הרטוריקה המתלהמת משני צדי הגבול עם לבנון עוד לא מבשרת את תחילת המערכה הרחבה, אלא את ההתקרבות של ישראל לרגע ההחלטה. מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה קורא היטב את תמונת המצב בישראל, ומבין שעם הסיום הקרוב של הקרב ברפיח תידרש ישראל לקבל החלטה איך משנים את המציאות בצפון.

ביקור ברפיח השבוע המחיש לי שההכרעה של חטיבת חמאס בעיר נמצאת במרחק של שבועות ספורים. שלא כמו במקומות אחרים ברצועה, צה"ל נתקל ברפיח בהתנגדות עיקשת ומאורגנת של חמאס. אלה לא רק בודדים וחוליות, אלא מסגרות צבאיות שמנהלות קרב השהיה סדור מול צה"ל. סופו יהיה שיוכרעו, אבל הוא יארך עוד כמה שבועות.

המכשול הגדול ביותר: התנהלות ארה"ב במו"מ מסכלת את הסיכוי לעסקה
סיגריות וקולה זה הומניטרי? המדיניות של ארה"ב מסתמנת כמכשול הכי גדול לסיום המלחמה

לפני הכניסה לרפיח הבעתי ספק לגבי הנחיצות של כיבוש העיר, אבל אחרי שראיתי את מה שנחשף שם – הספק הזה הוסר. רפיח היא רכיב משמעותי מאוד בהתעצמות של חמאס. יש בה מערכת מנהרות ענפה ומפותחת יותר משראינו בכל מקום אחר בעזה. היא שונה מהמנהרות שחשפו בחלקים אחרים של הרצועה בכך שהיא מחוברת כולה: מנהרות הברחה למצרים, מנהרות לחימה ומנהרות לשהיית בכירים – הכל מחובר ביחד.

לאורך ציר פילדלפי, הגבול שבין עזה למצרים, התגלה פיר חפור של מנהרה כל עשרה מטרים. זו לא פראזה ציורית, אלא תיאור עובדתי. הגבול כולו משובץ במנהרות הברחה שמחוברות לבורות שיגור רקטות, למנהרות פיקוד בתוך העיר ולמנהרות התקפיות לעבר ישראל. לרוב המנהרות יש מספר מפלסים, והן יורדות עד לעומק של 30 מטר.

לוחמי צה''ל במנהרה במחנות במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)
לוחמי צה''ל במנהרה במחנות במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)

זה מאפשר לחמאס לנהל קרב הגנה שרובו תת־קרקעי: הם יוצאים מפירים, תוקפים את צה"ל, נכנסים חזרה וממלכדים את הפירים, ואז נעים אחורה לקו פירים אחורי יותר. מנגד – זה מאפשר לצה"ל להשמיד יותר מנהרות, ובתוכן מחבלים, דרך כל פיר שנחשף.

ההתקדמות של צה"ל בעיר מהירה מהמצופה. הרוב המוחלט של 1.4 מיליון בני אדם שהיו כאן – עזב, מה שמאפשר לחימה תוך ידיעה שמי שנותר הוא מחבל. עזבו גם אנשי חמאס, וכנראה גם חטופים, למרחב ההומניטרי באזור המוואסי, על חוף הים. ההערכה היא שיש כ־5,000 עריקים מקרב שורות חמאס בכל רחבי הרצועה. צה"ל עוד יידרש בקרוב לטפל גם במרחב הזה.

שניים מגדודי חמאס בעיר כבר קרובים להכנעה. יש עוד שניים שצריך להכריע, ובינתיים כוחות אוגדה 162 משמידים את המנהרות שנחשפו ואת אתרי הייצור. מרגע שישראל השלימה כיתור של רצועת עזה מכל עבריה ומפרקת את יכולות ייצור הנשק של חמאס – נגדעה היכולת של הארגון למלא מחדש את מלאי התחמושת שלו.

העורף האזרחי בתמונה

ההתלבטות הראשונה של ישראל אחרי שיושלם כיבוש העיר תהיה אם לשמר שליטה מתמשכת בציר פילדלפי. עכשיו, כשברור עד כמה הציר הזה הוא צינור החמצן של חמאס, ובהיעדר גורם אחר להעביר לו את השליטה – קשה לראות את ישראל נסוגה מכאן. יותר מזה, התבססות של ישראל במרחב ההברחות ממצרים, שהוא כשלעצמו מקור הכנסה משמעותי של חמאס, תוכל להגביר את הלחץ ואולי לקדם עסקת חטופים.

אבל ההתלבטות הגדולה יותר אחרי רפיח תהיה בצפון. צה"ל עסוק בשאלה אם הסדר מול חיזבאללה, שיבוא אחרי מערכה רחבה, על כל המחירים שלה, יהיה טוב בהרבה מהסדר שניתן אולי להשיג היום? עד כה לא שמעתי תשובה משכנעת.

תקיפה בדרום לבנון (צילום: רשתות ערביות)
תקיפה בדרום לבנון (צילום: רשתות ערביות)

בכירים רבים בצה"ל סבורים כי הסדר שיבוא אחרי מלחמה שתשחק את יכולות חיזבאללה יהיה טוב יותר מהסדר שיושג היום, אבל הם לא יודעים לומר אם הרווח בהסדר כזה יצדיק את המחיר הכואב שתשלם החברה הישראלית במלחמה כזאת. כולם מסכימים שהסדר, בין שעכשיו ובין שאחרי מלחמה, יופר במהרה ויתחיל את הספירה לאחור לקראת מלחמה נוספת.

לכן צה"ל מחפש דרך ביניים: מהלך צבאי מוגבל, שיתמקד ביכולות הצבאיות של חיזבאללה, וינסה להשאיר את המערכה כלחימה של צבא מול צבא, שתותיר את העורף האזרחי של ישראל ושל לבנון מחוץ למערכה. על כך השיב נסראללה בנאומו השבוע כי כל מערכה תהיה מערכה כוללת ותפגע גם בעורף האזרחי.

גם אם דבריו היו דברי רהב, ספק אם ניתן לצאת למהלך מוגבל ולהשאיר אותו כזה. לחיזבאללה אין הדיוק שיש לחיל האוויר הישראלי, וכל ירי מאסיבי מלבנון סופו שיפגע גם במטרות שלא כיוון אליהן. לכן לכל מהלך של הסלמת הלחימה יש פוטנציאל להוביל למערכה רחבה.

צפי לתגובה איראנית

שאלה נוספת שמטרידה את ישראל היא אם ניתן להשאיר את איראן מחוץ למערכה בלבנון, אחרי שחצתה את הגבול ותקפה את ישראל משטחה באפריל. הנחת העבודה היא שלא ניתן, ושכל מערכה בצפון תוביל בהכרח גם לחילופי מהלומות מול איראן, מה שירתק חלק ניכר מכוחו של חיל האוויר לתקיפות בטווחים רחוקים.

כל אלה הן שאלות אסטרטגיות שישפיעו ישירות על חיינו ועל תוחלת חיינו בחודשים הקרובים, אבל כרגע הן מעסיקות בעיקר את צה"ל ואת שר הביטחון. ראש הממשלה, המנוהל בו־זמנית מהמרפסת במיאמי ומלשכת השר לביטחון לאומי, טרוד כרגע במלחמות מול אויבים אחרים.

הנשיא ביידן עם קבינט המלחמה באוקטובר שעבר בתל אביב (צילום: מרים אלסטר)
הנשיא ביידן עם קבינט המלחמה באוקטובר שעבר בתל אביב (צילום: מרים אלסטר)

הראשון שבהם הוא צה"ל ומפקדיו, שאותם מבקש ראש הממשלה להכניע עוד לפני רפיח. האויב השני אחרי צה"ל הוא ארצות הברית, בת הברית הלא אידיאלית אבל האחרונה שנותרה לנו, ואותה מנסה ראש הממשלה להרחיק בכל מחיר. תוך כדי כך הוא מתמקד במה שיבטיח את הניצחון: מינוי רבנים מקומיים בידי משרד הדתות והבטחת השתמטותם של עשרות אלפי חרדים משירות.

השבוע בקעו ניצנים ראשונים של מרד בשורות הליכוד - ואיתם תקווה, אולי מוקדמת מדי, שהמפלגה הזאת רוצה לחזור ולשרת את עם ישראל. אם יבשילו ויצמיחו גזע, ניתן יהיה אולי לבלום את ההתדרדרות שלנו במורד שאליו מוביל נתניהו, בדרך לתבוסה מוחלטת.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13