הסרטונים והמראות מההפגנות האחרונות מעמידים במרכז השיח הציבורי את השאלה, מי אחראי על כל המהומות הללו? האם חלקם של המפגינים גובר על חלקם של כוחות המשטרה ומג"ב? וחשוב מכל: איך אפשר למנוע את הסלמה של אותם אירועים תוך מתן אפשרות להפגין, כפועל יוצא של דמוקרטיה ומאידך למנוע את אותם אירועים אלימים. 

ראשית, נעמיד דברים על דיוקם ונבהיר, כי נוכחות לוחמי מג"ב בהפגנות נועדה בראש ובראשונה לטיפול בהפרות סדר כפי שמופיע בהגדרות בחוק של החייל. מג"ב נועד לטיפול בגבולות, באירוע טרור, סיכול פשיעה חמורה, בעיקר במגזר הערבי וכמובן טיפול בהפרות סדר, גם כאלו שמתרחשות תוך כדי הפגנות או נכון יותר, לאחר סיום ההפגנות ואחרי שהן מוכרזות על ידי קצין משטרה כבלתי חוקיות.

הפגנה נגד הממשלה בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הפגנה נגד הממשלה בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

המראות האחרונים מההפגנות בקפלן וגם אלו מירושלים לא מוסיפות כבוד, לא למשטרה, לא למג"ב וגם לא למפגינים. יתרה מכך, הן מסבות נזק חמור לגופי האכיפה גם במקרים בהם המפגינים הפרו את החוק. כאן בדיוק נבחנת סוגיית שימוש בכוח הסביר.

במג"ב היו מעדיפים שלא להגיע להפגנות ולהמשיך בטיפול בענייני השגרה, אלא שהמחוזות מזמנים תגבור של כוחות יסמ"ג ובמקרים כאלו הם מחויבים לתת סיוע ולהירתם למשימה, כשמשימתם היא רק במקרים של הפרות סדר, חיכוך בין קבוצות מפגינים ושמירה על ביטחון המפגינים. כל כוח של מג"ב מגובה בקצינים בכירים ובפיקוד שמוביל את הכוח ולו רק כדי לדייק את המידתיות ולבחון שהתגובה הולמת ולא חריגה.

ישנם מקרים שבהם התגובה חריגה מדי, קיצונית ולא ראויה והיא נבחנת הן בתחקור פנימי ובמידת הצורך גם במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). מעבר לכך, עולה כי מרבית האירועים החריגים שתועדו עד כה, מתייחסים לתגובת פרשים או כוחות יס"מ של המשטרה הכחולה שמכורח תפקידה אמונה על האכיפה באותן הפגנות. 

ארבעה שוטרים עוצרים מפגינה במחאה נגד הממשלה בירושלים (צילום: פלאש 90, יונתן זינדל)
ארבעה שוטרים עוצרים מפגינה במחאה נגד הממשלה בירושלים (צילום: פלאש 90, יונתן זינדל)

האמת נמצאת איפשהו באמצע, גם צד אחד חוטא וגם השני לא צדיק גדול ולכן חייבים לעצור לרגע ולקבל החלטות. המפגינים שנלחמים מדם ליבם מתוך אמונה שהם רוצים את הטוב ביותר עבור המדינה, והמשטרה שחייבת למצוא את האיזון ומול האפשרות לאשר קיומן של הפגנות, חייבת גם את הריסון ושיקול הדעת כאשר האירועים החריגים יצטמצמו.

צריך לזכור שלאזרח יש זכות להפגין ולמחות אך אין זכות להפר את החוק, אין זכות לחסום כבישים אלא אם ניתן לכך אישור מראש ואין בוודאי זכות להצית מדורות או צמיגים, והרי זה גם לא נותן כלום מעבר לתמונות קשות והחרפת הוויכוח הציבורי. 

מהצד השני, למשטרה מותר לעשות שימוש בכוח ובאמצעים, אפשר לבצע מעצרים אבל אין צורך להטיח אדם מבוגר אל הכביש או לחבוט באישה שמתרעמת. השתלטות מהירה של כוחות מיומנים מספיקה להובלה למעצר או עיכוב לחקירה, והאלימות מכאן או מכאן לא תוביל לפתרון אלא לשנאה, וכזו יש לנו בעם הזה בכמויות נסחרות לצערינו.