צה"ל הודיע לציבור כי החל מהחודש הבא יפורסמו תחקירים על פעילות הצבא מ־7 באוקטובר. כן, גם לרמטכ"ל ולאלופים יש מאכערים, שעובדים בשבילם ו"מייעצים" להם מתי ואיך לפרסם, מה לומר איך לומר, ורק הציבור בהכלה. כאילו התחקירים ישנו את תחושת הכאוס.
בעולם זעמו על תקיפת בית ספר בעזה, כעת נחשף מה הוסתר שם
נסראללה צוחק בבונקר: הטעות הענקית שעשתה ישראל מול חיזבאללה
הצפון מופקר לחסדי נסראללה. כל יום נפגעים, אבל מכילים. אנחנו אלופי העולם בהכלה. הרמטכ"ל הרצי הלוי הוא לא מ"פ שחושש לדבר, הוא מפקדם של מאות אלפי חיילים בסדיר, קבע ומילואים. האם לא הגיע הזמן שהרצי ייצא לציבור ויאמר לנו את האמת על הצפון?
כל יום מודיעים שמאשרים תוכניות, אוטוטו ניתן לחיזבאללה בראש. הבעיה היא ש"אוטוטו" עלול להיות שלושה־ארבעה חודשים. מדוע הרצי הלוי לא אומר למצלמה: "אנחנו מוכנים, הקיבינימט של הביטחון מעכב אותנו, וכל יום עיכוב זה אסון"?
במקביל הרמטכ"ל ממשיך בסבב מינויים. איך בדיוק ישתקם צה"ל, אם מחליפו של הלוי בתפקיד מסונדל כבר עכשיו בכל המינויים הבכירים? מה יעשה הרמטכ"ל הבא במשך השנים הראשונות בתפקיד? ישמש כוועדת איתור לאלופים, תא"לים ואל"מים לשנים 2027־2028? התחקירים של צה"ל ומבקר המדינה ישנו כאן משהו? אני באמת לא יודע, כי הוא לא גייס אותי כמאכער טיפשורתי. אבל אני מכיר תושבים בצפון.
גועליציית האפסים חוששת להגיע למטולה, לשתולה ולמרגליות, כאילו מדובר בבעלבכ. אבי האומה, בן גביר, סמוצ'קנע ומירי "המחוננת ויהלומיה" אפילו לא שולחים וואטסאפ לראשי היישובים כדי לשאול מה נשמע ואיך אפשר לעזור.
אחרי התחקיר של רביב דרוקר, "המחוננת" נזכרה בקיומה של מטולה. היא מפעילה כל מי ומה שזז כדי להגיע ליישוב, כי חשוב לה להצטלם שם. שמונה חודשים לא שמעו ממנה, אבל דרוקר הזיז לה את הרהיטים בראש. אם תגיע למושבה, אולי מטולה תהפוך ליישוב ירוק ברמזור שלה ותחנת האם של רכבת "הבולט" תמוקם מתחת לשלט הכניסה לכביש 90.
מה קורה עם השבויים והחטופים? מערכת הביטחון כבר יודעת כמה מהם חיים, או שצריך עוד חצי שנה כדי להשיג את המידע? מדוע זה לא תנאי יסודי לפתיחת מו"מ עם חמאס? תנאי שבלעדיו אין על מה לשבת לשולחן?
לכמה זמן זקוק השלטון כדי להתעלל במשפחות של החטופים והשבויים, לפני "הניצחון המוחלט", שלעולם לא יגיע. בלתי אפשרי לנצח כאשר צה"ל איבד סד"כ של אוגדה בין החללים, 8,500 נכים ו־21 אלף פצועים, וזה עוד לא נגמר. המספר הנורא הזה אינו כולל כמובן את נפגעי הפוסט־טראומה, שמומחים בתחום מעריכים שמספרם בין עשרת אלפים ל־15 אלף. אז איפה הניצחון פה עם נתונים כאלה?
