לאחרונה הזדעזענו כשנחשפו הדרכים שבהן נבחרים שופטים בישראל. הסיפור האחרון על ראש לשכת עורכי הדין לשעבר החזיר אותי אחורה לחוויה טראומטית שחוויתי על בשרי. וזה סיפור המעשה: עקב מקצועי אני מזריק מדי יום עשרות רבות של הזרקות, פעולה שגורמת לשחיקה של מפרק מסוים בכף היד, המשמש לדחיסת בוכנת המזרק. במשך עשרות שנות עבודתי נשחק אותו מפרק והצריך ניתוח להחלפתו במפרק סינתטי ממתכת.
מבוי סתום? בחמאס דוחים את הצעת ישראל וטוענים - שונה מהותית ממה שהציג ביידן | דיווח
שבוע להצהרת ביידן: חמאס בדרך לרשום את ההישג הגדול שאליו כיוון?
מאחר שמדובר בשחיקה עקב עבודתי הרפואית, ומאחר שהייתי מוגבל בעבודתי בגלל הפגיעה במפרק, הגשתי תביעה לביטוח הלאומי. משרד עורכי דין ידוע העוסק בדיני עבודה ותביעות מול הביטוח הלאומי שכנע אותי להגיש תביעה - וכך אומנם עשיתי.
לפני מועד המשפט ביקשתי להיפגש עם עורכת הדין שמונתה עבורי, אבל בקשתי נדחתה בתואנה שאין בכך צורך, התיק פשוט וחד־משמעי.
הגעתי לבית המשפט לעבודה בבת ים, שם פגשתי לראשונה את עורכת הדין שהייתה אמורה לייצג אותי, אישה צעירה שישבה איתי במשך כחמש דקות על הספסל במסדרון של בית המשפט והרגיעה אותי ש"הכל בסדר", ואז נכנסנו לאולם.
את הביטוח הלאומי ייצגה עורכת דין מבוגרת ומנוסה מאוד, ולפי התנהלות הדברים היה ברור לי שהיא מופיעה הרבה בפני אותו שופט שישב בדין. היא פצחה בנאום ארוך, שלאורכו חזרה וטענה שההזרקות לא נחשבות למיקרו־טראומה, והוסיפה הסברים שלשמעם אני כרופא התחלחלתי.
ניסיונותיי להשחיל מילה נדחו בנזיפה על ידי “כבוד השופט". עורכת הדין שייצגה אותי צייצה בקול ענות חלושה וגם את פיה סתם “כבוד השופט". בקיצור, ניתן לי להרגיש על ידי מייצג הצדק שאני שקרן, ושטענותיי הן עורבא פרח. בלשון עדינה - הוא העיף אותי מכל המדרגות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי מושפל. הפעם הראשונה שבה התברר לי שבין אמת לבין צדק ומשפט לא תמיד יש קשר, ולפעמים ממש אין. הבנתי עד כמה חשוב מי עורך הדין שמלווה אותך למשפט, ולא פחות מזה - מצב רוחו של השופט באותו רגע.
הנקודה היחידה שבה אני יכול לסנגר על התנהגותו של השופט ועל התנהלות המשפט היא שזה היה הדיון האחרון באותו יום, ואני מניח שהשופט היה עצבני, עייף ורעב, והדבר האחרון שעניין אותו זה לשמוע מה יש לי לומר בנושא טראומה ומיקרו-טראומה, בעוד כל זה אינו מתאים לתזה שלו.
הציעו לי להגיש ערעור, אבל הגועל שהציף אותי מאותו מעמד מביש ומבייש היה כל כך גדול, עד שהחלטתי לוותר ולהרים ידיים מול התנהלות כל כך לקויה. איני יודע איך ולמה הגיע אותו איש קצר רוח להיות שופט, אבל לבי לבי על כל מי שאתרע מזלם להופיע בבית המשפט שלו.