הטיסה המסחרית הקצרה בעולם הייתה, במשך שנים רבות, בין שני איים קרובים עד כדי קשר־עין, בארכיפלג Orkney בים הצפוני וארכה מעט פחות משתי דקות מהמראה לנחיתה.
"זאת תמונת הניצחון": הלחימה בצפון ובדרום יכולה להיפתר באמצעות דבר אחד
האמת נחשפת: זה מי שאחראי לסרטון כדורי האש שהביך את צה"ל - ומתי הוא צולם?
המטוס מצויד בשני מנועי בוכנה, יש בו עשרה מקומות ישיבה וטייס חייכן אחד עם סוודר. החדשות החמות בארכיפלג יכולות לכלול מידע על בן בקר שאבד, גידול מפתיע ביבול השעורה או מקרה חריג של אי־סדר ציבורי בסוף השבוע, שטופל על ידי השוטר המקומי והיחיד.
את החדשות החריגות מן השבת האחרונה רבים מאיתנו יזכרו גם בחלוף חג השבועות וסוף השבוע הזה, שרבים מכם, אני בטוח, מתחו אליו גשר. באמצע הכביש או בחוף הים היינו לרגע שמחים עת התבשרנו על שובם בחיים של ארבע חטופים משבי ברצועת עזה. זריקה קטנה של עידוד בתוך שגרה של עצבות שנמשכת כבר יותר משמונה חודשים – ואפילו באלה הייתה מנה של כאב, עת נודע על מות המפקד שעל שמו ייקרא מעתה המבצע בזיכרון ההיסטורי של כולנו, מבצע ארנון.
במדינה קטנה שחיה בקצב חיים גבוה, רגעים קטנים הופכים לבעלי משמעות גדולה. נדמה שכבר איבדנו את הקשב לחדשות חיוביות. כך למשל, מי מאיתנו זוכר מתי דווחה זכייה של נבחרת המתמטיקה הצעירה שלנו בתחרות בינלאומית, או על שיא ביבול הגזר בעוטף עזה או ירידה במחיר הדלק? כי מהי כבר היכולת של דיווח קטן המתאר מאמץ גדול לשמח ולטלטל אומה שלמה? העם השוכן בציון עם הצבא החזק בעולם, מטוסים חמקנים ותעשיית הייטק משגשגת שוכח לרגע כי גם החדשה הטובה והמסעירה כל כך, לא הייתה באה כלל לעולם במדינה מתוקנת המביטה נכוחה אל איומיה...
וגם כאשר מתמכרים לרגע לשמחה, הרי שזו אורכת זמן קצר בלבד. את תמונות המסוקים הנוחתים על חוף הים, החליפו בערוצי הטלוויזיה תמונות מסיבת עיתונאים פוליטית. הפרשנות הצבאית הפכה מדינית בשניות ואפילו ברמה המבצעית, ספק אם מישהו יתפנה מהחגיגות כדי לחקור כיצד המשאית ששימשה לחילוץ המוצלח הייתה בפועל תקולה והביאה להסתבכות רבתי, שלמרבה המזל הסתיימה בטוב.
המבט הוסט ממציאות מקבילה, שכבר מזמן לא מייצרת רגעים דרמטיים ומתרחשת בצפון. רגע אמיץ ומרגש אחד גרם לנו לשכוח את העובדה שבגבולנו הצפוני שוכן חבל ארץ נטוש ומופגז, שבו הרגעים הדרמטיים הפכו שגרה וטיל על מנרה שהיה מדיר שינה מעיני כל אזרח לפני שנה, כבר לא מזיז יותר מדי לאיש - ובוודאי שלא למקבלי ההחלטות שלנו.
על החדשה הטובה התרפקה מדינה שלמה שהתרגלה כבר לחדשות רעות. אך האם לא הגיע הזמן שנבין שחדשות טובות גם הן חשובות לנפש האדם? כך שאולי כדאי לייצר כאלו ובוודאי שלדווח עליהן. אולי צריך לאזן בין הרגעים הדרמטיים והחשובים לשגרת החירום שלעתים נדמה כי התרגלנו אליה, מבלי להורידה כמובן לשנייה אחת מסדר היום החדשותי והחשוב כל כך?
הטיסה הקצרה בעולם רחוקה ממדינת ישראל אלפי מיילים, שנות אור של תפיסת עולם ותהום של נורמליות. היא לא רחוקה בהרבה מטיסה בין חוף הים של עזה לבית החולים הקרוב שבאשקלון. תחשבו לרגע כמה דרמטי פחות היה דיווח כי ניצולים מחולצים עושים דרכם ברכב צבאי ממוגן מעזה אל העיר אשקלון או לבית החולים סורוקה, שכן מצבם הבריאותי טוב והם אינם נדרשים לטיפול רפואי או חילוץ מוסק והדמויות הפוסעות אל היסעור היו פשוט יורדות מאמבולנס צבאי רגיל לגמרי.
במדינה שמייצרת חדשות ברצף ובתחרות גוברת על סדר היום בנייד של כל אחד ואחת מאיתנו, נעלמות נקודות האור אט־אט והשגרה הופכת לא מעניינת, ועם זאת היא עדיין כל־כך חשובה. כך נוצרות הפתעות שמגיעות בדרך כלל ממקום מאוד תמים ובנאלי, כזה שלא מתחרה עם אף אחד ונראה בלתי אפשרי. אובדן היכולת להתרגש ממעט חדשות טובות ויומיומיות, היא גורלו של מי שמחפש וחי את הדרמה. במילים אחרות, כולנו.בבב
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי