ב־11 באוקטובר, כן, ארבעה ימים אחרי, ח״כ דוד ביטן מהליכוד בילה עם כמה חברים בבית קפה שכונתי בראשון לציון. למה לא? יום יפה. שמש. בירה ושווארמה. עוברת אורח זיהתה נבחר ציבור. היא ניגשה אל החבורה. ״איך אתם יושבים ומבלים כאן כאילו כלום?", הטיחה בביטן, קולה חנוק מדמעות. "אנשים נשרפו, נטבחו. למה אתה כאן, למה לא בדרום? אין לכם כאב בטן על כלום?״. ביטן החריש וחברו תקף את האישה: ״יאללה, עופי מפה, זבל את, עופי״. חבר סיעת הליכוד דוד ביטן התעלם. גברתנים בחולצות טריקו שחורות שבילו איתו, דחפו את האישה וצעקו ״יאללה, כפיים!״.
רגב תוקפת אחרי הסערה: "חבל שלא נתנו את כל האמירות שלי"
ישראלים שנחשפו לזוועות של אותם הימים ולזלזול המצמרר של דוד ביטן בקורבנות ובהרס בדרום, דמיינו לעצמם תסריטים שונים כשכל תסריט כולל מלחמת חודשיים־שלושה. גם נביאי הזעם שבקרבנו לא העלו על הדעת את התסריט שמתממש. המלחמה מדשדשת. החטופים נרצחים בשבי חמאס. הצפון נטוש, עיתונאית ערוץ 14 מתמוגגת מנחת למראה קריית שמונה שעולה בלהבות (לא, דנה ורון אינה משת״פית של נסראללה, היא פשוט מצפה בכיליון עיניים למלחמת גוג ומגוג). ואם לא די בכך, צחי הנגבי משחזר את מעשה דוד ביטן: בפגישה עם משפחות החטופים ביום חמישי בשבוע שעבר הטיח ראש המל״ל בניצולת הטבח שסיפרה כי הסתתרה בממ״ד 15 שעות ודרכה על גופות: ״יאללה, תקללי אותי, לכי, לכי״. המעגל נסגר.
קוראי העיתון בוודאי זוכרים את הראיון שהעניק הנגבי למוסף של ״מעריב״ שבוע לפני האסון. ראש המל״ל היה זחוח והבטיח שקט בזירה הביטחונית. בתחזיות ובהערכות שלו, הנגבי פישל בענק לפחות פעמיים: לפני 20 שנה, כשתמך בהתנתקות שהובילה להקמת מדינת חמאס, וכאמור שבוע לפני 7 באוקטובר. במדינה מתוקנת איש ציבור שהתרברב והפגין קלות דעת שכזו, שבוע לפני הפלישה הקטלנית של חמאס, היה מסתגר בין כותלי ביתו ומתבייש לצאת לזרוק זבל, שלא לדבר על ללכת למכולת. בישראל 2024 האיש ממשיך להתראיין, מספק הערכות ותחזיות ולועג לניצולי הטבח ולמשפחות החטופים.
ואם תגידו, אבל הנגבי כבר אינו שר ואינו חבר כנסת. הוא סתם פקיד בכיר שמונה לתפקידו משום שמפלגת השלטון סידרה לו ג׳וב עם כותרת ביטחונית, אז מוסיפה מירי רגב ומהללת את הממשלה. ״כל כך הרבה תושבים בבתי מלון, תודה לאל! הממשלה הזאת עושה דברים מדהימים״ - אמירה שמאפילה על בריחתם של ח״כים מעוצמה יהודית מחדר סיעתם ביום שבו נודע כי ארבעה חטופים נרצחו בשבי חמאס. בן גביר סתם ברח, רגב מעלה על נס נטישת חבלי ארץ ומתמוגגת למראה משפחות שאיבדו את הבית. לא ייאמן כי יסופר. למחרת בבוקר מיהרה להצטרף לרשימה ארוכה של שרי הממשלה וח״כים מהקואליציה שטענו וממשיכים לטעון לאחר התבטאות שמעוררת מהומה, כי דבריהם ״הוצאו מהקשרם״.
ויש גם רשימה ארוכה לא פחות של שרים וחברי קואליציה אשר נמנעים מללוות את הנרצחים לדרכם האחרונה, נמנעים מלנחם את המשפחות בעת שבעה, נמנעים אפילו מלהרים טלפון. הלווייתה של שני לוק הי״ד, מסמלי הטבח, שנערכה ב־19 במאי, ממחישה את הזלזול הבוטה של נבחרי הציבור בקורבנות בצורה המדויקת והמצמררת ביותר. השרים התנו את הגעתם בכך שיתאפשר להם לנאום, סיפר לאחר מכן ניסים לוק, אביה של שני, לאחר הלוויית בתו, והוסיף כי קנצלר גרמניה הגיע פעמיים.
אפשר קצת אמפתיה?
מיום הקמת הממשלה, דרך מסע ה״רפורמה״ המשפטית ועד הסיוט המתמשך של שמונת החודשים האחרונים שטרם הסתיים, אני מתחבטת בשאלה: למה בעצם שרים וח״כים אינם טורחים להעמיד פנים? מהן הסיבות שבגללן לא טרחו לשלם מס שפתיים לממלכתיות? למשל, להציג לציבור את התוכנית של לוין־רוטמן כרפורמה שנועדה לשפר את המערכת המשפטית ולהיטיב עם כלל אזרחי המדינה. למשל, להפגין אמפתיה למשפחות החטופים ולמפונים מהדרום ומהצפון.
למה הם מתעקשים ואף מתאמצים להפגין זלזול בנפגעים ואטימות לב הזועקת לשמיים? כי הם שוהים במגדל השן? כי הם לא יודעים להתנהל ולהגיב במצבי לחץ? כי התקשורת בדרך הטבע תרה אחרי אדם שנשך כלב והתבטאויות ממלכתיות פשוט לא זוכות לחשיפה? ואולי משום שהגיעו למסקנה כי התנהלות פומבית כוחנית ובוטה מביאה קולות?
כאן חייבים להפריד בין נציגי מפלגות נישה ונציגי מפלגת השלטון. כשסגן שרת התחבורה אורי מקלב מיהדות התורה מבהיר כי הפיצוי לנהגים שייפגעו מחסימת הכבישים במהלך השבוע הוא חיזוק שמירת השבת במדינה, הוא כלל וכלל אינו מבקש לרכוש אהדה של אותם הנהגים. הוא מחדד את הלעומתיות, הוא מדגיש ומעמיק את העימות בין ציבור בוחריו לציבור החילוני וכן הציבור הסרוג שבחלקו הגדול אינו שותף למהלך, במטרה למנוע זליגת מצביעי יהדות התורה לליכוד או לבן גביר.
ואם כבר אמרנו בן גביר, אז השר לביטחון לאומי הוא מקצין ומתריס במודע ובדרך בוטה בהרבה מזו של הפוליטיקאים החרדים. בשונה מבצלאל סמוטריץ', מאורית סטרוק, ממירי (כבר אמרנו) רגב, מעמיחי אליהו ומשרים נוספים, את בן גביר לא תשמעו קובל על כך שדבריו ״הוצאו מהקשרם״. בן גביר נוקט במודע בקו אנטי־ממלכתי מובהק. הולך עם הממשלה ומרגיש בלי. שיטה שמוכיחה את עצמה בגדול בסקרים.
תגידו תודה לשליט
אבל התנהלותם של שרי הליכוד תמוהה. מדוע אינם טורחים להפגין ממלכתיות ואמפתיה? גם אם נתעלם מנפגעי הטבח של 7 באוקטובר, בהנחה שהמדענים מערוץ 14 צודקים ומרבית הקורבנות ובני משפחותיהם לא הצביעו בעד מפלגות הקואליציה - אז למה לטרוח ולשחק אותה מתחשב. הרי הפריפריה נפגעה בענק. חלק הארי של המפונים אשר הממשלה ממררת את חייהם, ומירי רגב מוסיפה ומבהירה כי הם עושים בבתי מלון חיים מטורפים, הם מן הסתם מצביעי הליכוד. מדוע מפלגת השלטון בוחרת לאבד את הצפון פעמיים?
התשובה ״כי התקשורת מספקת כותרות רק כשאדם נושך כלב״ לאו דווקא מניחה את הדעת. דבר ראשון, גם אם הטענה נכונה, תאוות פרסום לא אמורה להניע את שרי מפלגת השלטון לרוץ בחוצות העיר ולנשוך כלבים. ועם זאת, הנטייה הזאת מאפיינת את אמצעי התקשורת והחלה לפני כ־400 שנה, עת יצא לאור בפריז העיתון הראשון בהיסטוריה המודרנית. ועדיין, בכירי הליכוד, שלא לדבר על ראשי המפלגה, הקפידו בעבר לנקוט קו ממלכתי, למתג את עצמם כמי שדואגים לכלל אזרחי המדינה והקפידו לטפח את מעוזי המפלגה: את הערים בפריפריה. התשובה ״אלה פליטות פה לא מוצלחות, הם בלחץ, הם לא יודעים להתמודד״ גם כן אינה מניחה את הדעת. שרי הליכוד אינם טירונים. גם צחי הנגבי לא.
התשובה היא כי הם באו לא רק למשול. הם באו להישאר. הם מתנהלים מתוך תחושה עמוקה כי לא נולד מי שיטול מידיהם את השלטון. ממשלת בנט־סער־ליברמן־לפיד הייתה תאונה שתוקנה כעבור שנה ולא תחזור. על כן אין להם סיבה ואין צורך לבקש את תמיכתו ואת אמונו של הבוחר: התמיכה מובטחת. ופוליטיקאי שמשוחרר מהצורך לרצות את המצביעים, הופך מנבחר ציבור לשליט. ממשרת הציבור, לאדון.
לשלטון שלא עתיד להתחלף, אין חובות כלפי האזרח. האזרח לעומת זאת חייב לשלטון. אם נחטפת, השלטון לא חייב לדאוג לך. אם דאג, עשה לך טובה, ועליך להודות לשליט ולרעיית השליט באופן אישי. אם עזבת את הבית כי אתה לא מוכן משום מה לסכן את משפחתך ולספוג הפצצות חוזרות ונשנות של חיזבאללה, השלטון לא חייב לדאוג לכם לדיור חלופי. ואם הואיל לשכן את משפחתך בחדר במלון, אל תהיה כפוי טובה, עליך להודות לממשלה על השנה המדהימה. עובדה שלא נזרקת לרחוב, וזה בכלל לא מובן מאליו. עובדה שהמפונים מבלים בבתי מלון על חשבון המדינה 24/7 ואילו מירי רגב זכאית לבלות במלון על חשבון המדינה רק שני לילות בשבוע. כי אותך פינו מהבית ואת מירי רגב לא פינו מביתה וממשרדה. היא כאן בשביל להישאר.