נסו לדמיין את התרחיש הבדיוני הבא. בישראל של לפני כמה וכמה שנים מתגלה לפתע אדם הטוען בתוקף שהגיע מהעתיד. וליתר דיוק, מיוני 2024. בתחילה פוטרים אותו כתמהוני, אבל האיש מספק רצף של עובדות ופרטים כל כך ספציפיים, עד שמתחילים להקשיב לו.
הוא פותח, כמובן, בתיאור מתקפת חמאס של 7 באוקטובר ובתוצאותיה ההרסניות. למעלה מ־1,200 ישראלים נרצחים ביממה אחת אחרי שמחבלי חמאס פורצים בקלות את גדר הגבול, וצה"ל לא מגיע לאזור במשך שעות ארוכות. למעלה ממאתיים אזרחים נחטפים לעזה. יישובים שלמים נהרסים. עדויות מחרידות זורמות ללא הרף בדבר אונס, התעללות ועריפת ראשים. חיזבאללה פותח במקביל במתקפת טילים על הצפון, שכתוצאה ממנה ישראל מחליטה לפנות את כל היישובים הסמוכים לגדר הגבול. בשלב הזה, השומעים כבר לא מסוגלים להאמין יותר לאיש. אבל הוא מציג תמונות. וסרטונים. וכתבות עתידיות שמוכיחות את הכל. אז הם עוד מקשיבים.
והוא ממשיך. מספר על כך שבחודשים הראשונים למלחמה הממשלה התקשתה לתפקד, ואת מקומה תפסו ארגוני סיוע אזרחיים וסולידריות יוצאת דופן של החברה הישראלית כולה, מכל המגזרים; שחלק גדול ממפלגות האופוזיציה סירבו להיכנס לממשלת אחדות רחבה, עד שלא יוציאו ממנה את מפלגות הימין הקיצוני. ובעצם קיוו בסתר לבן שהממשלה תיפול בהקדם; שאחרי יותר משמונה חודשים מאות אלפי ישראלים - מדרום ומצפון - עדיין נותרו פליטים בארצם.
ואז הוא מקדיש פרק מיוחד לראש הממשלה. מספר על כך שהוא לא התראיין בכלי תקשורת ישראלי כלשהו מאז פרוץ המלחמה, אבל לא הפסיק לדבר בכלי תקשורת זרים; שמיהר לכנס מסיבות עיתונאים ולהצטלם בנסיבות הנדירות שבהן חטופים שוחררו בהצלחה מהשבי בעזה, אבל קולו נדם כמעט בכל פעם שבה נודע על מותם של חטופים. והוא גם לא טרח ליצור קשר עם משפחותיהם. שלא ידע, לטענתו לפחות, על נפילת בנו של שר לשעבר, שכיהן בממשלתו; שהניח לרעייתו, שאין לה כל תפקיד רשמי, להשתתף באופן פעיל במפגשים עם משפחות חטופים, תוך שהיא ספק מפצירה ספק מאיימת עליהם שלא לתקוף אותו ציבורית; ששתק שוב ושוב בשעה שבנו, המבלה בנעימים במיאמי בזמן המלחמה, תקף ברשת את כל בכירי מערכת הביטחון ואף טען לבגידה מבפנים ב־7 באוקטובר; שהתעקש לתקוף פומבית את ארצות הברית, בעלת הברית הנאמנה והמרכזית של ישראל בעולם, דווקא בעיצומה של המלחמה; שלא טרח אפילו להסתיר את תלותו המוחלטת בשותפיו הקיצוניים לקואליציה, שאחד מהם - איתמר בן גביר - איים עליו ללא הפסקה בתקשורת, תוך פקפוק פומבי ביושרו ובכוונותיו, כולל בראיון שצולם בתוך לשכתו של נתניהו. ועוד ועוד. וכשהוא מבין שהשומעים כבר מבינים את הפרינציפ לגבי ראש הממשלה, הוא עובר הלאה.
הוא מספר על כך שבעיצומה של המלחמה, למפלגת ש"ס היה ממש דחוף להעביר חוק שמשמעותו היא יצירת ג'ובים נוספים לרבנים, בתמיכת הקואליציה. וזה עוד כלום. שלמרות הנטל האדיר על צה"ל, והעובדה שחיילי מילואים מקבלים צו 8 בפעם השלישית מאז 7 באוקטובר, המפלגות החרדיות לא מגלות ולו שמץ של רצון טוב להתפשר בנושא גיוס החרדים. וגם כאן, קואליציה של ימין על מלא מלא מלא, שמתיימרת להיות סופר־פטריוטית, משתפת עם זה פעולה. תוך שחבריה, שמצביעים לטובת המשך הפטור הזה, ממשיכים להאשים את “השמאל" בריפוי ידי החיילים ובתבוסתנות.
ואז, כששומעיו כבר על סף עילפון, האיש מהעתיד מגיע לתותחים הכבדים. הוא מספר שכמעט אף אחד לא לקח אחריות והתפטר בגלל חלקו במחדל הנוראי של 7 באוקטובר. גם בממשלה, וגם במערכת הביטחון; שכל הגנרלים בדימוס, שהיו שותפים מלאים לקונספציה שהביאה לאסון, הפכו לכוכבי טלוויזיה ומוסיפים להטיף וללהג ללא בושה. ואז הוא מקנח במידע הכי בלתי נתפס. למעלה מ־120 חטופים נמצאים עדיין בעזה. ולא רק שמדינת ישראל לא יוצאת מגדרה כדי להציל אותם, יש אפילו לא מעט גורמים בשלטון שחושבים שזה לא שווה את המחיר.
כמה הזוי הוא, האיש מהעתיד.
על הסכין
- "Raising Voices" (נטפליקס) היא מיני־סדרה ספרדית, שבמרכזה נערה בת 17 שחוותה תקיפה מינית ולא מוכנה להשתיק את האירוע, מה שפוגע מאוד בחייה האישיים והחברתיים. הסדרה מעוצבת באופן אמין מאוד, רווי במורכבויות, וההישג הכי גדול שלה הוא שהיא גורמת לצופה להבין מדוע נשים מעדיפות שלא להתלונן. מסקנה שהיא כמובן בלתי נסבלת.
- "מאורת הארנב" (סלקום טי־וי) מחזירה למסך את קיפר סתרלנד בתפקיד אופייני - מומחה לריגול תעשייתי, שמוצא את עצמו יום אחד בצד השני של המתרס, כשהוא מופלל ברצח. מכאן מתחילה סאגה שלמה של קונספירציות, פרנויות, מרדפים והאקרים. והכל עשוי באופן סופר־מקצועי ומיומן, שהופך את הצפייה למהנה ומותחת. לא יותר, אבל זה לא מעט.
- מיליארד ו־270 מיליון דולר. זה הסכום הבלתי נתפס שחברת סוני שילמה לחברי להקת קווין תמורת הזכויות על כל שירי הלהקה. לא מעט אנשים מתחלחלים למשמע ידיעה כזו, ומגדירים אותה כהתמסחרות, בעיניי, כן ירבו. בעולם שמודד כל דבר רק בכסף, עסקאות כאלה מוכיחות עד כמה מוזיקה ואומנות הן דבר יקר ערך.