כל כך הרבה שנים מדברים על הסיפור של גיוס החברה החרדית. באמת. מאז שאני זוכרת את עצמי בערך, כשהייתי צופה באזור גיל 5 במשעל חם, ערב חדש, ושאר ירקות. כן, גם את זה אהבתי בגיל 5, לצד דברים שילדים באמת צופים בהם, וערוץ הקניות המלווה אותי עד היום. אגב, מאוד מדכא שהם נסגרים, אבל זה לסיפור אחר. בקיצור, זה תמיד היה שם – צה"ל צריך אנשים, ומשום מה רק חלק מסוים מאזרחי ישראל מרים את הכפפה כי אין לו ברירה.
איכשהו, אפילו התירוצים לא השתכללו במשך כל השנים הללו. "הצבא לא מתאים לחרדים", מקפידים לומר, למרות שיש יחידות נפלאות המיועדות לחרדים בלבד, ומדי שנה הן אכן מהוות בית לציבור החרדי שכן מתגייס. ויש הרבה שמתגייסים במגזר, למי שטרח להכליל.
תרחיש הגיוני? בג"ץ הגיוס יכול לעורר מחדש את הרפורמה המשפטית
9-0: שופטי בג"ץ פסקו פה אחד בעד גיוס חרדים לצה"ל | פסק הדין המלא
עוד משהו שהופך לקרדום לחפור בו כל פעם מחדש: מפחדים מיציאה בשאלה של המתגייסים. אם מסתכלים רגע על הסטטיסטיקות (אל תדאגו, אני לא מחזירה אותנו לקורס סטטיסטיקה א' של התואר הראשון), אפשר להיווכח שבכל מקרה יש אחוז מסוים של יוצאים בשאלה, שככל הנראה היו בוחרים בחיים אחרים גם לולא הצבא. בדיוק כמו שהרבה חרדים שמתגייסים מסיימים את שירותם הצבאי כחרדים, ומתגייסים למילואים כחרדים.
בכירים לשעבר וקולות בולטים במגזר החרדי אומרים שהם יודעים שלא מעט בחורי ישיבה מסתובבים עם קווץ' בלב. עם תחושה שהם חייבים לקחת חלק. עם הידיעה שזו מצווה לסייע בהגנה על המדינה שהיא הסמל של העם היהודי לדורות. שעכשיו, אחרי מה שהתרגש עלינו לפני יותר מתשעה חודשים, אין מנוס מלהסכים לשאת בנטל יחד. לא כי חייבים, למרות שממש חייבים. אלא כי רוצים לקחת חלק, כי זו זכות טהורה.
יש כאלה שיאמרו שקל לי לדרוש שוויון בנטל בתור אדם המוגדר כחילוני, ומחובר בנימי נפשו למסורת היהודית ולמה שהיא מביאה. למשפחתיות שבה, לתזכורת התמידית שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, לחיבור שלי ללא מעט דברים שיהדות סוחבת איתה משחר ההיסטוריה. בקיצור, יש לי משנה סדורה (אם היא מעניינת אתכם, מוזמנים לפנות בפרטי).
אבל יש גם כאלה שיגידו שבתור מה שאני מייצגת לכאורה, לא אבין את חשיבות לימוד התורה. שוב טעות, ושוב מוזמנים לפרטי. אז אני כן מבינה שיש כאלה שעליהם להמשיך ללמוד, ושעולם התורה חייב אותם. הכל ברור. אבל כמו שמסגרת צבאית לא מתאימה לכולם, ואז אפשר לבחור בשירות לאומי, אין לי ספק שלשבת ללמוד כל היום זו גם לא אופציה שהיא כוס התה של כל הגברים בחברה החרדית. והנה, חסכתי מכם את ההסבר על כמה שהצבא הופך אותך לאדם עצמאי שעושה דברים כל כך חשובים בשביל האדמה שלך. את זה כבר כתבתי לכם בעבר.
עצוב לי שאני רואה את השלטים של "נמות ולא נתגייס". בעיקר כי אני יודעת שהחרדים הללו, אלה שאנחנו רואים בצמתים, לא מייצגים את הכלל. אין לי ספק בכך. אני גם יודעת שלמי שכן מתגייס לא מתחשק לדבר, כי יש לו משפחה וחברים וזה ממש הגיוני שלא בא לו עליהום. אבל אלה שמניפים שלטים, כנראה מאחר ומנהיגי הישיבות שלהם אמרו להם לעשות כך, לא יודעים איזה נזק הם גורמים - לחבריהם החרדים, לדעת הקהל עליהם, לעצמם. הרי בסופו של דבר, חובת הגיוס תוטל. בג"ץ הוכיח את זה השבוע. ואם לא בג"ץ, אז הממשלה שתתחלף ותעניק לנו את המדינה שבאמת מגיעה לנו.
ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון מצא פתרון הולם לראשיתה של ישראל, אבל כולם יודעים שהוא לא מתאים יותר. חבל על הסנקציות הכלכליות, העימותים עם המשטרה, והמראות שרק ילבו עוד יותר את האש הרוחשת. יש כל כך הרבה אופציות לגיוס. להתנדבות. הכל פתוח. תשאלו את מתנדבי זק"א, שאף אחד מאיתנו מעולם בחיים לא היה מתחלף איתם ועם האצילות שלהם. עכשיו צריך רק לבחור. לבחור בנו. זה לא כזה קשה כמו שזה נשמע.