רק כדי להזכיר לנו את המצב, הגיעו אתמול שלושה־ארבעה מחבלים לכרם שלום. אז זה לא נגמר, ואף אחד לא יודע מתי זה ייגמר, אם זה ייגמר. הכי חשוב שבקרוב ייצאו אבי האומה ואם האומה, כמובן גם הכביסה, לטיול באמריקע, כדי לעזור לטראמפ לנצח בבחירות. יש דברים שאי אפשר לעצור, עובדה.
הביזיון של גועליציית האפסים בניהול האזרחי של המדינ'ע חמור פי כמה מהביזיון הביטחוני והמדיני. גם בחלם לא היינו מצליחים למצוא כזו קולקציה של אפסים, שכל קשקוש שלהם אינו מתכתב עם המציאות בשטח. פשוט הנחיתו על הציבור ערימה של כלומניקים מוכחים, ברובה הגדול, ואנחנו הפלבאים מצפים מהם להישגים. איך בדיוק? שכחנו את מה שאמר אלברט איינשטיין? האמת שממש כן. שכחנו, שכחנו הכל.
הנה מירי "המחוננת והיהלומים" רגב מספרת סיפורי אגדות לאבי מימרן מרדיו קול חי: "הממשלה עשתה השנה דברים מדהימים, כל כך הרבה אנשים במלונות, במימון המדינה. אלה דברים מדהימים, צריך להגיד תודה לאל. שיקום הדרום, שיקום הצפון, הכל על חשבון הממשלה. הבאנו תקציבים לרכבת מקריית שמונה לאילת, טיפול בכבישים אדומים, עכשיו בונים בתי ספר".
נחשפתי לתופעה של דמות "המחוננת" - אז בלי יהלומים - כאשר הייתה דו"צ במלחמת לבנון השנייה. כמו שהיא חלטוריסטית היום, היא הייתה חלטוריסטית גם אז. האמת תמיד אצלה משמשת כהמלצה בלתי מחייבת. מה זה "כל כך הרבה אנשים במלונות"? הם ביקשו לעבור לגור שמונה חודשים בחדר בגודל 12־17 מ"ר? ומה זה על חשבון הממשלה? למה, מירי הביאה את הכסף מהבית ביחד עם עמיתיה חסרי היכולת? אולי מדובר בכספי המסים של הציבור? היא בכלל מסוגלת לחשוב לפני שהיא מדברת שטויות? כי אני משוכנע שממש לא.
הטיפול של משרדה בכבישים אדומים לקוי בעיקרו, וכמות הקורבנות בהתאם. הטיול שלה לסרי לנקה ולהודו כדי לייבא עובדים זרים, הוכתר בביזיון. איפה העובדים, איפה הם? הרכבת מקריית שמונה לאילת? היא לא תהיה עשר שנים מהיום, ולא יודע מה יהיה הלאה. מה זה כל האמירות הקלושות האלה? והכי חשוב - זו תמיד התגובה שלה: "הוציאו את דבריי מהקשרם". אז בגלל ההקשר הלקוי אצל מימרן, היא מיהרה להתראיין גם אצל אריה גולן בכאן רשת ב' שלשום בבוקר.
גולן עושה את העבודה עם דיירים מאגם הדרעק כבר יותר מיובל שנים. "המחוננת והיהלומים" היא באמת צ'יפס בשבילו, כי הוא ראיין את כולם: מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, שמעון פרס... מי הם חברי גועליציית האפסים לעומתם? הקשבתי לראיון בשידור חי ברכב. הוא חיסל אותה בנוקאאוט טכני בכל שאלה ותגובה, גם כאשר צרחה שדרוקר הוא שקרן ועוד תשבחות. היא חיה באילוז'־קונפיוז' שכל מראיין יעשה לה מסז' לאגו כמו ינון מגל באשפה 14. גם את המסז' הזה לאגו של "המחוננת" ראיתי, כי צפייה באשפה 14 היא בבחינת "דע את האויב".
