ארץ זבת חלב ודבש, שני מוצרים היקרים בישראל בין 20%־30% לעומת אירופה. בשבוע הבא נחגוג בצניעות המחייבת את חג השבועות, המבוסס על השפע היקר מפז של ביכורי התוצרת חקלאית בישראל, שפע המלווה ברווחיות הולכת וגדלה של החקלאים דווקא בשנת 2023.
ההסתמכות על החקלאות הישראלית, לצד יבוא, כנהוג בכל העולם, חיונית למשק התזונה של ישראל.
בדרך לניצחון המוחלט? כוחות החמאס הצטמצמו משמעותית מאז תחילת המלחמה
במקום מזוודות דולרים, חשמל ללא הגבלה: זה ההסכם המתבשל של ישראל עם לבנון
זה נכון בשגרה, וביתר שאת בימי הגיהינום שישראל עוברת מאז הטבח בעוטף עזה שהיה לעוטף ישראל. התפוקה החקלאית של ישראל בשנת 2023 הייתה 37.7 מיליארד שקל, מהווה רק 1.1% מהתוצר במחירי שוק, היקף זניח מהתוצר לעומת העשור הראשון למדינה, שבה היה חלקה בתוצר כ־12־13%. חלקה של החקלאות בתוצר נמצא הרחק מהכוכב העולה הנחשק, ענף ההייטק המהווה כ־19.1% מהתוצר במחירי שוק. אחריו מגיע ענף השירותים הפיננסיים והביטוח, המהווים 5.1% מהתוצר במחירי שוק.
חקלאות תחת אש
מרבית העוסקים בענף החקלאות העברית, שנחשב לאבי אבות ההתיישבות ותקומת העם היהודי בארצו זה 150 שנה (לצד שכירים עובדי כפיים צעירים, שבאו לשבור לחמם בישראל, רובם מיובאים מדרום מזרח אסיה, בעיקר תאילנדים), הם החקלאים היהודים שנותרו נטועים מאחור במשק החקלאי. רובם מבוגרים, זקנים ואף זקנים מאוד.
ילדיהם של החקלאים והאיכרים ברחו לעיר הגדולה והזוהרת בכדי ליהנות מרמת הכנסה ורמת חיים גבוהה יותר. בימים אלה רואים כיצד החקלאים היהודים המבוגרים והזקנים נאחזים בקרקע תוך סיכון חייהם פיזית, בלולים, בגבול הצפון שהיה להפקר. חלק אחר של המבוגרים הנאחזים בקרקע מהקיבוץ ועד המושב, קוטף פירות תוך שהוא חוטף פגזים וטילי נ"ט ושריפות בצדן.
הזקנים יתקשו להחזיק משק חקלאי ללא עזרה של צעירים בני דור ההמשך, שיוכלו לעשות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות מאוד לפיתוח חקלאות מתגמלת עם תנודות פחותות בין השנים. מי שמוכן להישאר בכפר, שבאדמותיו נוגסים בנייני מגורים מרווחים, הם רק אלה שהצליחו לקבל זכויות מקרקעין מהתנועות המיישבות באישור רשות מקרקעי ישראל, בכדי שיוכל לבנות קוטג'ים לצד לולים, בתי הארחה לצד רפתות מודרניות לתנובת חלב מהפרה הישראלית (השיאנית העולמית), שממנו מפיקים קוטג' איכותי בישראל.
גם ללא עזרה ושיקום של ספקי תפוחי האדמה והגזר שעולים על שולחננו מחבל אשכול, שיישוביו ממש נושקים לגבול רצועת עזה, ועדיין סופג מכות קשות מטילי חמאס, עולה החשש כי החקלאות בחבל ארץ זה ובשדות הנגב תתמוסס לאחר שההתלהבות של השלטון והחברה האזרחית לעזור, תפוג.
העזרה לעוטף ישראל חיונית מתמיד, אנו זקוקים לתקציבים לא רק לבנייה למגורים של המתיישבים של מי שיסכים לחזור. נדרשות השקעות הון של ממש בעזרת המדינה במיכון עוד יותר חכם, מחריש ועד לאריזות הנוחות בסופרמרקט המקומי, כדי שיירכשו על ידי הצרכן המפונק.
שנת 2023, כולל חודשי המלחמה, הייתה שנה טובה לחקלאות. מחירי התוצרת עלו בשיעור חד, הישראלים נטו לצאת פחות לחו"ל, הצבא עם ביקוש אדיר לספק רעבונם של חיילי הסדיר והמילואים, השפיעו על הביקוש, כאשר במקביל עלות התשומות של הסקטור החקלאי הייתה דווקא בירידה. ערך התפוקה החקלאית עלתה בשנת 2023 ב־8.3% בעוד כמות התפוקה החקלאית ירדה ב0.3%.
מהאמור, ערך תפוקת בעלי חיים עלה ב־9% וערך התפוקה הצמחית עלתה ב־7.7%. חלקם של הגידולים הצמחיים בכלל התפוקה החקלאית, כולל תפוחי אדמה, מטעים וירקות היה כ־55% ותפוקת בעלי חיים הייתה 45%, בעיקר עופות בקר וצאן.
