אין ממש דרך לגשר על הפערים בין התומכים בחוק הגיוס למתנגדים אליו, כיוון שהעמדות שלנו, ובפרט הפוליטיות, נקבעות בהתאם למבנה המוח ולא מתוך שיקולים רציונליים.
בג"ץ בהרכב מורחב של תשעה שופטי עליון קבע השבוע פה אחד כי המדינה מחויבת לגייס את תלמידי הישיבות לצבא, בהיעדר "מסגרת חוקית" שמאפשרת להבחין בין תלמידי הישיבות ליתר המיועדים לשירות צבאי.
בהחלטה נכתב כי "לא נתונה למדינה הסמכות להורות על הימנעות גורפת מגיוס תלמידי הישיבות ולא ניתן להמשיך ולהעביר כספים לישיבות שתלמידיהן לא קיבלו פטור".
הסיוע אכן צומצם? את זה נתניהו לא סיפר: נחשפו משלוחי הנשק מארצות הברית
"סיכול ממוקד": הצעת החוק של רוטמן שתפגע בביטחון ישראל | בן כספית
הפסיקה בבג״ץ ממחישה בצורה נפלאה את העיקרון החשוב ביותר של המציאות של ימינו – עקרון הפוסט־מודרניזם שעל פיו אין באמת מציאות, אין אמת, ולכל עובדה תימצא עובדה אלטרנטיבית. אם ננתח תגובות משני קצות המפה הפוליטית, נוכל להבין את הפער, אבל אם נתבונן מקרוב – נבין שהפער אינו בעמדות הפוליטיות.
זהו פער בסיסי יותר, פער במבנה המוח, פער באופן שבו מעוצבות המערכות של אנשים בימין ובשמאל וגורם לכך שאת אותה פיסת מידע הם ינתחו באופנים שונים לחלוטין.
יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בירך על הפסיקה ומסר כי "יש שופטים בירושלים", לעומתו יו"ר יהדות התורה השר יצחק גולדקנופף, תקף: "החלטה צפויה ומאוד מאכזבת, התורה הקדושה תנצח", כמו גם ח"כ משה גפני, שמסר: "פסיקה של תשעה שופטים, ביניהם שלושה חובשי כיפה, ואף אחד לא מתייחס לערך של לימוד התורה.
לעם ישראל אין זכות קיום בלי לומדי התורה שתורתם אומנותם, ולא יהיה תלמיד ישיבה אחד שיפסיק את לימודו מתוך אחריות לכלל ישראל". מנגד, שר החינוך יואב קיש הצהיר כי "נקיים את כל מה שכתוב בפסיקה".
העמדות שלנו, ובפרט העמדות הפוליטיות, לא נקבעות מתוך שיקולים רציונליים מחושבים בנוגע למה שנכון למדינת ישראל כפי שהיינו רוצים להניח. העמדות שלנו טבועות עמוק במערכת העצבים שלנו.
השאלה בדבר הבדלים בין אנשי שמאל וימין היא מהמרכזיות כיום בפסיכולוגיה. במשך שנים התפיסה הייתה שמה שמבדיל בין המחנות הוא ערכים: ימניים מעדיפים שמרנות והיררכיה, ואנשי שמאל דוגלים בליברליות, בקדמה ובשוויון.
תפיסה זו החלה לקבל תפנית לפני כעשור, כאשר לתחום הפסיכולוגיה הפוליטית החלו להיכנס טכנולוגיות חדשניות המאפשרות לראות מה קורה במוח של ימניים ומה קורה במוח של שמאלנים.
פרופ' ג'ון ג'וסט היה הראשון שזיהה כי ההבדל אינו בערכים אלא בצרכים אישיותיים — אידיאולוגיית ימין נותנת מענה לאנשים בעלי יכולת נמוכה לעמוד בעמימות, אנשים שמציבים בראש סדר העדיפויות ביטחון, ודאות ויציבות - בעוד השמאל פונה לאנשים שדוגלים בפתיחות לחוויות חדשות, בפלורליזם ובחשיבה ביקורתית.
שינוי זה בשמאל
מחקר נוסף שמתקף את המחקר של ג׳וסט, הראה שימנים ושמאלנים מגיבים באופנים שונים למצבים שליליים. מצבי סיכון ומצבים מעוררי פחד יעוררו תגובות ביולוגיות בעוצמה רבה יותר אצל ימנים, בהשוואה לשמאלנים. בפרט נצפתה עוררות גבוהה באמיגדלה המקושרת לאגרסיה ולפחד.
מה שניתן להסיק מכך זה שאצל אנשים בעלי אוריינטציה ימנית, יש חשש מובנה מסיכון וקושי להתמודד עם מצבי עמימות וחוסר ודאות. הם יעדיפו עולם יציב ויפעלו כדי להפחית ככל הניתן את דרגות העמימות בחייהם, גם אם זה כרוך בוויתור על החופש שלהם.