טיפוסים כמו רגב, סמוצ'קנע גרנד־מייזר ופיתהמר בן גביר מסוכנים לחברה בישראל לא פחות מהטרור הפלסטיני והאיום האיראני, אולי אף יותר, כי גועליציית האפסים לא מכירה במושג אחריות מיניסטריאלית.
הנה סמוצ'קנע גרנד־מייזר התראיין גם הוא שלשום (כל הלהקה הזו מכורה למיקרופון כדי לדבר על עצמה, במקום לעבוד) לכאן רשת ב', והודיע לאומה הקורסת: "הטבח ב־7 באוקטובר לא קשור אליי, אני לא אשם. הטבח הוא תוצאה של כשל מודיעיני־מבצעי מטורף. מי שאחראי לו כבר מזמן היה צריך ללכת הביתה. זו קונספציה של צה"ל. אותם אנשים שנכשלו ב־7 באוקטובר לא מתביישים היום לבקר אותי. אני פועל כדי למנוע את הסכנה הקיומית של מדינת ישראל אם תוקם מדינה פלסטינית, אבל מערכת הביטחון מפעילה עליי לחצים".
מה קורה עם הליצן הזה? הוא באמת משכנע את עצמו שכדי להיות חבר בקיבינימט הביטחוני אפשר להתחפש לביטחוניסט? לומדים את זה בהתכתבות מרב בישיבה? האם אפשר להשתמט משירות צבאי בגיל 18, לשרת 17 חודשים בגיל 28 ולספר לעולם שאתה חצי גנרל? האם אפשר להתחפש לכלכלן ולהרוס את האוצר? האם אפשר לספר לעצמך שאתה תמנע מדינה פלסטינית (שחצי עולם כבר מכיר בה), באמצעות העברת מיליארדים לאורית מהנזל וגרטל, כדי שתדבר על טיפוח התיישבות כפרית? מה נסגר עם האיש הזה? הביצועים שלו הם ברמת האפס המוחלט, לדעת כל חברת דירוג אשראי בעולם, אבל הוא מתחפש בכל יום למילטון פרידמן, לפחות. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: היית אפס בכלכלה וביטחון, אתה עדיין אפס, ואתה תמשיך להיות אפס, בכל יום בתפקידך בהמשך.
עכשיו לאחד מהמוקיונים הגדולים ביותר, באגם הדרעק לדורותיו, אל־צבאות־אדוניי, פיתהמר בן גביר. בראיון לגל"צ הוא הבטיח: "אם היו נותנים לי אחריות על הטייסות, המטוסים, הטילים, כל מה שקורה בצפון – חיזבאללה היה לומד איך ישראל מגיבה באמת"... חחח... חחח...
הבנאדם, שהוא בדיחה עצובה, לא מבדיל בין 15F ל־35F, אבל משכנע את עצמו שחיל האוויר זה כמו ביטחון הפנים: באתי, התחפשתי, הקרסתי. בכל התחומים של המשרד בפיקוחו, הוא כישלון וביזיון. כמות הקורבנות בחברה הערבית, פשע מאורגן יהודי וערבי, שיטור, ביטחון אישי אפסי, מינויים הזויים, הפיכת המשטרה למיליציה בסגנון כוח ואגנר, בעצם מה לא? הבנאדם לא מתאים לכלום, אבל הוא רוצה ליצור מציאות שלפיה מפקד חיל האוויר יהיה סנג'ר שלו, כמו המפכ"ל והספ"כ במשטרה כדי להראות לנסראללה.
הבעיה שלו עם נסראללה מאוד פשוטה. גם מזכ"ל חיזבאללה הרי יודע שמדובר במתחזה לביטחוניסט, שאין לו אפילו קשר מקרי בין המציאות למה שהוא חושב שהוא יכול.
פיתהמר אחראי גם על כב"ה. אצלו כל דבר זה לוחמים: לוחמי האש, לוחמי כליאה וכו', כי אצלו פורים זה כל יום. אז לוחמי האש שלו נמנעו מהגעה לצפון כדי לכבות את השריפות. צה"ל, כיתות הכוננות ומתנדבים כיבו את השריפות באמצעים הכי פרימיטיביים שישנם: צינורות השקיה, טרקטורים ודליי מים, כי לוחמי האש בפיקודו של פיתהמר הגיבור לא הגיעו לאזור. גם לא טייסת הכיבוי על 17 כלי הטיס שלה, כולל שני מסוקים. הם לא טסים בלילה, רק ביום. וכאשר כיתות הכוננות התחננו לסיוע במוקד הארצי, אמרו להם לפנות לתחנת טבריה.
בתחנה הזו אמרו להם שיש שריפה באליפלט, אז כדאי שימתינו. אחרי שלוחמי הכוננות כיבו את האש, התקשרו מטבריה אחרי 20 שעות כדי לדעת אם להגיע. אמרו להם: "כן, תגיעו", כי גם מילואימניקים יודעים להסתלבט, בעיקר הם יודעים שהם מופקרים והם לבד. פיתהמר היה חייב להתראיין באשפה 14, ולהשתתף באירוע שארגן חבר שלו, עוד טאלנט מיניסטריאלי, עמיחי אליהו. הצפון נשרף? נו, מה לעשות, אין לו שם בייס, אז שיישרף הכל קיבינימט. בפעם הבאה שיצביעו בשבילו. אבל אהבתי את תגובתו, שלפיה הוא היה בקשר רציף עם נציב שירות כיבוי והצלה ופקודיו. אין על פיתהמר, הוא מחזיק מעצמו מצביא בסדר גודל של פטון ומקארתור. הוא אומנם לא היה חייל מעולם, כי הוא השתמט אפילו משירות לאומי, אבל אלוקים שלו אמר לו שהוא מתאים.
בשביל מערכת הביטחון, פיתהמר תמיד היה בדוקאי, הוא עדיין בדוקאי, והוא יהיה כזה כל ימי חייו. אני מודה־מודה־מודה לאבי האומה שלא חושף אותו לדיונים ומסמכים מסווגים, כולל טיוטות. כי גם אבי האומה יודע שפיתהמר הוא אסון בהתהוות, לדעתי כמובן.
ועכשיו הגיע הזמן לקצת סברס טעים וקוצני. קילפתי אותו בשבילכם. תאכלו, כי ייתכן שבקרוב כל הארץ תבער ולא יהיה פרי להרבה זמן.
ה"ניו יורק טיימס" חשף השבוע כי משרד התפוצות שלנו גם משחק במודיעין. לפי הפרסום, המשרד השקיע שני מיליון דולר, באמצעות חברה ישראלית בשם סטואיק שמתמחה במודיעין עסקי וייעוץ פוליטי, כדי להשפיע על הקונגרס והסנאט בארה"ב, כדי שיתמכו בישראל במלחמתה בעזה באמצעות המשך הסיוע הצבאי של ארה"ב. כן, גם עמיחי שיקלי רוצה להיות שחקן במשחק המודיעיני. רק שלא יקים את הלק"מ שוב ויגייס עוד נרקומן יהודי שעוסק במודיעין, כדי לממן את השימוש שלו בקוקאין ואת התמכרותה של אשתו, ואז יפקיר אותו לחסדי הממשל האמריקאי. כבר היה לנו אחד כזה, ג'ונתן פולארד, שנתן יותר מ־30 שנות מאסר על בגידה ואשתו אן נשפטה רק לחמש שנים.
שיקלי אולי לא מכיר את האמריקאים, אבל כאשר מסתלבטים עליהם, הם חוזרים למקורות: להיות הילי־בילי'ז ומענישים ממש חזק ופראי. אגב, משרד התפוצות, המיותר לגמרי, לא אמור לשחק בלהודיע ליידעלך בתפוצות שאנחנו אוהבים אותם? מה קרה פתאום שהמשרד הפך לסניף של ג'יימס בונד? אבי האומה יודע? לאאאאאא, אין סיכוי, מה פתאום? שיקלי לא משך בדש מעילו, כי המעיל נורא ארוך, אז עמיחי לא הגיע לדש.
