צמד המילים "סיוע הומניטרי", שהספיק להישחק כבר בחודשים הראשונים של המלחמה, חזר השבוע לפתע לשיח הציבורי, הפוליטי והתקשורתי. בגלגולו הנוכחי השיח כבר לא נסב סביב השאלה שגם הימניים הפסיקו לשאול: "מדוע נספק להם סיוע בלי לקבל שום תמורה, לא החטופים ולא כלום?". התשובה מבית היוצר של מחלקת המדינה האמריקאית הפכה מזמן לתשובה הנכונה היחידה לשאלה המורכבת הזאת, שהרי הסיוע ההומניטרי הוא המטבע שמעניק לישראל את הזכות להמשיך במלחמה נגד חמאס.
פעם הנימוק עבד, אך נראה כי ערך המטבע יורד בהתאם לירידה בעצימות הלחימה של כוחותינו ברצועת עזה. היום, לקראת סיומו של השבוע הראשון של חודש יולי, גורמי הביטחון מדווחים על ההשלמה הקרובה של שלב רפיח והמעבר הצפוי למה שמכונה "שלב ג'". משמעותו בפועל: רוב הכוח יוצא מהרצועה ועובר לשיטת פשיטות ממוקדות מבוססות מודיעין מדויק, השיטה שכל ישראלי מצוי מכיר היטב מהחדשות.
חיזבאללה בלחץ מיכולת המודיעין הישראלי, ומנסה להעביר מסר רועש
שרי הימין זעקו, נתניהו מיסמס: הדיון הלא יאמן בישיבת הממשלה
שנים חלפו מאז מבצע חומת מגן ב־2002, וצה"ל עדיין מנהל קרב בלתי פוסק נגד הטרור ביהודה ושומרון. את השיטה המוכרת אלופי המטכ"ל מתכוונים לאמץ בעוד זמן לא ממושך גם בעזה. ההבדל הדרמטי: בשטחי הרשות לא תאי הטרור הם הגוף השולט ביטחונית ואזרחית, לא "גוב האריות" ואף לא התארגנות חבלנית אחרת היא זאת שאחראית על היומיום של האוכלוסייה.
בשונה מהערים ומהכפרים הפלסטיניים שביו"ש, בעזה הסינרגיה הזאת של הפן הצבאי והאזרחי של חמאס לא רק שלא נעלמה, אלא גם לא נפגעה - לא בשלב א', לא בשלב ב' וכנראה, גם לא בשלב ג' של התמרון הצה"לי. אם בשטחי הרש"פ השליטה האזרחית פירושה מגוון היבטים ושירותים שמספקים (או אמורים לספק) פקידי הרשות - מניקיון הרחובות ופינוי האשפה ועד התיאום עם השלטונות הישראליים - בעזה במצבה הנוכחי (שחמאס ורק חמאס הוא האחראי האולטימטיבי על המצב הזה) כל מהותה ומשמעותה של "שליטה אזרחית" הצטמצמה לפעולות של ריכוז הסיוע ההומניטרי המוכנס אל תוך הרצועה וחלוקתו. אין מנקי רחובות, כי לא נשאר הרבה מה לנקות. כנ"ל רוב התשלומים השייכים לחיי השגרה שחמאס שלל מאזרחיו ב־7 באוקטובר.
אין חלופה אזרחית
השאלה של חלוקת הסיוע עלתה - בפעם המאה – בישיבת הממשלה האחרונה במהלך סקירה ביטחונית שהעביר לשרים אלוף אליעזר טולדנו, ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי. "אפילו האמריקאים הודו והתלוננו בפומבי כי רוב הסיוע מגיע בסופו של דבר לידי חמאס ולא לאזרחים, אז איך ייתכן שאנחנו ממשיכים עם זה ולא עושים דבר?" – תהתה השרה מהציונות הדתית, אורית סטרוק. כמה שרים העלו רעיון (לא חדש, יש לציין) להכריז על אזורים הומניטריים בתוך הרצועה, בייחוד באזורים שבהם חמאס נחלש ונוכחותו התגמדה. "היום מכוונים את הסיוע לתושבים - והוא מגיע לחמאס. בואו נעשה הפוך: נכוון את התושבים אל הסיוע", הציעו השרים.
יואב גלנט אומנם לא נכח בישיבה, אך התשובה שסיפק לשרים המתוסכלים אלוף טולדנו, שיקפה היטב את עמדתו של שר הביטחון: "ההחלטה היא של הדרג המדיני, צה"ל מיישם ומבצע. ישנה הבנה כי בלתי אפשרי לנהל מלחמה, כל שכן – מלחמה ארוכה - ללא הזרמה קבועה של סיוע הומניטרי. אין כל חלופה לגוף שיחלק את הסיוע. וצה"ל לא יחלק. אין לצה"ל לא משאבים לתרום לחלוקת הסיוע ובעיקר – אין כל רצון לבצע פעולה שנראית כמו שליטה ישראלית אזרחית בעזה".
חלק מהשרים, בראשם – שרי הציונות הדתית, התקוממו למשמע ההסבר. "הסיוע והחטופים - אלה נכסי הזהב של חמאס! אנחנו במו ידינו משאירים את חמאס במוקד הכוח, איך זה ייתכן?!", זעקו. ונתניהו? כמו נתניהו הציע "לדון בזה אבל לא עכשיו, אלא בקבינט המדיני־ביטחוני".
ספק אם לאור ההתפתחות שחלה לאחר שחמאס העביר למתווכות את תשובתו בנוגע למתווה עסקת החטופים, נותר לשרי הקבינט זמן פנוי לדון בפעם המי־יודע־איזו בשאלות של סיוע ושל שליטה אזרחית בעזה.
זה גם לא ממש משנה את תמונת המצב – והיא בדיוק כפי שהייתה תמול שלשום. לנתניהו אין תשובה ואין תוכנית לחלופה אזרחית עבור תושבי הרצועה. כמו לפני חצי שנה, ראש ממשלת ישראל יודע גם היום רק מה שהוא לא רוצה שיהיה בעזה - הרשות הפלסטינית, כי פירוש הדבר הוא עלייה על המסלול המוביל היישר לתהליך מדיני המבוסס על פתרון שתי מדינות.
נתניהו מוכן ברצון רב לקיים שיחות ארוכות על העתיד המזהיר שיגיע מתישהו, אבל אחרי "סיום המלחמה". על כל מיני תיאוריות תלושות מהמציאות, כמו כוח של מדינות ערב שיום אחד יתנדב לנהל את עזה ולהשקיע בה מיליארדים. פרט אחד בדרך כלל נשמט מהשיחות האלה והוא – שום כוח, גוף או מדינה לא יסכימו לכך שכף רגלם תדרוך בעזה - לא פיזית ולא בהתחייבות על הנייר - כל עוד חמאס נשאר בשטח, חי, פעיל ומחלק מזון ומקומות באוהלים.
אבו מאזן כן ולא
אין דרך מושלמת יותר להמחיש את המונח "מבוי סתום" מלתאר את הסיטואציה. חמאס שולט בעזה כי אין חלופה, והחלופה לא קיימת כי חמאס שולט בעזה. שר הביטחון והצמרת הביטחונית מסרבים נחרצות לכל ניסיון לרתום את צה"ל לחלוקת הסיוע כאל היבט מכריע של שליטה אזרחית בפועל. באחד הדיונים הסגורים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת נשאל בכיר צה"ל שהופיע בפני חברי הוועדה באשר לצפי לסיום המלחמה, אותו סיום המלחמה שראש הממשלה מסמן כנקודה קסומה בזמן, שבה הוא יגלה את הנסתר ויחשוף את חזונו ליום שאחרי.
"יש לי בן שהיום מסיים כיתה ב'. אומר זאת כך: בסבירות לא נמוכה הוא עוד יצטרך להילחם בעזה" – השיב האלוף. במילים אחרות: הבחירות בישראל יתקיימו לפני שבנימין נתניהו כראש הממשלה יצטרך להציג לציבור את החלופה לשליטה בעזה. או – להודות על האמת ולהגיד בקול כי אין חלופה מציאותית וככל הנראה, חמאס עומד להישאר בעזה ובמציאות שלנו.
ממשל ביידן הלחוץ והטרוד בלאו הכי מהמצב המורכב בבחירות לנשיאות שאיתו הוא מתמודד, היה שמח לשמוע מראש ממשלת ישראל כי הוא מאמץ את החזון האמריקאי ליום שאחרי. כלומר – מסכים כי הרשות הפלסטינית תקבל מעמד שלטוני ברצועה. האמת המלאה היא שגם אם יקרה דבר כזה, ותתממש משאלת לבו של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ונתניהו יכריז בקול כי הוא מסיר את התנגדותו לרש"פ בתור חלק מהפתרון החלופי עבור עזה, ההכרזה הזאת לא תשנה את המציאות. מקסימום - את הכותרות.
המציאות היא שגם אבו מאזן לא מתלהב מהאפשרות לשלוח את אנשיו לטפל בחלוקת הסיוע ובצורכי האזרחים ברצועה, בעוד אנשי חמאס לא הלכו לשום מקום. לרש"פ אומנם יש תוכנית משלה ליום שאחרי, אך היא מתייחסת ליום שאחרי חמאס ולא ליום שבו חמאס עדיין נמצא בשטח ושולט בחלוקה.
לפני קצת פחות מחודש, באמצע יוני, נשא נאום יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בוועידה בירדן, ובמהלכו הודיע כי הרש"פ מוכנה לקבל אחריות על הרצועה וכי יש לו תוכנית סדורה לחזרה המלאה לרצועה – ביום שאחרי המלחמה. בוושינגטון בירכו, בירושלים דחו בתוקף. ובמנהרות העזתיות, כמו גם במלונות הקטאריים, בכירי חמאס תולים תקוות בעסקת החטופים שתאפשר להם לגרש את צה"ל מהרצועה ולקרב את היום שאחרי, שבו בדיוק כמו היום שלפני, חמאס הוא הריבון והשליט.