איך החקלאים הרוויחו יותר בשנת 2023, מעבר לעליות במחירי תוצרתם? פשוט מאוד: מחירי התשומות הקנויות של ענף החקלאות עלו על פי הלמ"ס ב־1.4% בלבד. בעיקר ירדו מחירי הדשנים והזבלים ב־9.2%, מחירי המספוא עלו רק ב־3.7%. בניגוד לאגדות, היקף המים בחקלאות מהווה רק 8.4% מהתשומות, פחות מחשמל ומדלקים המהווים 11.3% מהתשומות, דשנים מהווים 9.6% מהתשומות, מספוא מהווה 41% מהתשומות ומנהל וכן חלפים - קרוב ל־14% מהתשומות.
ביקוש גובר
ועם זאת מקום לדאגה לענף החקלאות קיים: בשנים האחרונות הכמות המיוצרת עולה בקושי ומה שגובר הן העליות במחירים שהחקלאים מחייבים עבור תוצרתם. שימו לב, בחמש השנים האחרונות כמות התוצרת החקלאית עלתה בשיעור שנתי של פחות מ־1.1% לשנה, האוכלוסייה גדלה בכ־2% לשנה, הגירעון בין האספקה והביקוש גדל. מטבע הדברים אין ביבוא בכדי לגשר על הפער, אז המחיר שהחקלאי מקבל של התוצרת החקלאית עלה בחמש השנים האחרונות בשיעור ממוצע ב־3% לשנה. בשנת 2023 הייתה עלייה חדה במחירי התפוקה החקלאית, עלייה של 8.5% במחיר לאחר 2.8% בשנת 2022.
התוצר הנקי של החקלאות בשנת 2023 היה 15.5 מיליארד שקל ועוד 1.7 מיליארד שקל מהכנסות החקלאים מפיצויים מביטוח, פיצוי מס רכוש, תקבולים בגין רפורמה בענף ותקבולים אחרים. יוצא שבסך הכל בשנת 2023 התוצר המקומי הנקי החקלאי היה 17.9 מיליארד שקל, כלומר עלה ב־23.2%. במקביל כמות התשומות שהחקלאים השקיעו ירדה בשנת 2023 ב־0.3% (לאחר עלייה של 4.3% בשנת 2022). היתרה שנותרה לחקלאים, לאחר ניכוי בגין התמורה למשרות שכיר בענף ועוד הפיצויים האמורים, הייתה 9.3 מיליארד שקל, עלייה של כ־54% לעומת שנת 2022. בחשבון זה של הלמ"ס לא נלקח בחשבון הוצאות הריבית על הלוואות שהחקלאים נטלו.
באשר לאלה יש להוסיף כי המשמעות היא שככל שחקלאי היה או הינו יותר ממונף כספית, הרווחיות שלו ירדה, מטבע הדברים, כמו בענפים אחרים במשק.
החקלאים העלו המחירים לשוק המקומי בשנת 2023 ב־10.2%, את המחירים ליצוא ב־10.9%, לתעשייה ב־7.3% ולתוצרת ביניים ב־3.6%. אולי טוב שיש עלייה ברווח לחקלאים, מה שיקשור אותם היטב לקרקע.
החקלאים, שגילו היכן רווחיותם גבוהה יותר, התאימו בשנת 2023 את תפוקת הגידולים שערבו לחכו של הישראלי המתפנק. כך למשל נראה עלייה של כ־21% בגידול עגבניות לתעשייה.
למה? כי כולם נהיו בשלנים בנהירתם אחרי תוכניות הטלוויזיה הפופולריות, שם עושים שימוש בשימורי עגבניות מרוסקות, שלמות או חתוכות. היקף תפוקת עגבניות שרי לשוק עלה בכ־18%, הישראלי החדש לא טורח לחתוך עגבנייה תמה שמחירה חצי ואף פחות מעגבניות שרי המתוקות יותר שנמכרות במחיר מפולפל.
עגבניית שרי הפכה לחטיף לצד עוד חטיפים המוגשים לבני הבית או אורחים. תפוקת הבננות עלתה ב־8%. הישראלי העשיר אינו נרתע גם ממחיר הדובדבנים שתפוקתם עלתה ב־15% ושמחיר ק"ג של החטיפים האדמדמים חמוצים האלה מתקרב כבר למחיר ק"ג דגים. לעומתם גידולים שבהם חלה ירידה בשנת 2023 בתפוקה, פחות פופולריים, למשל משמש עם חיי מדף קצרים, תות שדה שאין מספיק עובדים שיתכופפו בכדי לעבדו, אפרסמון, חסה ואשכוליות, כל אלה רשמו ירידה של 20%־30% בתפוקתם.