התגובות הביולוגיות שנמצאו מספקות תמיכה נוספת לסיבה שבגינה ימנים מעדיפים את המוכר, לא אוהבים לקחת סיכונים ומחפשים אחר ביטחון ויציבות. שמאלנים, לעומתם, הראו חשש מופחת מסיכון ומדורגים גבוה בתכונת "פתיחות לחוויות" – המוגדרת כאהבת השינוי, חיפוש אחר חידושים והרגשה נוחה במצבי חוסר ודאות.
תכונה זו קשורה לסקרנות אינטלקטואלית ופלורליזם, ולכן גם נקשרת להצבעה למפלגות שמאל. זהירות היא תכונה שקשורה למשמעת עצמית ולתחושת מחויבות ונאמנות ולכן גם להצבעה למפלגות ימין.
אצל שמאלנים נמצאה עוררות מוגברת באזורי מוח המקושרים לחיבור למעגל החברתי הרחב. הם אינם רואים עצמם כשייכים למקום, ללאום או למדינה מסוימת, אלא רואים עצמם כחלק מרעיון גלובלי, ומגלים פתיחות וסובלנות לאנשים מדיסציפלינות ותרבויות שונות. ימנים, לעומת זאת, הראו דומיננטיות באזורים המקושרים לשבטיות, למעגל החברתי הקרוב, ולכן ייתנו עדיפות לשבט, ללאום, למדינה.
מחקר שערך ד"ר קווין סמית' מאוניברסיטת נברסקה הראה שימנים ושמאלנים שונים גם בתגובותיהם הפיזיולוגיות לסביבה. במחקר נמצאו הבדלים במדדים פיזיולוגיים כמו מידת הזעה, מהירות דופק וגודל אישונים בזמן הצגת גירויים מעוררי חרדה, כמו תמונות של עימותים אלימים או דמויות מפחידות.
המחקר מצא שאנשים בעלי אוריינטציה ימנית הראו תגובות פיזיולוגיות חזקות יותר בהשוואה לשמאלנים, מה שמעיד על מערכת עצבים רגישה יותר לסכנה ולאיומים פוטנציאליים.
בנוסף, מחקר של ד"ר רבקה סי ווילסון מאוניברסיטת אוקספורד מצא שהבדלים אלו נובעים גם ממבנים מוחיים שונים. בהשוואה לשמאלנים, ימניים הראו גודל גדול יותר של האמיגדלה - האזור במוח הקשור לעיבוד רגשות של פחד ואיום. מנגד, השמאלנים הראו גודל גדול יותר של הקורטקס הקדמי, הקשור בקבלת החלטות ויכולת ניתוח מורכבת.
הבדלים אלו מצביעים על כך שאנשים בעלי נטיות פוליטיות שונות עשויים לגשת לסיטואציות מאתגרות באופנים שונים לגמרי, בהתאם למבנה המוח שלהם.
איום, לא הזדמנות
החוקר רוד מונטגו החליט להעמיק את ההבנה שלנו והראה לנבדקים משני קצות הקשת הפוליטית תמונות המעוררות תחושת גועל (פסולת גוף, חיות מתות או איברי גוף פנימיים) ותמונות ניטרליות.
נמצאו הבדלים מובהקים בדפוסי הפעילות המוחית. אנשים המצויים על הקצה הימני של המפה הפוליטית הראו פעילות מוגברת בתגובה לגירויים המעוררים גועל. בנוסף, יש להם גם רגישות מוגברת לריחות וטעמים מסוימים בהשוואה לאנשים בקצה השמאלי של המפה.
תחושת הגועל התפתחה כדי להתריע מפני אוכל שעלול לגרום להרעלה או מצב חברתי שעלול לערער על הסדר הקיים. בדיוק כשם שאוכל רעיל משנה את האיזון הגופני, גם הכנסת גופים זרים למדינה (פליטים, מהגרים) עלולה לערער את הסדר הקיים.
ממצאים אלו מקבלים תמיכה נוספת לאור העובדה ששמרנים רגישים לטוהר גופני או ספירטואלי ולכן נוטים להתנגד להפלות, נישואי הומוסקסואלים, התבוללות. כל דבר הסוטה מהמוכר מעלה אצלם חששות והתנגדויות.
המחקר לא משדר אופטימיות יתרה כשזה נוגע לשינוי עמדות משני צדי המפה הפוליטית. הסטריאוטיפ של השמאלנים על הימנים הוא של אנשים צרי אופקים, מובלים בקלות ובעלי ראייה מצומצמת המתבססת על רגש.
הם מאמינים שאילו היו הימנים מוכנים להיפתח ומקבלים גישה לכל המידע, היו הופכים לשמאלנים. הם לא מבינים שמה שהם רואים כהזדמנות, הצד השני רואה כאיום. לא כי הוא שלילי אלא כי המערכת שלו שמה משקל יתר על גירויים שליליים. הצגת טיעונים וניסיונות שכנוע נועדה לכישלון. צריך לנסות להיכנס לנעלי האחר ולהבין שמוחם מחווט באופן שונה, ולכן הם חווים עולם שונה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה