בגדה מתפתחת מלחמה, והיא עלולה להיות קשה ומסובכת כמו הלחימה ברצועה | ג'קי חוגי

בזמן שבו צה"ל מנהל מלחמת חורמה בחמאס ברצועת עזה, חמאס מנהל נגדנו מלחמה מוצלחת למדי, למרבה הצער, הרחק משם וקרוב יותר למרכז הארץ. העובדה כי מעט תשומת לב יחסית מוקדשת ללחימה בטול כרם, בג'נין, בשכם ובקלקיליה, איננה מבטלת אותה, אלא רק מגלה כי עצבינו קהו. אם נרצה ואם לא, מתנהלת שם מערכת דמים.

השבוע שילם בחייו רס"ל (במיל') יהודה גטו, נהג מבצעי ביחידת דובדבן. גטו היה חלק מהכוח שפעל במחנה הפליטים נור א־שמס בטול כרם כדי לחלץ מן הקרקע מטענים שהוטמנו שם וחיכו לכוחות. הוא לא ידע כי מטען כזה בדיוק הוטמן במקום שבו החנה את ה"פנתר" שבו נהג. המטען הופעל, גטו נהרג, וחברו, קצין ביחידה, נפצע קשה.

הקריאות לפלוש ללבנון ולהשמיד את חיזבאללה דומות לסיסמת בחירות ריקה | ג'קי חוגי
לא ארה"ב ולא איראן: זו השחקנית החדשה שבוחשת בעזה

גטו, בן 22 מפרדס חנה־כרכור, איננו החלל הראשון בשטחים שמשלם בחייו בפיצוץ מטען שהוסתר בקרקע. לוחמת המטענים היא כבר שגרה בצפון השומרון. למחרת נפילתו של גטו הרג צה"ל מן האוויר חוליה בת ארבעה בני אדם מאותו מחנה, שעסקה בהטמנת מטעני חבלה.

נור א־שמס איננו המוקד היחידי שבתוכו מסתתר אויב שהולך ומתחזק. גם מחנה הפליטים ג'נין הוא כזה, גם מחנה בלאטה בשכם, ויש מוקדים אחרים. אירועי הדמים הללו חמורים וקשים מכפי שהם נראים בדיווחים התקשורתיים, והם הולכים ומחמירים.

אם לפני כשנה עוד הסתפק האויב בירי צפוף (אף שברובו היה בלתי ממוקד), כיום הם כבר יודעים לייצר מטעני נפץ קטלניים. מגמה זו מגלה כי הידע הכרוך בהכנת המטענים הוטמע, והוא מנת חלקם של רבים יחסית מקרב המומחים שלהם. המטענים עצמם הולכים ומשתכללים. הם הופכים להיות גדולים יותר, מסוכנים יותר, וקטלניים.

בצה"ל חושבים כל הזמן על פתרונות. בימים אלה, למשל, מהרהרים על הכנסת נגמ"שים לסמטאות מחנות הפליטים. העובדה כי זה סוג התשובות שמציע הצבא מעידה על מצוקה. צה"ל נותר לפתור לבדו את הבעיה המדאיגה, אף שדרוש כאן פתרון רב־מערכתי, שהוא בחלקו פוליטי.

אכן צריך להגיב ביד קשה, אבל אין בכוחה לבד לפתור את הבעיה, כי את המשאב החשוב ביותר מוצאים החמושים באוכלוסייה האזרחית. בגלל עוצמת הכוח שמפעיל צה"ל, הרי ככל שאנו הורגים בהם, כך צעירים רבים יותר מצטרפים למעגלי הלחימה. אחד מת, באים עוד שניים. מול אתגר כזה, אף נגמ"ש לא יעזור. גם לא מסוק ולא טנק. השורות רק יתרחבו.

ירי רקטות ליישובים

אין דרך יפה לומר זאת: מלחמת גרילה בנוסח פת"ח־לנד של דרום לבנון הולכת ומתבססת קילומטרים מעטים מנתניה. האיראנים שוב טמנו לנו פח, הפעם בעזרת הזרוע הצבאית של חמאס בלבנון, שהגתה את הלחימה מראשיתה לפני כשנתיים וחצי.

בשלב הבא, המטענים יופעלו על דרכם של אוטובוסים או מכוניות פרטיות, והם לא יהיו האמצעי היחיד לשפוך בו את דמנו. לפני כחמישה שבועות נורו צרורות לפאתי מושב בת חפר. בשנה האחרונה אף נורו רקטות מג'נין לאזור הגלבוע. מי לידנו יתקע כי ירי כזה לא יחזור על עצמו ובתדירות גבוהה יותר?

