גורמי ביטחון בכירים, וכולם דיברו על סכנה קיומית. אין אסטרטגיה ברורה, אין תהליך קבלת החלטות. והכתובת היא ברורה: ראש ממשלת ישראל. אי אפשר לתפקד כששר הביטחון וראש הממשלה לא מדברים אחד עם השני. אי אפשר לקבל החלטות, אי אפשר להתקדם. האווירה במערכת הביטחון היא קשה ביותר, ולכן כולנו מבינים שצריך להחליף את הממשלה".
איך מחליפים? בעיני ליברמן, ישנם שני תרחישים להחלפת הממשלה. הראשון אולי עדיף על השני, אך פחות ניתן למימוש, להערכתו. "הקמת ממשלה חלופית בכנסת הקיימת – עם הליכוד ובלי נתניהו. זה יקרה אם בליכוד תצליח להתארגן קבוצה גדולה של ח"כים. ואם לא – חייבים למצוא חמש ידיים שיצביעו בעד פיזור הכנסת. לאור זה סיכמנו בפגישה שהייתה לי עם לפיד ועם סער על הפעילות המתואמת, כולל עדכונים יומיים, אולי כמה פעמים ביום – לגבי המגעים. מי מדבר עם מי בליכוד, מי מטפל במי וכו'. ומכל האופציות, האופציה הכי גרועה היא המשך כהונה של ממשלת נתניהו", סיכם ליברמן נחרצות והמשיך בדרכו.
יש לציין כי במציאות הפוליטית, בשונה מהכרזות פומביות שניתנות לצורך יצירת אווירה או העברת מסרים, עזיבת גנץ היא צעד הכרחי אך בהחלט לא מספיק בדרך למטרת־העל של כוחות האופוזיציה. קרי – הפלת הממשלה. פירוק ממשלת חירום רחבה הוא תחנת חובה בדרך לשם. כל עוד גנץ נשאר בפנים, כל ניסיון לייצר זעזוע פוליטי וציבורי הוא חסר משמעות. כל עוד גנץ הוא חלק מהממשלה - לאיש במערכת הפוליטית, כל שכן – בציבור הרחב, אין ולא תהיה תחושה שהכל מתמוטט.
פרישת גנץ הכרחית עבור הליכי ההמשך של האופוזיציה, כי היא תפגע פגיעה קשה בתחושת היציבות והקונצנזוס הרחב. על כן, באופוזיציה מאמינים כי לאחר סיום דרכה של ממשלת החירום הרחבה, תתפשט בהדרגה התחושה (והאופוזיציה תתרום תרומה מקסימלית ביצירת תחושה זו) כי הכל מתחיל להתמוטט, כי הסוף הגיע, ועל כל פוליטיקאי בר־דעת להציל את נשמתו - דחוף ככל האפשר.
אז האם אחרי פרישת גנץ תהפוך מלאכת גיוסם של עריקים לפשוטה יותר, והמטרה העיקרית של האופוזיציה תושג? לאו דווקא. חרף ההצהרות הגלויות, בשיחות פנימיות לא מעט אנשי אופוזיציה משדרים סקפטיות באשר לבשלותם של "מתנדנדי הליכוד" ונכונותם לתמוך בהפלת ממשלת נתניהו.
"אנשים לא עושים תנועות חדות עד שלא מרגישים שהגיעו מים עד נפש, והמים עוד לא הגיעו עד נפש", אומר גורם פוליטי המעורה במהלכים השקטים שמאחורי הקלעים, "לא מבחינה פוליטית, כי כל עוד גנץ בממשלה היא נהנית מתמיכה רחבה. ואף לא מבחינה ציבורית - כי אין מחאה גדולה, רצינית, כשגנץ שם. אבל גם אחרי שיעזוב – ספק אם זה יגרום למספר חברי הליכוד למהר לעבור צד ולתמוך במהלך שלנו. בשביל זה הם חייבים להיות נתונים ללחץ ציבורי אדיר ומתמשך, כאשר גם בוחרי הימין הם חלק מאלה שלא מרוצים מהמציאות, מניהול המלחמה, מניהול המדינה. רק אז נראה את אפקט המחאה".
באופוזיציה מותחים ביקורת על התמהמהותו של גנץ בדרכו החוצה. לטענתם, בדד־ליין הנדיב שלו הוא כבר העניק מתנה לנתניהו - שליש ממושב הקיץ, אותם שלושת השבועות שהבטיח. המשמעות היא שאחרי שהמחנה הממלכתי תעבור לאופוזיציה – יישארו שישה שבועות בלבד עד יציאת הכנסת לפגרה. על אף הלך הרוח הקרבי בקרב אנשי האופוזיציה והמחאה, על אף הכרזתם על "תחילת סופה של הממשלה" - שישה שבועות הם בהחלט לא פרק זמן מספיק. התוכנית גדולה מדי ומורכבת מדי. לעורר מחאה רבתי בעם שתתחיל להשפיע על הלך רוח של אנשי הליכוד בפנים, על כך שחלק ממפגיני הימין יפגינו נגד נתניהו ויעניקו תחושה כללית שאי אפשר להחזיק מעמד במשך שנתיים – בשביל כל זה לא מספיקים חמישה־שישה שבועות שייוותרו אחרי פירוקה של ממשלת חירום רחבה.
על כן, בלי לפגוע בכבודם של מקימי החמ"ל האופוזיציוני המשותף, סביר להעריך כי הסיכוי שהממשלה תיפול כבר בקיץ בגלל העריקים - הוא לא מאוד גבוה, שלא להגיד נמוך. לעומת זאת, התסריט של נפילת הממשלה בגלל חוק גיוס חרדים נראה מציאותי הרבה יותר.