הגזימו עם הציפיות מהעימות הטלוויזיוני בין הנשיא ג'ו ביידן לנשיא לשעבר דונלד טראמפ ומגזימים עם המשמעויות שההופעה וההתבטאויות של שניהם צופנות למירוץ לנשיאות. הפריזו עם ההערכות שהחשיפה הטלוויזיונית תעניק או תזיק לשני היריבים ומפריזים עם המסקנות, ליתר דיוק האכזבות הגורפות, מהופעתו של הנשיא ג'ו ביידן.
מעניין, שממחנה האוהדים והתומכים של ג'ו ביידן עלו קולות של אכזבה עמוקה, שאחדים מהם נשקו לייאוש, מהופעתו ומאופן דיבורו, מחשיפתו כאיש זקן. מקרב אוהדיו של טראמפ, מה"בייס" של נאמניו לא נשמע כמעט קול, אות וסימן של שמחה, של סיפוק והנאה ממה שהם בוודאי הסיקו מהופעתו.
הבחירות באיראן החלו: חמינאי מחפש יורש לנשיא שהתרסק | צפו בתיעוד
מערבולת ים תיכונית: ארה"ב נוקמת ברוסיה ועשויה לסבך דווקא את ישראל
חברי קונגרס ובכירים דמוקרטיים הגיבו וביטאו את אכזבתם מהופעתו של הנשיא ביידן על ידי איזכור של אפשרות שביידן יפרוש מהמרוץ והמפלגה תבחר במועמד חדש. חברי קונגרס ובכירים רפובליקניים לא יצאו מכליהם ולא הגיבו על מה שהם הסיקו ככישלונו של ביידן והצלחת טראמפ. אולי הם שתקו, משום שמלאכתם נעשתה על ידי אחרים?
הכשלון הגדול והצורב היה והוא של העימות עצמו, איך הוא הוכן מלכתחילה, התנאים השגויים שנקבעו לקיומו, והתנהלותו המקצועית העלובה של המנחים ב-CNN. נותנים לשקרן מועד כטראמפ לחזור על שקרים שהוא משווק בכל נאום בלי לקטוע אותו, בלי להעיר לו, "אדוני, על מה אתה מדבר? איך אתה מעז לשקר כך?". גם השאלות של העיתונאית והעיתונאי היו שגרתיות, בלי שום ביטוי או ניסיון לאתגר את שני המועמדים, לגרות אותם.
איך זה לא עלה בדעתה של דנה באש או בדעתו של ג'ייק טאפר לשאול את טראמפ, "יש הקלטה של שיחה שלך עם מי שכיהן כראש צוות הבית הלבן שלך שאתה אומר, ש'היטלר עשה דברים טובים'. אתה יכול בבקשה להסביר אלו דברים טובים היטלר עשה"? יש שיחה מוקלטת שלך שאתה מקונן, שכנשיא לא היו לך גנרלים כמו גנרלים נאציים שהיו ממושמעים וביצעו כל מה שפקדו עליהם. מה למשל היית פוקד על גנרל אמריקאי ממושמע?".
צריך לזכור שנשיא מכהן מגיע לעימות עם יריב במצב לא פשוט ולא נוח. הוא צריך להסביר ולהגן על דברים שעשה או לא עשה על החלטות שקיבל. ובאותו זמן גם לומר משהו, התבטאות, הצהרה שתשמע ותתקבל כמנפיסט, כיוזמה, הצעת תכנית לעם. האמת היא, שכמעט בכל העימותים הטלוויזיוניים בין נשיאים מכהנים ומועמדים-יריבים, הנשיאים לא בדיוק הצליחו. רונלד רייגן, ריצ'ארד ניקסון, ג'ורג' בוש, ברק אובמה יצאו מפסידים מהעימותים הראשונים שקיימו עם יריביהם. אבל המשיכו במרוץ לנשיאות וניצחו.
ביידן נכשל בהגנה משכנעת על מה שהשיג בארבע שנות כהונה בבית הלבן. ביידן גם לא השמיע התבטאות, הצהרה או בשורה שאמריקאים ייזכרו. הוא שאף להיראות ולהישמע נחמד. זה לא בדיוק הצליח. הוא נראה, דיבר, הגיב כאיש עייף, לא בדיוק משכנע. לדונלד טראמפ לא היו שום בעיות. הוא פשוט חזר שוב ושוב על שקרים, נתונים מזוייפים, רבעי אמתות שהוא משמיע ומשווק בכל הופעה ונאום שלו.
הויכוח בין ביידן לטראמפ, אם אפשר בכלל להגדיר את חילופי הדברים הקנטרניים, העקיצות וההקנטות שהטיחו אחד בשני ויכוח, היה ויכוח בין אמת לשקר. פשוטו כמשמעו. בויכוח כזה לג'ו ביידן לא היה מלכתחילה שום סיכוי לצאת מנצח. במיוחד מול יריב ששקר הוא מהות חייו.
הדיבורים על אפשרות שג'ו ביידן יפרוש מהמירוץ הם שטויות. הוא לא חושב על זה. נשארו עוד כחמישה חודשים עד לבחירות. זהו פרק זמן ארוך. דונלד טראמפ ימשיך להפיץ את נגיף הטראמפיזם המטורף. ג'ו ביידן יעשה את עבודתו כנשיא. בין שיגרה לשיגרה יקיים הופעות וישא נאומים.
האמריקאים צריכים להבין שלא הגיל של ג'ו ביידן הוא עיקר העיקרים של מערכת הבחירות הנוכחית. מה שעומד להכרעה גורלית הוא הגיל של הדמוקרטיה, של השוויון, של חופש הדיבור, של ארה"ב כמעצמת-על כמעוז חירות האדם בעולם החופשי. אסור לתת לגיל האמריקאי המופלג והנפלא הזה להשפיע על השיקולים למי להצביע בנובמבר.