צייד הנאצים המפורסם אלי ויזל נהג לצטט בכל הזדמנות כי "הטרגדיה של העם היהודי היא שהוא תמיד העדיף לשמוע להבטחות של ידידיו, במקום להאזין לאיומים של אויביו". כשמנהיגי איראן בראשות חמינאי מתבטאים על העתיד שהם מתכננים למדינת ישראל, כדאי להפנים את החכמה הטמונה בציטוט.
סופית: הקואליציה לא תשלים את חקיקת חוק הגיוס לפני הפגרה
"מנוגד למטרת השלום": המהלך של ישראל שזכה לגינוי מוועידת G7
כשחמינאי מצהיר שתוכניתו היא להשמיד את מדינת ישראל עד 2040, כדאי להאמין שהוא יעשה הכול כדי להשלים בהצלחה את משימתו, בשיתוף פעולה עם הכוחות שתומכים בו מבית ומחוץ.
האיראנים בונים אסטרטגיה כוללת להשלמת המשימה, המורכבת מזרוע קונבנציונלית וזרוע גרעינית. בשנים האחרונות עיקר המאמץ האיראני היה לבנות יכולת קונבנציונלית רחבה (לכאורה לגיטימית) לתקיפת ישראל, שתמנע ממנה להשתמש ביכולותיה לכשתותקף, לצד קידום תוכנית הגרעין, לה מיועד תפקיד מרכזי, בעיקר בהרתעה.
שאיפות חמינאי ל-2040 מחייבות את ישראל לבנות כעת מערכה כוללת מול איראן, שתוביל להחלשת המשטר ובסוף התהליך להחלפתו. כדאי שהאסטרטגיה ומימושה ייבנו יחד עם הממשל האמריקאי, שמתחיל להפנים את השאיפות האיראניות שמאיימות גם עליו, אבל ישראל חייבת להיערך למצב בו תעמוד לבדה.
חשוב להבין שהנשיא הנבחר פזשכיאן מייצג בעיקר איום ולא סיכוי. המהלך המבריק הנוסף מבית מדרשו של חמינאי הוביל לבחירת נשיא מהסוג "המחייך" שהמערב ישמח "לאהוב". הנשיא מייצג לכאורה שינוי חיובי באווירה, רצון להרגיע ולהגיע להסכמים, ומישהו שניתן לעשות אתו עסקים. לישראל ולמערב אסור ליפול למלכודת הדבש, המזכירה את עידן רוחאני/זריף.
כפי שכתבנו בזמנו שהנשיא ראיסי "טוב לישראל ולארצות הברית", כך חשוב לאמץ מסר שהנשיא "פזשכיאן רע לישראל ולארצות הברית". יתכן שההשפעה על המצב הפנימי באיראן של הבחירה בפזשכיאן ולא בג'לילי, תהיה חיובית, מכיוון שהציפיה לשינוי חיובי, כתוצאה מהחילופים, שלא תתגשם עשויה להוביל לכאוס ולחידוש המחאה העממית.
איראן עוסקת באופן נרחב בבניית "טבעת אש" וירטואלית וממשית סביב לישראל, וגוררת אותה למלחמה רב-זירתית ב-7/8 זירות לפחות במקביל (עזה, אזור יהודה ושומרון, לבנון, סוריה, איראן, תימן/חותים, עיראק, לגיטימציה/ICC/ICG ועוד). ישראל חייבת להיערך ללחימה בזירות הללו, עדיף בהתקפה, תוך שינוי גישת בניין הכוח והפנמה שבלימת התוכניות האיראניות, הקונבנציונליות והגרעיניות, מחייבת היערכות מערכתית שתכלול גם סיכון של כוחות ישראליים באוויר ועל הקרקע, לצד בניית יכולות ורסטיליות, בכל החזיתות.
עד עתה לא הצליחו האיראנים לממש בהצלחה את תוכניותיהם באזור יהודה ושומרון ובסוריה, מכיוון שבשתי זירות אלו פעלה ישראל בנחישות והפעילה כוח למניעת השאיפות האיראניות. ישראל חייבת לבנות כוח ולהתמודד באותה נחרצות גם מול השאיפות האיראניות בעזה, בלבנון, מול החותים בתימן ומול המיליציות האיראניות בעיראק ובמיוחד בתוך איראן.
בעשורים האחרונים עסקה איראן בהרחבת יכולותיה הגרעיניות, בדגש על העשרת האורניום, ולכן עיקר המאבק הישראלי והעולמי התמקד בהאטת ההתקדמות בתחום. הגיע הזמן לאמץ גישה חדשה, לצד המשך המעקב והמאבק בהעשרה, מבוססת מערכה כוללת ובראשה שני מאמצים עיקריים: פגיעה בבניית מערכת הנשק (WEAPONIZATION) ופעילויות להחלשת המשטר, בתקווה שיוחלף.
המערכה הכוללת מתאפיינת בכך שאין בה "סילבר בוליט". נדרשת פתיחת חזית רחבה מתוך הבנה שיהיו כלים שיעבדו וכאלו שלא. ארצות הברית בעידן הנשיא רייגן אימצה אסטרטגיה דומה למיטוט ברית המועצות. המטרה המוצהרת הייתה החלשת המשטר, שהובילה בסוף התהליך להפלתו.
החלשת המשטר צריכה לכלול מאבק מול הכלכלה האיראנית, הבנקאות, האנרגיה, השרותים לאזרח, מערכת המשפט ועוד. המאבק חייב לכלול סימון גורמי אופוזיציה (בתוך איראן ומחוץ למדינה) שיש להם סיכוי לגרימת שינוי מהותי ובניית תוכניות סיוע (מימון, אספקת נשק ומודיעין) לגורמי האופוזיציה. בנוסף, בניית מבצעי סייבר והשפעה נרחבים.
אחת הדוגמאות המפורסמות, שהובילו לתנועות מחאה של נשים בתוך איראן (מחאת החיג'אב), הייתה ההשתלטות בסייבר, מבלי לקחת אחריות, על התיק הרפואי של האזרחית האיראנית מהסה אמיני. אמיני נעצרה בעקבות סירובה ללבוש חיג'אב והמחאות פרצו בעקבות הפצת העובדות האמיתיות ביחס למותה, כתוצאה מעינויים, ולא כתוצאה מבעיות רפואיות. האיראנים מודאגים מהשפעות חיצונית, ולכן הם משקיעים הרבה אנרגיה בניסיונות חיסול, כולל על אדמת ארה"ב של מתנגדי המשטר הקולניים.
ההיסטוריה מוכיחה שבכל פעם שארצות הברית הציבה איום צבאי אמין, האיראנים שינו התנהגות. לצערנו, לממשל ביידן אין אסטרטגיה כוללת לטיפול באיראן ולכן משטר האיאתולות מרגיש בטוח להמשיך בתוכניתו הגרעינית, להתקדם בפיתוח מערכת הנשק, ובמקביל לבנות יכולות קונבנציונליות ולתקוף את ישראל וארה"ב.
ישראל חייבת לשנות תפיסה ולעבור מצבא ההגנה לישראל לצבא ההתקפה לישראל ולהשקיע בבניין כח רחב, לצורך היערכות למלחמה כוללת (ישירה ועקיפה) מול איראן ושלוחיה, בכל החזיתות.
המסר המתמשך שהעבירה ישראל בשנים האחרונות שמטרתה העיקרית היא למנוע אסקלציה לא משרת את המטרה, ואין ספק שהוא היה אחד הגורמים שהובילו את איראן להתקפה הרחבה ב-13/4, מתוך הבנה והערכה שהם לא ישלמו מחיר כואב. כאשר האויב לא משלם מחיר כואב על תוקפנות, בטחונו עולה ועלול להוביל להמשך התוקפנות.
חייבים ללמוד מהטעויות שהובילו ל- 10/7 ולשנות את הפרדיגמה למאבק הכולל באיום האיראני. אמנם הסכנה הגדולה ביותר, המאיימת על קיומה של ישראל, נותרה תוכנית הגרעין, אולם במקביל חייבים להיערך לסיכול התוכניות האיראניות להשמדת ישראל באמצעים קונבנציונליים.
תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי בפועל. מארק דובוביץ הוא מנכ"ל ה- FDD ומומחה לתוכנית הגרעין והסנקציות על איראן. בשנת 2019 הוטלו עליו סנקציות על ידי איראן.