ביום רביעי התקיימה הלוויה של דולב יהוד ז"ל, חובש מקיבוץ ניר עוז, שטיפל בפצועים ב־7 באוקטובר ונרצח באותו יום. גופתו התגלתה בקבר אחר, במקרה, שמונה חודשים מאוחר יותר. שום גורם ממשלתי לא נכח בלוויה, כי גועליציית האפסים מתעבת חטופים ושבויים, ובורחת מכל קשר אליהם, גם מבני משפחותיהם שמגיעים לאגם הדרעק, גם בלוויות שלהם. שגריר גרמניה דווקא כן מצא זמן להגיע ולהניח זר על קברו. בגועליציית האפסים עושים את המרב כדי לדחות את המועד שבו עשרות ארונות של חטופים ושבויים יגיעו לישראל, מתישהו, כשאבי האומה יפסיק לשחק בניצחון מוחלט. אז כבר יהיה בלתי אפשרי לברוח מהאירוע עם הארונות. אבל המחוננת ויהלומיה תגיד שעשו את הכל בשבילם, גם סמוצ'קנע ופיתהמר יגידו שאפשר היה לשחרר אותם במבצעי חילוץ. הרי הם מומחים ידועי שם בחילוצים.
כיתת הכוננות של קריית שמונה, כמו בכל היישובים בצפון, ניהלה מאבק בשריפות שאיימו על העיר. שישה מלוחמי כיתת הכוננות אושפזו. לא היה להם ציוד אישי חסין אש של כבאים, לא ציוד כיבוי, אין להם גם מספיק ציוד טקטי למלחמה בכלל. אלה עשרות מילואימניקים בפיקוד רבש"צ שהוא סא"ל במיל' שנלחמים על הבית, אבל לא לימדו אותם לכבות שריפות, אלא הכשירו אותם לתת מענה ראשוני במקרה של חדירת מחבלים ליישוב, שיש בו 3,000 תושבים שלא פוזרו במלונות.
כך מפקירים חבל ארץ, כך מוותרים עליו. כך אבי האומה שמגיע לסיור קצר לפוטו־אופ, מתעלם מראש העירייה, אביחי שטרן, ולוקח איתו לטיול את מועמד הליכוד לראשות העיר, שהוא מקורב לאם ולאבי האומה. אבל הכי חשוב שאבי האומה ולהקתו דורשים לא לעשות פוליטיקה במלחמה. גועליציית האפסים מקריסה כאן כל מה שזז, בכל תחום. כדי להשתקם מהקריסה נזדקק לעשרות שנים.
בני גנץ, ממשיך באימוניו כליצן, מתוך תקווה שאולי אבי האומה יספור אותו מתישהו. בשיחה עם ראשי מועצות בצפון הוא אמר: "הצפון צריך לחזור. והוא צריך לחזור אם יהיה כאן ביטחון, והביטחון הזה יושג בהסדרה, או יושג בהסלמה, ובתמיכה ממשלתית רחבה של מה שקורה פה". איני מבין מדוע גנץ מתאמץ להיות שוטה הכפר. כל התבטאות שלו היא אסונית לו, בעיקר לציבור. הוא דיבר, אבל מה הוא אמר? גם הוא לא יודע. הבנאדם היה רמטכ"ל, שר ביטחון, אבל אני מקווה שלא יהיה ראש ממשלה, כי לדעתי אין לו שום מרכיב מחבילת הכישורים הנדרשת לג'וב הזה. אני סופר את השעות למוצ"ש, להודעה של גנץ על פרישת מפלגתו מגועליציית האפסים. אם זה לא יקרה, אנחנו בעוד אסון, גם בגללו.