ירקות יקרים
מחירים מזנקים עולים משפיעים על המדד. מדד המחירים לצרכן של הירקות והפירות עלה בשנה האחרונה לפני חודש אפריל בשיעור חד של 7.2%, העלייה הגבוהה ביותר מכל סעיפי המדד המרכזיים של הלמ"ס. לשם השוואה מחירי המזון, למעט ירקות ופירות, עלו באותה תקופה ב־2.9%, שניהם מעל העלייה של כלל המדד, שהייתה 2.9%. ומה אומר משרד החקלאות בהודעה שהוציא בסוף החודש שחלף? בהודעה תמוהה אומר המשרד כי הפחתת המכסים בשני הגלים האחרונים מאז הרפורמה ליבוא בענף הירקות והפירות ממרץ 2022 היא שהביאה לפגיעה "בכיסו של הצרכן הישראלי", תיאוריה שטרם שמעתי עליה בספרי הכלכלה.
עוד אומר המשרד כי הרפורמה הביאה "לתחרות לא הוגנת שגרמה לפגיעה חמורה בחקלאי ישראל". כיצד יבוא מתחרה של תוצרת חקלאית פוגעת הן בצרכן והן בחקלאי? למשרד החקלאות פתרונות. משרד החקלאות אומר כי למרות פתיחת השוק (חלקית) ליבוא מתחרה "לא נצפתה מגמת ירידה במדדי המחירים הרלוונטיים".
אולי ללא יבוא מתחרה מחו"ל מחירי התוצרת החקלאית היו עולים עוד יותר על רקע הירידה בתפוקת הענפים בחקלאות בעוד שהאוכלוסייה גדלה (יותר מכל מדינות המערב)? משרד החקלאות אומר, במסמך מביך לקורא הנבון, כי הפחתת המכסים על עגבניות, מלפפונים ובצל בשעור ניכר, פעמיים מאז מרץ 2022 הביאה לעלייה במחירי ירקות אלה.
במקום לעסוק במניפולציות של תיאוריות לא מבוססות כלכלית ומחקרית, משרד החקלאות היה צריך וחייב להתרכז בעיקר, שעל האוצר לעמוד בהבטחותיו לתת תמיכה לחקלאים כפי שמרבית מדינות העולם נותנות. בעיקר תקציבי מחקר ופיתוח ותמריצי השקעות, בכדי שהחקלאים לא יהיו תלויים בידיהם הנוגסת של הבנקים.
החקלאים הוכיחו בשטח לאורך שנים שימוש מיטבי במים, תפוקה הולכת וגדלה עם כמויות מים נתונות. אין כל רע גם לטעון, אפילו בצדק, כי ההתיישבות שומרת על הקרקע החקלאית ועל גבלות ישראל, גם אם בימים אלה חומות בצורות אלה נפלו שדודות לאחר דורות של עמידה איתנה. כך יפחת יבול התפוחים, הדובדבנים והאגסים בחודשים הקרובים, בשל קרבת המטעים לגבול הצפוני.
משרד החקלאות מבטיח כי הקיץ הזה כולו יהיה עם שפע פירות של נקטרינות, אפרסק, שזיפים ומשמש וגם תפוח לא יחסר, כי היבוא יעלה. הענבים יהיו בשוק בכמות סבירה רק מיולי.
וכמו שאומרים: "אני רק שאלה": כיצד מסבירים בענף החלב את האניגמה שלפיה מספר הרפתות ירד בו ל־659 בסוף 2022 לעומת 954 בסוף 2011 ולעומת 1,321 בסוף שנת 2000, בעוד שמכוני החליבה השתפרו והשתכללו (פרה ממוצע בישראל מפיקה 32 ליטר ביום), הפריון בענף החלב עולה, הייצור הממוצע לרפת עלה מאז 2011 ב־60%, אבל מחירי החלב והגבינות בישראל ממש (ממש!) גבוהים ממחירי החלב באירופה? אחת הטענות היא העלייה החדה במחירי המספוא, בשנת 2023 בגלל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אבל אין בזה מספיק להסביר את המחיר המטורף שאנחנו משלמים עבור חלב.
אבל לא רק זבת חלב הארץ, אלא גם דבש: בישראל 120 אלף כוורות עם דבש ניגר של 3,000־3,500 טונות לשנה, ועוד יבוא. השטחים הפורחים למרעה עבור הדבורים בנסיגה, מזל שישנה עלייה בשטחי האבוקדו והשקד, בסיס מבטיח לדבורים.
נקווה שיימצא פתרון לשמירה על הקרקע, הגדלת היבולים בכל ענפי החקלאות תוך החדרת מיכון וטכנולוגיה להפחתת המחירים לצרכן. בינתיים אשמח בחג השבועות לאכול "קאהי", מתכון מהמטבח העירקי במיוחד לשבועות: מאפה של דפי בצק עלים מטוגן בחמאה, לא לאפות, עליו נניח קיימר, היא זבדה אמיתית, וכן דבש או סוכר. אפשר להוסיף מעט פירות העונה. חג שמח ויקר מארץ זבת חלב ודבש, כלומר – אם אתם יכולים להרשות זאת לעצמכם.
