לאחר יממה של "פסטיבל האאוטינג" שעשה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר פירט בנאומו את ההצעה הישראלית לעסקה עם חמאס שהועברה למתווכות - נתניהו דווקא מתחיל את השבוע מחוזק. קודם כל, ראש הממשלה קיבל עוד זמן, משאב יקר מאוד במצב של ניהול מלחמה תחת לחץ כבד ממספר כיוונים.
ביידן חשף את המתווה הישראלי לעסקה: אלו פרטיו המלאים
"לשחק בקלפים של ביידן במגרש של נתניהו": האינטרס הסמוי של אמריקה בקידום העסקה
מה גם שלאאוטינג שנעשה לו יש בהחלט גם צד חיובי: הוא מעניק לישראל יתרון תדמיתי כצד היוזם ולא המסרב. חמאס סומן כצד שעליו לעשות כעת את הצעד הבא – ולהביא לסיום המלחמה בעזה. כלומר, בדיוק את מה שארגון הטרור דורש בעקביות, עוד מתקופת עסקת החטופים הראשונה בסוף נובמבר.
כעת מוטלת על חמאס חובת ההוכחה. האם הוא אכן עומד מאחורי עמדתו כגוף המייצג את תושבי עזה, הסובלים מהתמשכות הלחימה, ההרס הרב וכל שאר הקשיים הנלווים למצב מלחמה.
לנתניהו בשלב הזה אין כל צורך להתכחש לזכויות היוצרים על ההצעה התלת־שלבית. להפך, עליו לברך את הבית הלבן על הגיבוי והיוזמה בקידום ההצעה.
לא בכדי הנוסח של הודעת לשכת ראש הממשלה, שפורסמה לאחר נאומו של ביידן, היה זהיר ומדוד ובעיקר - כלל לא התייחס לנשיא האמריקאי ולנאומו, אלא ליוזמה הישראלית לקדם עסקה לטובת החזרת החטופים.
ההודעות הצפויות למדי של ראשי האגף הניצי שבתוך הממשלה, השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', בסבירות גבוהה לא הפתיעו ולא הבהילו איש בלשכת ראש הממשלה. הרי עמדתם ידועה ומוכרת מזמן ולא היה מצופה מהם להגיב אחרת. אולם, בשלב הזה, כשהכדור הועבר למגרש של חמאס, עמדותיהם גם לא מאוד רלוונטיות (כמובן, רק עד שתגיע שעת ההכרעה באמת).
בינתיים, עמדתם רק מעניקה לנתניהו קלף נוסף במשא ומתן. הרי קשה להסכים לוויתורים ולמתיחת הגבולות כשיש לך מגבלות נוקשות ביותר מתוך הבית. כך שעד שהמהלך יגיע לשלבי ההכרעה, עמדתם של בן גביר וסמוטריץ' רק תשמש את ישראל במו"מ - ולא תחבל בו.
סביר להניח שישראל תהיה זאת שלא רק תסכים למשא ומתן, אלא תשאף אליו ותדרוש אותו. ישראל תשוב ותגיד כי ההצעה היא הכי קרובה לנקודה שעליה חמאס כבר הסכים בעבר וכי נותרו רק פרטים ונקודות שבמחלוקת, שיש לעבוד עליהם כעת בחדרי המו"מ.
אם חמאס לא יפוצץ את המגעים בטרם החלו והשיחות אכן ייכנסו לשלב האינטנסיבי - הרי נתניהו ירוויח נקודות בשתי הגזרות גם יחד. במישור הצבאי, כל עוד יימשכו המגעים, צה"ל ימשיך לפעול ברפיח בכל הכוח. במישור הפוליטי, קשה לראות את יו"ר המחנה הממלכתי, השר בני גנץ, דוהר אל עבר נקודת האל חזור ופורש מהממשלה, כשהמדינה עומדת לקראת הכרעות דרמטיות וכל קול בממשלה ובקבינט שווה זהב.
אומנם פורמלית יש לגנץ עוד זמן לראות את ההתפתחויות, אם יהיו, עד הדדליין שהציב לפרישה בסוף השבוע. אולם, סביר מאוד להניח שנתניהו מצדו ינסה "למשוך" את גנץ אל מעבר לגבולות שהאחרון הציב.
בשורה התחתונה, למרות שנראה כאילו נתניהו נפל קורבן למארב מתוחכם מצד ביידן, הרי שבטווח הקרוב הוא הרוויח עוד זמן יקר. כמובן שנשאלת השאלה, מה יקרה אם וכאשר המגעים אכן יבשילו לכדי ההכרעות. או אז, נתניהו כמו נתניהו, יקבל החלטות לפי תמונת המצב רק בדקה ה־90 ואף לאחריה. הרי שיטתו הייתה ונותרה: "נגיע לגשר - ורק אז נחשוב איך עוברים אותו ומה החלופות".