אין כמעט מוסד ממלכתי, ארגון ממשלתי או גוף רשמי בישראל שאינם יעד לביקורת, להאשמות, לגינויים על אחריותם וחלקם למשבר שישראל מתמודדת איתו מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" – משבר חסר תקדים בהיקפו, בעומקו ובתוצאות הקטסטרופליות שכבר השאיר וצרב בתחומים רבים.
כואב הלב, מרגיז ומעצבן מה שקורה, ליתר דיוק מה שהורס מוסד ממלכתי, ישן ומכובד כמו הרבנות הראשית לישראל. מוסד שבמהותו, במשמעותו ואופיו מייצג תורה, הלכה, יהדות. או במילים פשוטות - לא פוליטיקה, לא עסקאות, לא קנוניות. נקי מנכלוליות. הדבר הנורא הוא שבדיוק המאפיינים המפוקפקים האלו ניכרים במהלכים, במאמצים ובפעילויות לקראת הבחירות לרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי, המועמדים למלא את מקומם של שני הרבנים הראשיים המסיימים את כהונותיהם. הבחירות נדחו כבר פעמיים. לא ידוע עדיין על תאריך מוסכם לקיומן.
גלנט מיישר קו עם נתניהו? "הגיע הזמן שוושינגטון תמלא את התחייבויותיה"
לאחר מתקפת הטילים של איראן - חיזבאללה למד פרט דרמטי על ישראל
הדיווחים על ההתמודדות לשתי הכהונות ועל המועמדים המתחרים שמתפרסמים באחרונה חושפים שלא מדובר בהתמודדות במובן המקובל, אלא במאבקים מכוערים, במהלכים ערמומיים, בקנוניות מאוסות בין שתיים־שלוש משפחות שהחליטו שהרבנות הראשית לישראל היא אחוזה פרטית בלעדית שלהן. לפי הדיווחים, אין אף לא מועמד אחד, אף לא אחד, למלא את מקומם של שני הרבנים הראשיים, במיוחד של הרב הראשי הספרדי, שאיננו בן משפחה, אח, גיס, אחיין של משפחות דרעי, יוסף ולאו.
לפי הדיווחים, מי שמושך בחוטים, מכתיב את מועדפות המועמדים, מנווט את המאבק לבחירת הרבנים הראשיים הספרדיים הוא יו"ר מפלגת ש”ס, אריה דרעי, חבר הכנסת הוותיק ואלוף נכלולי הפוליטיקה בישראל. אין זה פלא שהבחירות לראשות הרבנות הראשית לישראל הפכו לזירה פוליטית ומתנהלות כמאבק לראשות ועדה בכנסת או לתפקיד בקואליציה. כבר לא כל כך משנה מי יהיו שני הרבנים הראשיים החדשים, אולם ברור שהרבנות הראשית החדשה לא תהיה לישראל אלא רבנות למפלגת ש”ס.
דרעי איננו מסתפק בהשתלטות על הרבנות הראשית. הוא יזם, הכין והוביל שינוי מהפכני שאמור היה להעביר את הסמכות למינוי רבנים למשרד הדתות. מדובר היה במינויים של 600 רבנים לעיריות ולמועצות מקומיות. דרעי השקיע מאמצים גדולים בקידום יוזמתו, שהייתה מציבה וקובעת אותו כשליט מגזר הרבנים בישראל.
כלומר, הפיכת עולם הרבנות והרבנים לזירה פוליטית המונהגת על ידי מפלגת ש”ס. היוזמה עוררה התנגדות קשה וסוכלה. זה מרגיז כי מדובר בהתנכלות מזימתית נגד מוסדות שמטבע קיומם, מטרת תפקודם ואופיים הציבורי והחברתי הם ייצוג התורה, ההלכה והיהדות. תחומים זרים לחלוטין לפוליטיקה.
מדברים ומתפלספים על הפרדת דת ומדינה. ההפרדה כבר מתבצעת. הדת עצמה נפרדת מעצמה, נבדלת מערכיה, מתרחקת מיעדיה, מתנכרת לתפקידיה. מי שאחראים להפרדה הזאת אינם עוכרי ישראל. הם פוליטיקאים חרדים שמתיימרים לייצג את הדת ובוגדים בה.