אין זיקית גדולה יותר מדני דנון, ואין אופורטוניסט גדול ממנו. דנון הוא קוסם. הוא מתכנן את צעדיו בקפידה, ומצליח להגיע ליעד ללא קשיים. מיותר לשאול אותו מה הוא עשה בכנסת הנוכחית למען המדינה, נכון יותר לשאול מה עשה דנון למען עצמו.
אמצעי התקשורת אוהבים את דנון. כשראש הממשלה מורה לשרי ולח"כי הליכוד שלא להתראיין, דנון לא דופק חשבון ועושה מה שבא לו. מדובר בפוליטיקאי מקצועי, שלאחר סיום כהונתו כשגריר באו"ם הצליח להתברג מחדש ברשימת הליכוד לכנסת, מה שלא בטוח שגלעד ארדן יצליח לעשות.
הפגנות מול בתי נתניהו בקיסריה ובירושלים: "לא נשתוק עד שיוחזר המנדט"
הנאום בקונגרס בסכנה? "חוסר אמון מוחלט בין הממשל האמריקאי לבין נתניהו"
הקו שגיבש דנון, לשמש אופוזיציה לנתניהו בתוך הליכוד, הוכיח עצמו פעם שנייה. הוא הבין מהר מאוד שמי שנתפס כעושה צרות מקצועי, יכול לזכות במה שלא יזכה מי שייחשב בעיני ראש הממשלה צייתן וכנוע שממלא את רצונו.
חטאו של דנון שהוא מגלה עצמאות, לא דופק חשבון לאף אחד, והוא מעז לעשות מה שלא העזו ח"כים אחרים מהליכוד. בישיבת סיעה לפני שנה הוא תקף בחריפות את ראש הממשלה והטיח בו דברים קשים, כשאמר: "בשבוע שעבר נרצחו ארבעה יהודים ביישוב עלי, ולא ראינו שום תגובה. למה אנחנו מחכים, שג'נין תהפוך לעזה? תושבי השומרון לא יהיו ברווזים במטווח".
הדברים שאמר דנון, הפכו אותו לאחד ממתנגדיו החריפים של בנימין נתניהו, שהזדרז להשיב לו: "אהיה תקיף, חד וקצר. אתה יושב בישיבות קבינט? אתה נחשף למה שאנחנו יודעים או מחליטים בחדרי חדרים? החיים והמוות ביד הלשון! אתה לא חכם מאיתנו".
לא ברור אם דנון חכם או טקטיקן מעולה, מה שבטוח - הוא יודע לשרוד. הוא החליט שאם לא יישב על יד שולחן הממשלה, הוא יהווה אופוזיציה גלויה לנתניהו. זאת כנראה הסיבה לכך שהשיטה שאותה נקט ראש הממשלה בעבר, היא אותה שיטה שאותה הוא נוקט עכשיו. הוא מבין שנכון להרחיק את דנון מהארץ ומהמערכת הפוליטית.
כך נהג נתניהו באוקטובר 2015, כשהציע לדנון את תפקיד השגריר באו"ם, והוא חוזר על אותו מהלך כעת. דנון, שמינויו אושר בזריזות על ידי הממשלה, יהיה שגרירו הטוב ביותר של נתניהו מעל בימת עצרת האו"ם. הוא יודע ששם יש כללי משחק ברורים, ושאם לא ינהג על פי הכללים המקובלים, הוא עלול למצוא עצמו מחוץ לשירות החוץ, מבלי שישלים את תקופת כהונתו.
דנון יצליח להיכנס בקלות לנעליים הצרות שמשאיר אחריו ארדן. דנון היה בעבר שגריר ענייני, ולא שגריר שאפיינו אותו טריקים ושטיקים. הוא לא יבחר במהלכים מעוררי גיחוך רק כדי לייצר כותרת, ולא יהפוך את מליאת האו"ם לבמה גרוטסקית, רק כדי ליצור כותרת לעיתון של מחר. אף שכפוליטיקאי הוא ירצה לחזור בתום כהונתו לחיים הפוליטיים, הוא לא ישתטה, ולא יזכה לכותרות שיציגו אותו כליצן כפי שעשה קודמו. בימים האחרונים שנותרו לארדן בתפקיד השגריר באו"ם הוא שיגר שוב זיקוקים משומשים, וחזר על המנטרה שהוא מציע שישראל תשקול לעזוב את האו"ם, כשלכולם ברור שזה לא יקרה.
בוארון מתחמם על הקווים
השגריר החדש־ישן דנון זכה בעבר להערכה רבה בתפקידו. הוא נבחר אז לעמוד בראש ועדת המשפט של עצרת האו"ם, והיה הישראלי הראשון שעמד בראש ועדה קבועה של האו"ם. בחודש מאי 2017 הוא מונה לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם, כנציג קבוצת המדינות המערביות. בשנת 2019 החליט ראש הממשלה נתניהו להאריך את כהונתו עד חודש מאי 2019. הארכת הכהונה לא נבעה מהצלחתו בתפקיד, אלא מהעובדה שנתניהו העדיף כבר אז לראות את דנון רחוק מישראל.
סוד כוחו והישרדותו של דנון הוא חשיבה לטווח ארוך - וכנראה גם היערכות נכונה בתוך הליכוד בעזרת גייסות שעומדים לרשותו, שמאפשרים לו לזכות בתדמית ח"כ בעל חוט שדרה, שלא חושש מראש הממשלה. דנון מקבל מנתניהו תפקידים שניתנים לאנשי אמונו של ראש הממשלה.
תפקיד השגריר באו"ם שניתן לארדן שהחליף את דנון, לא נבע מההערכה מיוחדת של ראש הממשלה לארדן, שנחשב שר כושל במשרד לביטחון הפנים, אלא מרצונו של נתניהו להרחיק אותו מעשייה פוליטית, משום שנתניהו מאס בו ולא העריך את התנהלותו כשר לביטחון הפנים.
נתניהו רוצה בעת הזאת לראות את דנון רחוק מעשייה פוליטית.
ראש הממשלה יחבק את מחליפו של דנון בכנסת, וינסה להפוך אותו לאחד ממקורביו. המיועד הוא אביחי בוארון, שישתלב שוב בחיים הפוליטיים ולא יוכל להתעלם מהמונח "נאמנות פוליטית". בוארון היה בעבר ח"כ במסגרת החוק הנורווגי, ונכנס אז לכנסת לאחר שגלית דיסטל אטבריאן התפטרה ומונתה לשרת ההסברה. כאשר זו החליטה לא להמשיך לכהן כשרה, היא חזרה לכנסת - ובוארון מצא עצמו מחוץ לכנסת.
ציונות והרבה כסף
דנון קיבל את התפקיד, משום שהוא נתפס אצל מקורבי נתניהו כמי שלא ניתן לאלף ולהפוך לעושה דברו של ראש הממשלה. זאת גם אחת הסיבות לכך שנתניהו בחר שלא לחזק את דנון, ולא צירף אותו לממשלה. דנון יוצא זו הפעם השנייה לשליחות לאו"ם, ובלבד שיפרוש מהחיים הפוליטיים. זה הסדר מצוין עבור נתניהו, והוא לא פחות טוב בעת הזאת עבור דני דנון, שבוטח בעצמו ויודע שיצליח לחזור לכנסת בעתיד.
לדנון יש היסטוריה פוליטית מרשימה. ביוני 2013 הוא נבחר לראשונה לראשות ועידת הליכוד, ברוב של 85% מקולות המצביעים, ובהתמודדות נוספת הוא זכה בתפקיד יו"ר מרכז הליכוד, שהוא המוסד העליון של הליכוד ברוב דומה. דנון הצליח לעשות מה שלא רבים הצליחו. כאשר הוא סיים את תפקידו בתחילת חודש יולי 2020, רבים לא האמינו שיצליח להגיע בפריימריז למקום ריאלי, אבל דנון הצליח להתברג למקום ה־15 ברשימת הליכוד לכנסת ה־25, לאחר שהמפלגה זכתה ב־32 מנדטים. הצלחתו של דנון להגיע לצמרת הליכוד יצרה לו לא מעט אויבים ומתחרים, שהתקשו להאמין שהוא פועל לכאורה בדרכים כשרות ומצליח להיבחר לתפקידים בכירים בליכוד.
בחודש נובמבר 2017 פרסם העיתונאי עמית סגל תחקיר בחדשות 12 שבו חשף הקלטות ותכתובות שמעידות לכאורה על מנגנון שהקים דנון לחלוקת משכורות ותפקידים לעשרות פעילי ליכוד מכספי ציבור, בתמורה לכך שיתמכו בו. כך הפך דנון בתוך שנים בודדות למלך הליכוד.
על פי התחקיר, הוא הסתייע בעמותה בשם "עושים ציונות", שבקופתה היו בשנת 2014 כ־15 מיליון שקל.
על פי התחקיר, דנון שלט בעמותה ששילמה שכר ליותר ממאה פעילי ליכוד ובני משפחותיהם. הפעילים בעמותה נדרשו לספק לו תמיכה בעת שהתמודד על תפקידים בליכוד, ומי שהצטיינו בעבודתם זכו במשרות ובכסף. דנון טען אז בתגובה שבפעילותו לא דבק רבב. המשטרה החליטה בספטמבר 2018 לסגור את תיק החקירה נגדו, לאחר שלא נמצאה תשתית ראייתית להעמדה. עכשיו יוצא דנון שוב בשליחות לארצות הברית, נאמן למימרה שטבע אריק שרון: "פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. העיקר שתישאר על הגלגל".