יש גם שרים שעובדים כאן, בלי רעש וצלצולים. מתחילת המלחמה השרים של ש"ס עושים את המרב, גם כאשר סוגיות לא נפתרות במלואן. אחד מהם הוא שר הפנים משה ארבל, שפתר את משבר הדרכונים ותעודות הזהות. לא משתגעים עליו בש"ס, בגלל הפרגון של החילונים. הוא מוסמך לרבנות, שירת בצה"ל, היה תובע צבאי במילואים, יש לו תואר שני במשפטים, הוא בשלב של לימודי הדוקטורט באוניברסיטת רייכמן. הוא לא ימשיך בפוליטיקה דרעק יותר מדי, אבל כשר פנים הוא עובד. הוא נפגש כבר 13 פעמים עם נציגי משפחות החטופים והשבויים, בלי רעש ובלי צפצופים, מנסה לפתור מצוקות של המשפחות בכל התחומים. לשחרר את יקיריהן הוא לא יכול. הוא פועל נגד אלימות במשפחה בכלל ואלימות נגד נשים בפרט, ומורה ללשכה שלו להימנע מיצירת כותרות על פעילות זו.
הוא בסך הכל בן 40, היה יועמ"ש המפלגה ותומך בגיוס חרדים שאינם לומדים לשירות צבאי מלא. כל פעם שאני קורא או שומע על פעילותו, רואה אותו בשטח, כשר בריאות לשעבר או כשר פנים בהווה, אני מתרשם מרחוק שהוא בא לעבוד. איני מכיר אותו, איני תומך במפלגתו, אין בינינו הסכמה אידיאולוגית על כלום ושום דבר. שוחחתי איתו רק פעם אחת ברדיו, אבל מגיעה לו מילה טובה על פעילותו כשליח ציבור.
האיש הזה בא לעבוד, לא רק בא לעבודה. אין לו יהלומים ורמזור, עד כמה שאני יודע, הוא לא מתבטא בסוגיות שאינן בתחום אחריותו המיניסטריאלית. אני שומע על הדרך שאחד הנתונים שמעכבים את התקיפה בצפון, הוא היעדר פתרון מגורים למאות אלפי תושבים שעוד יצטרכו להתפנות מבתיהם. כבר מאשימים אותו בכישלון שעוד לא היה. אין לי מושג אם יש פתרון כזה בכלל, כי אם מדברים על מגורים בבתי ספר באזורים שונים, אז אין פתרון. נחכה ונראה מתי הוא עולה על הפלאנצ'ה של המאכערים בלשכת רה"מ. הוא כבר סומן.
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. אני אצטט כאן טקסט שכתב דוד מידן, בכיר במוסד לשעבר ומי שטיפל בשחרורו של גלעד שליט משבי חמאס.
"הוא פוחד מהאג,
היא פוחדת מהרעש,
שניהם פוחדים מהבוז.
הילד פוחד מאיבוד הוויזה.
מירי פוחדת ממשטרה.
גולדקנופף וגפני פוחדים שהלך הכסף.
רגב פוחדת ממשטרה.
אדלשטיין פוחד שהלך הכבוד.
שיקלי, ביסמוט ודיסטל־אטבריאן פוחדים שהלכה הפרנסה.
גמליאל פוחדת שנגמר.
דלל פוחד משכנים.
סמוטריץ' ובן גביר פוחדים מסנקציות.
גוטליב פוחדת מהמשטרה.
סילמן פוחדת משמוליק.
לוין פוחד מהפחד.
ישראל כ"ץ פוחד מיוסי כהן.
אלי כהן פוחד מהיהלומים של מירי.
המאכערים פוחדים מאיבוד פרנסה.
איש איש וצלליו. איש איש וחרדותיו. מבט מבוהל על המחריבים, להיזהר מהמוץ, מפטפטני הבית. בין דברים שהיו, ודברים שאפשר היה שלא יהיו, כולם פוחדים משולחנות עגולים וממתק שפתיים. אסור להניח להם, כולנו. מצבם קשה משלנו, אז לא להרפות".
