על רקע הסלמת המלחמה ברצועת עזה והחרפת העימות מול חיזבאללה ואיראן בצפון, גוברת במקביל המתיחות הביטחונית גם בגבולה המזרחי של ישראל. הגבול עם ירדן שנפרס על פני 309 ק"מ ונחשב לארוך, הבטוח והשקט ביותר עד כה – במיוחד על רקע חתימת הסכם השלום ב־1994 – הוא גם המסוכן ביותר, כפי שמתריעים ראשי יישובי בקעת הירדן. מאפייניו הייחודיים ותוואי השטח, בעיקר באזורים המבודדים ונטולי גדר הפרדה הפזורים לאורכו, הפכו אותו למוקד הברחות סמים, כספים ונשק, ההולך ומתחזק מידי שנה.
חמור מכך, ריבוי ניסיונות החדירה לישראל מאז 7 באוקטובר, מגביר את החשש, שלא לומר בהלה בקרב תושבי המקום – שחלקם מתגוררים ביישובים קטנים ו"צמודי גדר" (דוגמת גרופית, פצאל ואשדות יעקב לצד הקיבוצים קטורה, לוטן ואילות) – מפני פיגועי טרור. יותר מ־2 מיליון פלסטינים המתגוררים בירדן מזוהים עם חמאס. על רקע עמדתה הפרו־מערבית של ירדן, קשריה ההדוקים עם וושינגטון, הסכם השלום עם ישראל לצד הגברת תלותה הכלכלית־ביטחונית בה, גובר האינטרס האיראני לפגוע בה, להפר את ריבונותה ולערער את יציבות השלטון, בית המלוכה והממלכה ההאשמית.
תדחה מלחמה רחבה: הגעה לעסקה עם חמאס תאפשר לנסראללה להציג "ניצחון"
"לא שווה, גיהנום": מחבל מתאר את החיים בכלא אחרי שבעה באוקטובר | צפו
יתרה מכך, קוטנה של ירדן, חולשתה הפוליטית־כלכלית (משבר חובות שהגיע ל־114.7% ב־2022) ושכנותה לישראל, מדרבנים את טהרן על שלל ארגוני הטרור, המיליציות הפרו־איראניות ובעלות בריתה האזוריות, לבסס את אחיזתה במדינה ולהופכה ל"שלוח" (Proxy) או בת חסות נוספת (פרט ללבנון ולסוריה). במסגרת מאבקה הרב־זירתי בישראל, הממלכה הירדנית מבחינת ממשלת טהרן נתפסת כיעד חיוני המשמש לחימוש "שלוחיה" המקומיים, ובהם חמאס והג'יהאד האסלאמי, לשדרוג פעילות ויכולות הטרור שלה וכן להצתת גלי השנאה כלפי ישראל בערי הגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
השתלטות הדרגתית על מנופי כוח כלכליים, צבאיים ופוליטיים, לצד ניצול השסעים הפנימיים ואוכלוסיית הפליטים הפלסטינים והסורים המתגוררים במדינה (כ־2.2 מיליון ו־1.3 מיליון, בהתאמה), מסייעים לה לגייס תמיכה מקרב הציבור הירדני, המתנגד נחרצות לסנטימנט השיעי. כמו כן, הם מאפשרים לה להרחיב את היקף הברחות הכספים, הנשק והאמל"ח ליהודה ושומרון (כגון מוקשים, טילים טקטיים וקטיושות לצד טונות של חומרי נפץ), להגביר את ההסתה וההפגנות האנטי־ישראליות וכן, להקים מיליציות איראניות וכיסי טרור מקומיים, תוך עידוד איומים בתקיפות הממלכה, בין השאר, מצד כוחות צבא פרו־איראניים בעיראק.
טהרן ועמאן לאן?
לא בכדי על רקע זה ובכלל, מעורבותה של ירדן בקואליציה הבינלאומית שהדפה את מתקפת הטילים על ישראל ב־13 באפריל עוררה ביקורת חריפה כלפיה מצד טהרן. ביקורת זו, שהובילה לצינון נוסף ביחסי עמאן־ירושלים ולהאשמת ירדן את ישראל במתקפה זו ובהסלמת המלחמה נגד חמאס ברצועת עזה, הייתה, ככל הנראה, רק "מס שפתיים" לחידוש יחסיה הדיפלומטיים עם טהרן, לרבות פתיחת גבולותיה עם סוריה בתום נתק מדיני שנמשך כעשור. שכן, בשיחות שנערכו במהלך חודש אפריל בין שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבדוללהיאן (שנהרג בתאונת מסוק עם נשיא איראן) לבין עמיתו הירדני, הכריז איימן א־ספדי על הכוונה לשתף פעולה בין המדינות במסגרת "דיאלוג מעשי וכן", בין השאר במסגרת המאבק בהברחות סמים. כל זאת, תוך נקיטת עמדה פייסנית, שלא לומר מתרפסת, כלפי המשטר בטהרן והדגשת חשיבות השמירה על ריבונות הממלכה הירדנית, לצד התמיכה בסוגיה הפלסטינית, קידום רעיון "שתי המדינות" והקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
בראייה אסטרטגית כוללת, כבר עתה ברור כי חרף בידודה הבינלאומי ולמרות הסנקציות הכבדות המוטלות עליה, איראן, שחותרת לבסס את כוחה ומעמדה ברחבי הלבנט, פועלת באופן מחושב, מתוכנן ושיטתי לאורך זמן תוך יצירת "סהר שיעי". היינו, טבעת חנק המכתרת את ישראל ובו־זמנית מחזקת גורמים עוינים ובהם מיליציות שיעיות ותאי טרור (פיזיים ווירטואליים) הפועלים סביבה. ליבוי סכסוכים בין ובקרב מדינות האזור ובהן ירדן, סוריה, לבנון, עיראק ותימן והרחבת דריסת הרגל ברצועת עזה וכן, ביהודה ושומרון, נועדו, מבחינתה, להרחיב ולהעמיק את השפעתה ההרסנית באזור. השפעה זו כבר עתה באה לידי ביטוי בעיצוב "סדר היום" תוך שינוי מפת האינטרסים והאיומים, החמרת המצב הביטחוני וערעור היציבות במזרח התיכון.
יתרה מכך, מהלכים אלה המהווים חלק אינטגרלי מתפיסת עולם מערכתית, דוקטרינה הגנתית והתקפית סדורה ואסטרטגית ארוכת־טווח, נועדו לקרוא תיגר על ההנהגה ההאשמית וקשריה עם המערב, לפגוע באינטרסים ביטחוניים אסטרטגיים של ארה"ב בירדן ובאזור, לאתגר את הגמוניה האמריקאית וכן, למחוק את ישראל מהמפה. כל זאת, תוך יצירת גלי הדף והשלכות על הכלכלה והפוליטיקה העולמית.
מיקום גיאופוליטי אסטרטגי
התבוננות מערכתית מראה כי מיקומה האסטרטגי במזרח התיכון, מעמדה בעולם המוסלמי ויוקרתה הדתית־היסטורית הנובעת בין היתר מהאפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים, מקנים לירדן חשיבות רבה בעיני ההנהגה האיראנית.
לא רק שהרחבת ההשפעה עליה תאפשר לטהרן ליצור רצף טריטוריאלי ולהרחיב את נגישותה למרחב הים התיכון, תוך הקמת קווי אספקה דרך עיראק וירדן אל בקעת נהר הירדן והגדה המערבית, אלא שאם שאיפותיו של המשטר האיראני בממלכה הירדנית אכן יתממשו, הם ישנו משמעותית את הנוף הגיאופוליטי והדינמיקה הדתית־פוליטית במזרח התיכון.
מעבר לחיזוק "ציר ההתנגדות" והחרפת האיום על נתיבי שיט וסחר אסטרטגיים במרחב הים האדום ומצרי הורמוז, הם יאתגרו את מערך היחסים והבריתות בעולם המוסלמי, יעוררו חוסר יציבות ודאגה ביטחונית בקרב מדינות ערב והמפרץ, וכן יפגעו במעמדה ויוקרתה של סעודיה, מנהיגת מדינות ערב והעולם הסוני.
לא בכדי, על רקע זה ובכלל, סגירת מצרי באב אל־מנדב ושיבוש הסחר והשיט במרחב הים האדום עוררו זעם ודאגה רבה בבית המלוכה הירדני. מעבר לירידה התלולה של יותר מ־23% שחלה בתנועת המכולות לעקבה בחודשים הראשונים בתחילת השנה, לעומת 2023, סך היצוא הירדני הכולל בחודש פברואר ירד בכ־36% לעומת השנה החולפת. זאת, במקביל לזינוק שחל בהיקף הסחר הלא־חוקי בסם הקפטגון שהוברח לממלכה מסוריה ומלבנון.
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, כבר עתה מסתמן כי ככל שמתעצמת המלחמה ברצועת עזה וחמאס נחלש, כך גובר האינטרס האיראני לחדור לירדן ולהשתלט עליה. במקביל, גדל פוטנציאל פיגועי הטרור נגד ישראל, בעיקר מצד מסתננים מאזור הגבול המזרחי והפרוץ שלה וזאת במיוחד כעת, בהיעדר אבטחה הולמת לכל אורכו וכן על רקע המתיחות המדינית איתה והעימות הגובר עם איראן.
חמור מכך, בעוד ארה"ב, מדינות אירופה ושאר העולם עסוקים בעיקר בסוגיה הפלסטינית ובדיון הנוגע לזכותה של ישראל ל"הגנה עצמית", ממשלת טהרן מנצלת את התעלמותן ואוזלת ידן, למימוש שאיפותיה ההגמוניות והפיכתה למעצמה אזורית. זאת, כאמור, תוך ביסוס אחיזתה ב"שטח" בין היתר באמצעות החלשה מכוונת של מדינות האזור ובהן ירדן, שעדיין יכולות להתנגד להשפעתה.
על רקע זה ובכלל, אין ספק אפוא שהתערבותה הגוברת של טהרן בענייני הממלכה איננה "עוד שלב", היא איתות מכוון לגבי רצינות כוונותיה במיוחד נוכח מיקומה הגיאופוליטי, יעדיה האסטרטגיים, משאביה ויכולותיה הצבאיות (גרעין, סייבר ומערך טילים מתקדמים), שליטתה ברשתות הטרור ברחבי המזרח התיכון, הצהרותיה בתקשורת ואיומיה התכופים. כל אלה מחייבים פיקוח הדוק יותר עליה לצד הבנה מעמיקה יותר של ממדי האיום האיראני, עוצמתם והיקפם של הסיכונים מצדה נוכח השינויים הרבים המתחוללים כיום במפת המזרח התיכון כמו גם במפת הגבולות של ישראל. לא ניתן לדחות עוד את שאיפותיה של טהרן, ולכן התמודדות עם הגבול המזרחי היא קריטית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי