למדיה חשיבות בהעברת מידע חדשותי, וההשפעה שלה רבה על הפוליטיקאים ועיצוב דעת הקהל. אחת המדינות החשובות מבחינת ישראל היא בריטניה. אמצעי התקשורת במדינה הם רבים ומגוונים, אבל לצערנו כלי תקשורת מרכזיים בממלכה נוקטים פעמים רבות עמדות אנטי־ישראליות, שלא לומר אנטישמיות.
לא רק צרפת: צניחה בייצוא הנשק מבריטניה לישראל בעקבות המלחמה
אחד מכלי התקשורת הידועים בעוינותם לישראל הוא ה"גרדיאן", העיתון הנפוץ בממלכה, שבמשך שנים מסקר את ישראל באופן מעוות. המאמרים של עיתונאים מסוימים בעיתון נוטפי רעל, ונדמה שהאמת לא בהכרח מעניינת אותם, לרבות קריקטורות אנטישמיות בנוסח "דר שטירמר" שפורסמו בעיתון. לרגל חצי שנה למלחמה בחמאס, פרסם העיתון מאמר ביקורתי המתיימר לתאר את ישראל כמדינה הצועדת אל קצה. ה"גרדיאן" סבור כי השינוי שחל במדיניות ארה"ב כלפי ישראל והקיטוב הפנימי גורמים לבעלי בריתה של ישראל להתרחק ממנה.
בעזות מצח ציין העיתון כי "מה שקרה בחצי השנה האחרונה הוא הופעתה של ממשלה ששברה את כל הפרוטוקולים, עד כדי כך שהיא מסווגת כעת כעוברת על החוק". לא אלאה אתכם בהמשך הניתוחים, שחלקם לקוחים מעולם הדמיון ואולי ממשאלת לב של כותב המאמר, אבל ה"גרדיאן" מוכיח כי במשך שנים יש לו השפעה בשינוי ובכיוון התודעה האנטי־ישראלית והאנטישמית באנגליה.
העיתונאי אדם לביק ועמותת האחות של פרספקטיבה - UK MediaWatch, הבוחנת ומבקרת את המאמרים ב"גרדיאן" מאז שנת 2009, הצביעו כבר לפני שנים על המפתחות להבנת השנאה החולנית של העיתון לישראל. במאמר שפרסמו כבר בשנת 2016, הם כותבים בין היתר: "עד שאוים בתביעה משפטית, ה'גרדיאן', בעקבות הוראה מלמעלה, ציין את תל אביב כבירת ישראל ולא את ירושלים".
עורך המשנה בעבר ב"גרדיאן", סימוס מילן, שימש בעבר בתפקיד אחראי מערך הדוברות של ג'רמי קורבין, המנהיג לשעבר הידוע לשמצה של מפלגת הלייבור. מילן פרסם שני מאמרי דעה, שבהם הוא תמך במפורש בזכות של חמאס לשגר רקטות לעבר ישראל, תוך שהוא טוען שלישראל אין זכות להגן על עצמה. אגב, לפני הצטרפותו ל"גרדיאן", עבד מילן עבור עלון שבועי קומוניסטי פרו־סטליניסטי שנקרא "Straight Left".
עיתונאית ה"גרדיאן" דבורה אור פרסמה בעבר מאמר דעה שבו היא טענה כי חילופי השבויים של ישראל בשנת 2011, שבמסגרתם גלעד שליט שוחרר על ידי חמאס, בתמורה לשחרורם של 1,027 מחבלים פלסטינים, מהווים ראיה לגזענות הישראלית של ה"עם הנבחר". אור, יש לציין, אולצה להתנצל על כך. העורכת הראשית של ה"גרדיאן", קתרין וינר, הייתה שותפה ליצירת מחזה תעמולה אנטי־ישראלי בשם "קוראים לי רייצ'ל קורי", הצגה על פעילת תנועת הסולידריות הבינלאומית, שנהרגה בשנת 2003 בעת שניסתה לעצור פעילות צה"לית נגד טרור בעזה.
במאמר מערכת שפורסם לאחרונה, עושה העיתון אנלוגיה שקרית ומקוממת בין פעילות ישראל לשחרור החטופים ובין אלה שנהרגו בעזה בעת השחרור. במאמר נכתב: "בזמן שבישראל חגגו את שחרורם של ארבעה חטופים, הפלסטינים התאבלו על 200 הרוגים".
ב"גרדיאן" נוהגים לדבר על "בלתי מעורבים" כביכול, אבל מתעלמים מכך שרבים מהם מעורבים גם בצורה ישירה וגם בצורה עקיפה. אולי כאן המקום להזכיר לעורכי ה"גרדיאן" שבביתו של עמית יקר שלהם בעזה, עיתונאי אל־ג'זירה עבדאללה ג'מל, הוסתרה החטופה נועה ארגמני.
"עובדי חמאס"
עוד כלי תקשורת בריטי הידוע בעוינותו לישראל הוא ה־BBC. בדיון בפרלמנט הבריטי בפברואר האחרון הועלו נגדו האשמות קשות בדבר היותו גוף אנטישמי. במסגרת הדיון תקפו מספר חברי פרלמנט את תאגיד השידור, שממומן מכספי משלם המסים הבריטי, בשל גישתו האנטישמית והאנטי־ישראלית, וטענו כי מדיניות ה־BBC מהווה "שותפות למסע דיסאינפורמציה מתוזמר היטב".
במסגרת הדיון, בהשתתפות שרת התקשורת והתיירות ג'וליה לופז, העלו מספר חברי פרלמנט טענות קשות לגבי ההטיה של תאגיד השידור, שלדבריהם "הוביל לזינוק באנטישמיות ברחבי העולם", לאחר דיווחים מוטעים של ערוץ החדשות ששודרו למיליוני צופים. מאז 7 באוקטובר ה־BBC חוטף ביקורת מצד ישראל ויהודים בבריטניה על אופן הסיקור המוטה של המלחמה, ובפרט על ההימנעות מלכנות את פעילי חמאס "מחבלים". הנושא עורר סערה לאחר שמגישת הרדיו אמה ברנט ראיינה את החטופה המשוחררת עדה שגיא, אך במקום להגיד "מחבלים" אמרה: "עובדים של חמאס".
רק לפני כשלושה שבועות שאלה המגישה הלנה המפרי את סא"ל (במיל') יהונתן קונריקוס מדובר צה"ל: "האם הזהרתם את הפלסטינים לפני מבצע שחרור החטופים כדי שיוכלו לברוח בזמן?". קונריקוס השיב: "אנחנו כמובן לא יכולים לצפות מישראל לתת אזהרה לקראת המבצע, כי אז ירצחו את החטופים והמטרה לא תושג".
בשורה התחתונה, כלי תקשורת בריטיים חשובים מסייעים לאויב בצורה חד־משמעית. בכך הם תורמים להתלהמות הרוחות בקרב קיצונים מוסלמים, להפגנות ולתקיפות ברוטליות נגד יהודים. לתקשורת הבריטית יש חלק נכבד בכך שאנגליה מאבדת אט־אט את זהותה. פוליטיקאים רבים חוששים למעמדם הפוליטי וממעטים לצאת נגד האלימות של קיצונים בחברה המוסלמית.
רוצים שריעה
האסלאם הוא הדת השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת. במפקד אוכלוסין שנערך בבריטניה בשנת 2021 התפקדו כ־3.8 מיליון מוסלמים (כ־6.5% מהאוכלוסייה). הרוב המכריע של המוסלמים חיים באנגליה, ומיעוטם בסקוטלנד, בוויילס ובצפון אירלנד.
ביום חמישי הקרוב יתקיימו הבחירות בבריטניה, שיקבעו את הרכב בית הנבחרים ואת זהותו של ראש הממשלה. לפי סקר דרמטי צפויה טלטלה אדירה בממלכה, כשהמפלגה השמרנית תאבד את השלטון אחרי 14 שנה. סקר YouGov חוזה התרסקות היסטורית של המפלגה השמרנית ל־108 מושבים, המספר הנמוך בתולדותיה, בעוד מפלגת הלייבור תשיג את המספר הגדול אי־פעם – 425.
בהנחה שהתחזית בסקרים תתממש, מי שצפוי להיות ראש הממשלה הבא של בריטניה הוא מנהיג הלייבור קיר סטארמר. שלושה שבועות לפני הבחירות הצהירה מפלגת הלייבור כי אם תחזור לשלטון תפעל להכיר במדינה פלסטינית כחלק מתהליך לפתרון שתי המדינות. "את זכותו של העם הפלסטיני למדינה פלסטינית אי־אפשר לקחת", נכתב במניפסט של המפלגה.
הבחירות בבריטניה מתקיימות על רקע התחזקות תנועת "ההצבעה המוסלמית". מדובר בתנועה המבקשת להגביר את המודעות בקרב המצביעים המוסלמים במערב ליכולתם לשנות את המצב הפוליטי בארצות מגוריהם לטובת האינטרסים של כלל האומה האסלאמית. כבר כעת מנסה התנועה לחייב את סטארמר לאמץ קו אנטי־ישראלי מובהק.
כיום, עיקר הפעילות של התנועה הוא גיוס דעת קהל, מוסלמית ולא מוסלמית, למען "העניין הפלסטיני", והחלשת התמיכה בישראל ובידודה הבינלאומי כשלב מקדים לחיסולה. עם זאת, "העניין הפלסטיני" משמש מטרה ארוכת טווח: חיסול המערב והשלטת האסלאם עליו.
ההצבעה המוסלמית מבהירה את מטרותיה באתר האינטרנט שלה: "אנחנו כוח חזק ומאוחד של ארבעה מיליון איש, הפועלים כגוף אחד. אנחנו מתמקדים במחוזות שבהם הצבעה מוסלמית יכולה להשפיע על התוצאה". כלומר, אין כאן ניסיון להסתיר את יעדי התנועה: יצירת מנופי לחץ מקומיים לשינוי הפוליטיקה הבריטית לפי תפיסת עולמה של "הקהילה המוסלמית", בניגוד לאינטרסים ולמסורות של האומה הבריטית.
הדרישות של התנועה ממנהיג הלייבור כוללות התחייבות לניתוק מוחלט של הקשרים הצבאיים עם ישראל; איסור על פוליטיקאים ישראלים שהיו מעורבים בחרבות ברזל להיכנס לבריטניה; הכרה במדינה פלסטינית; החזרת כספי תרומות למפלגה מצדם של גורמים יהודיים והתרת תפילות מוסלמיות בבתי הספר.
ב־20 מחוזות בחירה בממלכה המאוחדת יותר מ־30% מהמצביעים הם מוסלמים. מספיק לקרוא את הסקר של HJS שנערך לציון חצי שנה למלחמה וחושף מגמה מבהילה, שלפיה כשליש מהמוסלמים הבריטים, 32%, רוצים לראות את חוקי השריעה מיושמים בממלכה.
בהתחשב בסחף האנטי־ישראלי הכללי בציבור הבריטי, שנובע גם מפעילות הסתה תמידית של ארגונים כ"הצבעה המוסלמית", ובסיקור המוטה של אמצעי התקשורת בבריטניה, לישראל יש סיבה טובה לחשוש מניצחון הלייבור בבחירות.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים