תחושת הרווחה הלאומית וההתמוגגות באולפנים אחרי מבצע החילוץ היו אמיתיות. חזרת כל חטוף כאילו אחיך הוא היא גם כאילו הסיפור של היחד הישראלי. במציאות של מלחמת גוג ודמגוג מתרסק היחד הרגעי מול תוצאות האמת, והמבצע היה הפוגת נשימה בסרט אימה (אולי הכרחית לאור מצב האומה). מאז ומתמיד משמשים מבצעים מיוחדים ונקודתיים סוג של זריקת אופטימיות לשיכוך אכזבות וחששות במלחמות, שמאז ששת הימים, את רובן אנחנו מפסידים.
החדר שבו הוחזקה נועה ארגמני וחולצה ממנו - נחשף
ההכנות ורגעי הדרמה: מבט מבפנים לחילוץ החטופים ההיסטורי
האם זה אומר שצריך היה לוותר על המבצע? נראה מישהו מחרב את שמחת המשפחות שיקיריהן חזרו מהתופת. האם המבצע נכשל בגלל מותו של ארנון זמורה ושל למעלה מ־100 בלתי מעורבים? לא. מבחינת הציבור מחיר הדמים במבצע הנוכחי, אצלנו ואצלם, נסבל. הפריבילגיה לערער על נחיצות המבצע נתונה רק למי שמציע אלטרנטיבה, כמו זו שהוצגה כאן מתחילת התמרון הקרקעי: כולם בעד כולם. עכשיו.
הנחת היסוד, אז כהיום, היא שלא ניתן גם להחזיר גם חטופים בעסקה וגם לנהל פעולה קרקעית, וכי המרכיב החשוב ביותר בדרך לתיקון והחלמה הוא הפסקת הלחימה. עכשיו. הדרך לדרוש הפסקת לחימה היא לראות את המצב בכללותו ולהבין שאין קשר בין המבצע ובין ניהול המלחמה.
להבין כבר כיום שמה שהיה בעזה הוא לא יותר ממבצע מקומי שהסתבך עקב מודיעין חסר על ממדי ויכולות עזה תחתית. ההסתבכות גרמה להרס והרג שהביאונו עד האג. את כניסת חיזבאללה ללחימה ניתן היה למנוע בקלות אם רק ישראל הייתה יוזמת חילופי כל האסירים תמורת כל החטופים פלוס הודנה של עשר שנים כשברור שחמאס קונה והממשלה מתפרקת. מה רע?
הסיבה שלא עשינו את המובן מאליו היא שנתניהו ושות', בייחוד האגף הלאומני־משיחי, ראו בכך כניעה שתוביל להוקעת נתניהו ולמתווה ביידן ומדינה פלסטינית. מה שמביא אותנו להמשך לחימה חסרת תועלת ותוחלת והזדקקות למבצעים כדי להיות רלוונטיים בעיני הציבור. ואין כמו ביבי כדי להפוך כל מבצע מהסרטים (והוא אכן כזה) לניצחון מוחלט. סריסיו יוצאים מעורם כדי להוכיח שמנהיגם לוקח אחריות ומסתכן בכישלון. באמת?
האיש שמקושש בלהיטות כל פירור לגיטימציה לא היה מעז להראות את פרצופו אם המבצע היה נכשל, אלא היה מאשים את הרמטכ"ל והשב"כ. ואת כל הקמפיין הזה הוא מנהל בימים האלה, כאשר ישראל מאבדת רלוונטיות בעולם. מועצת הביטחון עשויה, בהימנעות ארצות הברית, לפצוח בסנקציות, מזכ'"ל האו"ם הוסיף את ישראל ל"רשימה השחורה" של מדינות הפוגעות בילדים באזורי סכסוך, עם חמאס, דאע"ש ובוקו חראם.
ג'וזף בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי, מארגן כוח משימה לעומתי נגד צה"ל ברפיח. בית הדין בהאג דן בהוצאת צווי מעצר לנתניהו ולגלנט, שלא לדבר על הפיל הפלסטיני שהופך למדינה ללא מעורבות ישראלית בצד הנכון, כלומר תוך שיתוף פעולה עם העולם.
כדי להתמודד מול הצונאמי הזה חייב עם ישראל (מדינת ישראל לא מתפקדת) לצאת במבצע היחיד שעשוי לחלץ אותנו מהכלא התודעת. בחירות עכשיו.