אני בטוח שאף שוטר או איש חוק בישראל לא הצטרף לכוחות האכיפה כדי לעמוד מול מפגין שנמצא על הקרקע ולאיים עליו שהוא יאנוס את אמא שלו. התבטאות נוראית ומפחידה. מאיפה מביאים התבטאות כזו בכלל? אני מכיר לא מעט קללות, ומודה שאת זו, הגועלית במיוחד, לא הכרתי.
לארצות הברית נמאס: הסעיף שעשוי לסנדל את חמאס וישראל בעסקה
צבי יחזקאלי מזהיר: "עכשיו אנחנו צריכים לרדת למקלטים"
אני בטוח שהשוטר שאמר זאת למפגין במהלך הפגנה לפני ימים ספורים לא חלם שכך יתפתח שירותו ושזה יהיה ייעודו המשטרתי. אני בטוח שהוא הגיע למשטרה עם חלומות גדולים וטובים על משמעות, תרומה לחברה ויצירת מדינה טובה ובטוחה יותר לאזרחים. הרי ראינו את זה ב־7 באוקטובר. נחשפנו לשוטרים אמיצים שנלחמו מול מחבלים והצילו חיים, התייצבו מול האש לטובת האחר, חלקם שילמו על כך בחייהם. לובשי מדים לא היססו וקפצו לתוך התופת והיוו השראה לכולנו.
האמת היא שמסירות של שוטרים היא לא דבר חדש לי. אני מכיר מקרוב ורואה את זה יום־יום בעבודתי. אני פוגש שוטרים מעולים שחוקרים ונאבקים להגיע לאמת, הופכים כל אבן, הכל תחת עומס פסיכי, עובדים מסביב לשעון בשכר לא מספק ונותנים את הנשמה כדי להכניס לכלא מתחזים ונוכלים. לכן כשאני רואה שמטנפים על שוטרים - זה מעצבן אותי. כשאני רואה שמדברים אליהם בחוסר כבוד - זה מעצבן אותי. כל מי שהיה יודע כמה ומה הם נותנים, לא היה מעז.
ועדיין, מה שקורה בחלק מההפגנות מצד כוחות המשטרה לא מתאים ומאוד מצער. וזה לא משנה אם ישנם שוטרים שלא אוהבים את המפגינים, אם חם, לח, לחוץ וקשה. צריך לדעת לעמוד מול המוחה בכבוד ובאיפוק. בגלל זה יש להם הזכות ללבוש מדים ולאכוף את החוק. והאמינו לי, אני יודע על מה אני מדבר.
סיטואציות קיצון עם קהל מוכרות לי היטב. אני סופג הררי חרא בפנים באופן קבוע. אתם מוזמנים לצפות בתיעוד בשלל התוכניות שאני מגיש. יורקים עליי, מקללים אותי ואת משפחתי, דוחפים אותי וחובטים בי ומאיימים על החיים שלי ושל יקיריי, ועדיין, למדתי עם השנים שחייבים לשמור על ארשת מכובדת. אין מנוס מלדבר יפה ולהתנהג יפה. אין דרך אחרת.
ברגע שהרסן מותר, אינני טוב מהנוכל שעומד מולי. אם שנינו מתנהגים כמו בריונים, אז שנינו בריונים. כך גם בזירת החוק. מטרת השוטרים היא לאכוף את החוק, שמטרתו לשמור עלינו ולהיטיב את חיינו. זו המשוואה. הכל נועד למען האזרח ולא למען הרשות: למנוע פשיעה, התפרעות בכבישים, לדאוג לביטחון ולניהול התקין של חיי האזרח. שיעור בסיסי באזרחות. ואם איפשהו בדרך מישהו חושב אחרת, אז הוא טועה.
אני כל הזמן חוזר לאותו שוטר שיצא לו הביטוי האומלל הזה מהפה. אני בטוח שבלב, עמוק בפנים, הוא לא גאה במה שאמר. אני מניח שאם זה היה הפוך והוא היה מתועד כששוטר מטיח בו את הדברים הללו, הוא היה מתכווץ.
אף שאני שונא עריפת ראשים, היה יפה אם הוא היה מתנצל בפני האדם שהוא הטיח בו את הדברים הללו. נעמד מולו ומסביר: היה חם, קשה, העייפות והעומס הכריעו אותי. מצטער. טעיתי. מקווה שלא יקרה שוב. כמה אלגנטי ומעצים זה יכול היה להיות?
אני מבין שיש רוח פוליטית היום, אבל היא, כמו כל עניין פוליטי אחר, תחלוף, ובסוף יישארו המעשים. גם של השוטרים והמפקדים ששמרו על האתוס והכבוד של המשטרה, אלו שאנחנו רואים ושגורמים לכולנו להתגאות בשוטרים, וגם של אחרים, שאיבדו את הממלכתיות משלל סיבות וייזכרו באופן קצת פחות מיטיב בשל מעשים כמו זה שהוזכר לעיל. השרים והפוליטיקאים באים והולכים, אבל מעשי גבורה ומעשים שיש בהם קלון נשארים עם מי שביצע אותם תמיד. לנצח. כדאי לזכור.