ביום שישי האחרון פרסם נדב איל כתבה ב"ידיעות אחרונות" ובתוכה מסר של "בכירי מערכת הביטחון" לציבור – שאפשר לסיים את המלחמה ברצועת עזה כי הכרענו את חמאס, או לחלופין אנו מצויים ממש על סף הכרעתו: "סיום המלחמה בדרום איננו עניין עבור בכירי מערכת הביטחון. כבר יותר מחודש שצה"ל אומר לקבינט שהכרעת הזרוע הצבאית של חמאס קרובה מאוד". ושוב חוזר ניגון התבוסה המתחפשת לניצחון.
התפקיד היוקרתי החדש של נדב איל - ולא תאמינו איפה
המסר שבכירי מערכת הביטחון העבירו דרך הכתבה של איל, הזכיר לי את דברי הרהב שאמרו בכירי הדרג המדיני והצבאי אחרי כל מבצע צבאי כושל ברצועה, שבו פגענו בחמאס אבל לא הכרענו אותו – קונספציה שהובילה אותנו במישרין לטבח 7 באוקטובר. כך היה בעופרת יצוקה, בעמוד ענן, בצוק איתן ובשומר החומות.
מאז 2007, עת השתלט חמאס על הרצועה, כל ראשי הממשלה, כל שרי הביטחון וכל הרמטכ"לים, ללא יוצא מן הכלל, מכרו לציבור תבוסות מחופשות לניצחונות, והם כולם אחראים לכך שישראל נמנעה ממיטוט שלטון חמאס. אבל אף שקונספציית "הכלת חמאס", מדיניות "הבידול" ואסטרטגיית "הסבבים" שקידמו, כשלו שוב ושוב – הרבה לפני 7 באוקטובר – הם התעקשו לדבוק באותה מדיניות כושלת, ואת הכישלונות האסטרטגיים הם נהגו לעטוף בדברי רהב על פגיעות, מכות ומהלומות לחמאס. בסופו של דבר, ובאופן בלתי נמנע, הובילה ההחלטה האסטרטגית שלא להכריע את חמאס לשבת השחורה.
עכשיו ההנהגה המדינית וההנהגה הצבאית שוב מנסות למכור לנו את אותה הולכת שולל שחוקה ומשומשת, כדי להצדיק את רצונן לסיים את המלחמה. אולם הפעם הולכת השולל שקופה מתמיד. כך, למשל, "מערכת הביטחון", קרי שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי, קובעת כי האינטרס הישראלי הוא "להכיר בכך שישראל הכריעה את חמאס, ולהמשיך לשלב של 'לחימה'".
זה אפילו יותר גרוע מהאמירה המיוחסת לסנאטור ג'ורג' אייקן ביחס למלחמה בווייטנאם – "בואו נכריז שניצחנו ונצא משם". גלנט והלוי אף נקבו במספרים כדי להוכיח את טענת "חמאס המוכרע" שהם מקדמים עתה: "הארגון איבד יותר משליש מהכוח הלוחם, לפי הערכות צה"ל כ־15 אלף מאנשיו. כ־60% מהתשתית הצבאית של חמאס הושמדה".
עם כל הכבוד למדד המקצועי שהביאו גלנט והלוי כהוכחה להכרעת חמאס, אין לו שום קשר לתפקוד בשטח של כוחות ארגון הטרור. כך, למשל, אחרי השתלטות צה"ל על ג'באליה בדצמבר, טענו בצבא כי "הגדוד של ג'באליה והחטיבה הצפונית של חמאס כולה מפורקת". אולם אחרי שצה"ל עזב את ג'באליה, חמאס השתלט בחזרה על השטח.
בחודש מאי, כשצה"ל נאלץ להשתלט מחדש על ג'באליה, הוא הופתע להיתקל בלחימה עצימה ורווית אש של לא פחות משלושה גדודים שחמאס הצליח לשקם תוך כדי המלחמה. מאז, הספיק צה"ל להיכנס לג'באליה כבר בפעם השלישית. גם לאזורים אחרים שצה"ל נסוג מהם, נאלץ הצבא להיכנס שוב ושוב, ולשלם בכל פעם מחיר יקר בחיי חיילינו, משום שחמאס השתלט על אזורים אלו בחזרה מיד לאחר נסיגת כוחותינו מהם.
יתרה מכך, הקבינט לא קבע כמטרת המלחמה העיקרית פגיעה בשליש מהכוח הלוחם של חמאס, כי אם את "מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית". אפילו לגלנט ולהלוי ברור כי הם לא הצליחו להשיג את מיטוט השלטון האזרחי של חמאס או את השמדת יכולתו הצבאית.
גנרלים אמריקאים חכמים
שני גנרלים אמריקאים עתירי ניסיון בלחימה בארגוני טרור ובכוחות גרילה בתוך שטח עירוני העבירו לאחרונה ביקורת נוקבת על המטכ"ל הישראלי שלא נקט את האמצעים היחידים שיכולים להשיג הכרעה אמיתית של חמאס. לפני חודש הרמטכ"ל האמריקאי גנרל צ'ארלס בראון הסביר כי "לא רק שאתה צריך באמת להיכנס ולחסל את היריב שמולו אתה עומד, אתה גם צריך להחזיק את השטח – ואז אתה צריך לייצב אותו".
במאמר שפרסם השבוע, מתח גנרל דיוויד פטראוס ביקורת קשה ביותר על האסטרטגיה של המטכ"ל וקבינט המלחמה וציין כי "הריגת מחבלים ולוחמי גרילה ולכידתם היא בלתי מספיקה. המפתח לקיבוע ההישגים הביטחוניים ולעצירת הגיוס של לוחמי אויב חדשים הוא להחזיק בשטח, להגן על האוכלוסייה האזרחית ולספק להם ממשל ושירותים".
גנרל בראון וגנרל פטראוס כבר מסרו בעבר מסרים אלו באופן דיסקרטי לגלנט והלוי, תוך שהם מדגישים שאם לא נכבוש את הרצועה כולה ונקים בה ממשל צבאי זמני, לא נצליח להכריע את חמאס הצבאי ולא נצליח למוטט את חמאס האזרחי. לצער כולנו, העצות החכמות של הגנרלים האמריקאים המנוסים נפלו על אוזניים ערלות.
גלנט והלוי מנסים עתה לשכנע את הציבור שסיום המלחמה אין פירושו סיומה: "סוף המלחמה איננו סוף הלחימה. המודיעין ימשיך לזרום, וכך גם האפשרות לתקוף מהאוויר או מהקרקע. תהיה לגיטימציה ברורה לפעול גם אחרי סוף המלחמה, אם חמאס ינסו לפעול נגדנו. והרי אנחנו יודעים היטב שהם ינסו". כלומר גלנט והלוי טוענים שחמאס "המוכרע" בעצם ימשיך להילחם בנו, וכך תהיה לנו לגיטימציה לפעול נגדו.
מעבר לכך שזו חזרה לקונספציה הארורה של "הכלת חמאס", אין שום אמת בהבטחה זו. כל הסכם מול חמאס יכלול גם התחייבות להימנע מלחימה למשך זמן ניכר, שכן חמאס דורש ערבויות בינלאומיות לכך שישראל לא תפעל נגדו. כלומר, חמאס ישיג לא רק את עצירת המלחמה, אלא גם חסינות מפני תקיפות ישראליות למשך כל הזמן שיצטרך כדי לשקם את יכולתו הצבאית.
בני גנץ, שתומך באותה עמדה של גלנט והלוי, לפחות הפגין יותר יושרה מהם כאשר אמר כי חידוש הלחימה ברצועה יהיה רק שנה או שנתיים אחרי חתימת הסכם מול חמאס.
למרבה הצער, התנהלות קבינט המלחמה והמטכ"ל במלחמה מזכירה את מה שנהגו לומר על הצבא הבריטי במלחמת קרים: "אריות המונהגים על ידי חמורים". הלוחמים והמפקדים שלנו (עד דרגת תא"ל) נלחמים בגבורה ובהקרבה המזכירים את דור תש"ח, אבל איתרע מזלנו שההנהגה המדינית והצבאית בזבזו את כל הגבורה וההקרבה כדי להביא אותנו כפסע מתבוסה אסטרטגית שישראל לא נחלה כמותה מעולם.
להסביר הפסדים
בשורה התחתונה, קבינט המלחמה והמטכ"ל לא הצליחו להשיג אף אחת מהמטרות שנקבעו למלחמה, וזאת משום שהם ביצעו שורה של טעויות אסטרטגיות קרדינליות בניהול המלחמה: קבינט המלחמה והמטכ"ל החליטו לא לכבוש את הרצועה, הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן היה לחסל את יכולתו הצבאית של חמאס; הם גיבשו תוכנית מלחמה כושלת, שמבוססת על אסטרטגיה של הסגת צה"ל לאחר כל פעולה מוצלחת, מה שאפשר לחמאס להשתלט מחדש על כל שטח שהצבא נסוג ממנו.
הם החליטו לא להשתלט על ציר פילדלפי מלכתחילה, וכך העניקו לחמאס שבעה חודשים של אספקה רציפה של דלק ואמצעי לחימה ששימשו את לוחמיו לפגיעה בחיילי צה"ל; הם התנגדו בכל תוקף להקמת ממשל צבאי זמני ברצועה, הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן היה למוטט את השלטון האזרחי של חמאס; הם העדיפו לדבוק בפנטזיות הזויות על אודות "גורמים מקומיים" שיחליפו את שלטון חמאס, תוכנית שהם מנסים לקדם בשמות שונים כבר חודשים רבים בלי שום הצלחה; התנגדותם להקמת ממשל צבאי גם מאפשרת לחמאס להשתלט על רוב רובו של הסיוע ההומניטרי.
ביום שני פורסם כי "צה"ל צפוי להציג לציבור בשבועות הקרובים את הישגיו מתחילת המלחמה ברצועת עזה, בניסיון לשכנע כי הצליח להכריע את הזרוע הצבאית של חמאס". כלל ידוע הוא שניצחון מדבר בעד עצמו. רק הפסדים צריך להסביר.
הגיע הזמן אפוא שכל האחראים לכישלון האסטרטגי בניהול המלחמה ולמגה־מחדל של 7 באוקטובר, ובראשם נתניהו, גלנט והלוי, יתפטרו מתפקידם, ויאפשדרו למי שהתנגד לקונספציות שהובילו לשבת השחורה ולהחלטות האסטרטגיות הכושלות שהתקבלו במלחמה, לתקן את הנזק העצום שגרמו למדינת ישראל.