הלחימה עלולה להתפשט גם גיאוגרפית. היא אף עלולה לצאת ממחנות הפליטים לכבישים הראשיים, ואף לאיים על ההתנחלויות. היא עוד בראשיתה, ופוטנציאל ההרג שלה רחב ומסוכן. הערים הפלסטיניות מדרום לטול כרם ולג'נין, בראשן חברון הקשה לפיצוח, אומנם נתונות עדיין לשליטת הרשות, ולכן לא נראו בהן תופעות כאלה. גם בית לחם וכמובן רמאללה. אבל שכם עלולה לחזור ולהרים את הראש בכל רגע, וקלקיליה כבר מתחילה להתערער, לידיעת תושבי כפר סבא. יש להם זמן, לחמאסניקים. 20 שנה הם חיכו לרגע שבו תתערער הרשות הפלסטינית כדי שיוכלו להילחם מתוך שטחיה בישראלים.

צה"ל מכביד את ידו על ההתארגנויות הללו, אבל צה"ל לא יודע ואינו אמור לפתור אתגרים כאלה בכוח הזרוע בלבד. כי כוח הוא אמצעי ולא מטרה. המטרה היא יציבות מדינית. על כן, מי שחושב שאת לוחמת המטענים בטול כרם ובג'נין יפתרו צה"ל והשב"כ לבדם, דן ישראלים נוספים לרצח.

לנו בישראל יש נטייה לעסוק בזוטות בזמן שבו החיים האמיתיים, או הסכנות הגדולות, מתהווים במקומות אחרים. אחר כך אנחנו מופתעים. השבוע ראינו עוד מופע קטן מהסוג הזה. במשך יותר מיממה עסקו עיתונאים ופוליטיקאים בשאלה, מי הורה לשחרר ממעצרו את ד"ר מוחמד אבו סלמייה, מנהל בית החולים א־שיפא.

אבו סלמייה אכן היה איש הזרוע הצבאית של חמאס. בתפקידו כרופא, היה שותף להפיכת המרכז הרפואי הגדול ברצועה למוצב צבאי. מרגע ששוחרר הוא לא חדל להתראיין ולהשמיע תחת כל עץ רענן טענות על המתרחש במתקן המעצר שבו שהה בשדה תימן. הוא סיפר כי רופאים צבאיים מכים עצורים, וכי ננקטת שם מדיניות של הרעבה, שגרמה לעצורים לאבד עשרות קילוגרמים ממשקלם. עצורים מתים במעצר, כך הוא טען, ומאז הנכבה, לדבריו, לא נראה אסון כזה.

מי שחרד למוסר היהודי, שערותיו יסמרו לשמע הדברים, והוא ימהר לבדוק אם דבריו אמת או בדיה. מי שחושש לתדמיתה של מדינת ישראל, עלול למצוא את עדויותיו משמשות נגדנו בבית הדין בהאג. ולמרות זאת, לא אלה ולא אלה מצאו לנכון לעסוק בדברים שהשמיע הרופא המגויס, להזים אותם או להתפלמס עמם. כולם עסקו בלהט בשאלה הקיומית, מי נתן את ההוראה לשחרר אותו מהמעצר.

אל תגידו שלא אמרנו

בשבוע שעבר כתבתי כאן כי ייתכן שלא למדנו את הלקח מ־7 באוקטובר. הלקח איננו רק רשעותה של חמאס. הוא גם הפרצות והחולשות שלנו. מדינת ישראל אינה יכולה להציב חייל בכל בית ואינה מסוגלת להגן על כלל האוכלוסייה. לא נוכל להגן לאורך שנים על יישובי הצפון, על יישובי הדרום ועל ההתנחלויות באיו"ש גם יחד. או שצה"ל יקרוס, או שהביטחון יקרוס.

שלוש חזיתות בוערות עתה, לא שתיים, ולכן המצב שברירי ומסוכן. ידידי ישראל הזהירו אותה מפני המצב הזה. לא פעם אחת ולא פעמיים. המצרים, הירדנים, הרשות הפלסטינית והאו"ם. כולם עלו לירושלים, או פגשו נציגים בכירים במערכת הביטחון, ואמרו להם שוב ושוב: הגדה המערבית תבער. בצד הישראלי הקשיבו בנימוס והוטרדו רק קצת. הרי מיהם הגויים האלה שיפריעו לנו במלחמות היהודים?

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל