לאחר יממה של "פסטיבל האאוטינג" שעשה הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו, כאשר פירט בנאומו את ההצעה הישראלית שהועברה למתווכים - יש לציין כי למחרת הנאום נתניהו קם לשבוע החדש מחוזק ולא מוחלש או דחוק לפינה.
"התשובה היא לא": אוהד חמו מסביר למה חמאס לא יקבל את העסקה
הצפון אבוד: "הביטחון נדחק לשוליים" - רגעי האימה של הסעת תלמידים
הוא קיבל את המניה היקרה מאוד במצב של ניהול מלחמה תחת לחץ כבד ממספר כיוונים: הזמן. לאאוטינג שנעשה לנתניהו על ידי הנשיא האמריקאי יש בהחלט גם הצד החזק: הוא מעניק לישראל יתרון תדמיתי כאל צד היוזם ולא המסרב או השותק בשילוב ידיים. החמאס סומן כצד שעליו לעשות את הצעד משלו לכיוון הנכון שהוא - סיום המלחמה בעזה, כלומר, בדיוק את מה שהחמאס עצמו דורש ללא הרף עוד מתקופת עסקת החטופים הראשונה בסוף נובמבר.
כעת על חמאס - חובת ההוכחה כי הוא אכן עומד מאחורי עמדתו כגוף במייצג את תושבי עזה הסובלים מהתמשכות בלחימה , ההרס הרב מכל שאר הקשיים הנלווים למצב מלחמה. לבנימין נתניהו בשלב הזה אין כל צורך או הגיון בלהכחיש את זכויות היוצרים על ההצעה התלת-שלבית, אלא להיפך, לברך את הבית הלבן על הגיבוי והיוזמה בקידום ההצעה.
לא בכדי הנוסח של הודעת לשכת רה"מ שהוצאה לאחר נאומו של ביידן הוא זהיר ומדוד מאוד ובעיקר - כלל לא מתייחס לנשיא האמריקאי ולנאומו, אלא ליוזמה הישראלית לקדם עסקה לטובת החזרת החטופים. ההודעות הצפויות למדי של ראשי האגף הניצי שבתוך הממשלה, השרים בן גביר וסמוטריץ' בסבירות גבוהה לא הפתיעו ולא הבהילו איש בלשכת ראש הממשלה.
הרי עמדתם ידועה ומוכרת לא מתמול שלשום, לא בן גביר ולא סמוטריץ' יכלו להגיב אחרת, אך בשלב הזה - בלשב שבו הכדור נמצא במגרש של חמאס ונקודת ההכרעה עדיין לא מעבר לפינה - עמדותיהם גם לא מאוד רלוונטיים להמשך הדרך (עד לצומת מסוים, כמובן). להיפך: עמדתם מעניקה לנתניהו קלף נוסף במשא ומתן: קשה להסכים לוויתורים ולמתיחת הגבולות כשיש לך מגבלות נוקשות ביותר מתוך הבית. עד שהמהלך יגיע לשלבי ההכרעה - עמדתם של בן גביר וסמוטריץ רק תשמש את ישראל במו"מ ולא תתקע אותה.
סביר להניח שישראל תהיה זאת שלא רק תסכים למשא ומתן, אלא תשאף אליו ותדרוש אותו. ישראל תשוב ותגיד כי ההצעה היא הכי קרובה לנקודה שעליה חמאס כבר הסכים בעבר והעניין הוא בפרטים ובנקודות שבמחלוקת ועל זה יש לעבוד כעת בחדרי המו"מ.
אם חמאס לא תפוצץ את המגעים בטרם החלו והשיחות אכן תיכנסנה לשלב האינטנסיבי - הרי נתניהו ירוויח נקודות ב2 הגזרות גם יחד. במישור הצבאי: כל עוד יימשכו המגעים, צה"ל ימשיך לפעול ברפיח בכל הכוח. במישור הפוליטי: קשה לראות את יו"ר המחנה הממלכתי, השר גנץ, דוהר אל עבר נקודת האל חזור ופורש מהממשלה, כשהמדינה עומדת לקראת הכרעות דרמטיות וכל קול בממשלה ובקבינט שווה זהב.
אמנם פורמלית יש לגנץ זמן להמתין לראות את ההתפתחויות בגזרת המו"מ בלי לחרוג מגבולות הדד-ליין (8.06). אך מאוד סביר להניח שנתניהו מצידו ינסה למשוך את גנץ אל מעבר לגבולות שהאחרון הציב.
הכרזת ביידן העניקה לנתניהו זמן יקר וכיסוי זמני, אך בטוח בגזרה הצבאית ובגזרה הפוליטית. מה יקרה אם וכאשר המגעים יבשילו לכדי ההכרעות? אז נתניהו - כמו נתניהו - יקבל החלטות לפי תמונת המצב ובצמוד למועד האחרון. הרי שיטתו הייתה ונותרה :" נגיע לגשר - ורק אז נחשוב, איך עוברים אותו ומה החלופות".