משהו בסיסי דפוק לגמרי בשיח שאנחנו מנהלים במשך שנים ארוכות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, ביחס לסוגיית השוויון בנטל. הממשלה, הכנסת והדיון הציבורי כולו מקדמים במקביל שני מסלולים סותרים ומתנגשים, ובאופן אבסורדי איש לא מרגיש שהכל פה עקום מהיסוד.
החרדים מקבלים והשאר משלמים? הגיע הזמן שנתווכח עם עובדות
רביב דרוקר בתגובה ראשונה לביטול התוכנית: "אותנו יוציאו מפה רק באלונקה"
מן הצד האחד, אנחנו לא מפסיקים לדבר על הצורך בכך שכולם ייטלו חלק בנטל, שכולם ייתנו כתף בצה"ל או בשירות הלאומי, ושלא ייווצר מצב לא הוגן שבמסגרתו יש מי שתורם למדינה ויש מי שלא. מן הצד השני, אנחנו מעניקים העדפה מתקנת וסיוע ודחיפה כלכלית דווקא לכל מי שבוחרים שלא להתגייס, על חשבונם של כל האחרים.
ישנן שתי אוכלוסיות גדולות מאוד, הערבית והחרדית, שבהכללה ניתן לומר עליהן שהן שבוחרות שלא לתרום למדינה. חשוב להדגיש, כאמור, שוב ושוב, שמדובר בהכללה. יש ערבים שמתנדבים לשירות הלאומי, יש שמשרתים בצה"ל (בעיקר בדואים), ויש גם חרדים כאלה. ועדיין, ככלל, לא מופרך להסתכל על הקבוצות הללו כעל קבוצות שאינן משרתות.
והנה, ראו זה פלא, שתי האוכלוסיות האלה, דווקא הן, ובתמיכה של קונצנזוס פוליטי רחב, מקבלות העדפה באינספור מקומות בשירות הציבורי, בקבלה לעבודה, בלימודים ובעוד תחומים, והכל על חשבונם הישיר של אלה שבניגוד אליהם בחרו לתת ולתרום ולשרת. יותר מטומטם מזה לא יכול להיות.
באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה ישנו "אוגדן הנחיות למועמדים למשרות". "בהתאם לסעיף 15 א' לחוק שירות המדינה (מינויים)", נכתב שם, "...יינתן ביטוי הולם בקרב העובדים בשירות המדינה בכל משרד ויחידות הסמך בנסיבות העניין לייצוגם של בני שני המינים; של אנשים עם מוגבלות; של בני האוכלוסייה הערבית לרבות הדרוזית והצ'רקסית; של מי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה; של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים.
אי לכך, תינתן עדיפות בקבלה לעבודה למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם... מועמדים מקרב אוכלוסיות אלה - ייתכן שיוזמנו לוועדת הבוחנים, אף כי ציונם נמוך מציון הסף שנקבע...".
ייצוג של בני שני המינים? הבנתי. ייצוג של אנשים עם מוגבלות? ברור. ייצוג של יוצאי אתיופיה? הגיוני. האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית? נהדר. עולים חדשים? גם זה סביר. אבל למה במסננת שמחליטה מי יקבל ומי לא יקבל עבודה בשירות המדינה יש עדיפות למי שבוחרים שלא לתרום? אם הייתה הסתייגות שלפיה מדובר בחרדים ובערבים ששירתו בצה"ל או בשירות לאומי, ניחא. מדובר אכן בקבוצות שלא פעם זקוקות לדחיפה הזו קדימה. אבל בהיעדר תנאי כזה, למה שהם יקבלו עדיפות על פניו של מי שנתן למדינה שלוש שנים בגולני?
אנחנו חובטים הרבה בזמן האחרון בציבור החרדי בטענה של היעדר שוויון, אבל האמת היא שככל שמדובר בתעסוקה, אי־השוויון בין אלה המשרתים לאלה שאינם משרתים בולט הרבה יותר כשמדובר במגזר הערבי. קחו בחור יהודי בן 18 שהתגייס לצה"ל, ומולו בחור ערבי בן 18 שלא התגייס. כשהיהודי מסיים את השירות שלו בגיל 21, הערבי כבר מחזיק ביד בתואר ראשון. היהודי, אגב, שילם לו על התואר הזה, אבל לסוגיה הזו נגיע עוד מעט.
השורה התחתונה של הפער הזה תביא את הערבי להיכנס לשוק העבודה שלוש שנים לפני היהודי. אם הוא יתמודד בעתיד מול החייל המשוחרר על תפקיד כזה או אחר, הוא יגיע אליו עם שלוש שנות ניסיון עודפות. ואם המשרה שעליה יתמודדו השניים קשורה לשירות המדינה, הערבי יקבל קדימות נוספת משום שהוא בן לאוכלוסייה שהוחלט לגביה שהיא ראויה ל"ייצוג הולם" בשירות הציבורי. וזו כבר חרפה של ממש. באתר של נציבות שירות המדינה אתם יכולים למצוא מכרזים שמיועדים לערבים בלבד.
כרגע, למשל, פתוחים לערבים, ורק להם, מכרזים לתפקיד ממונה פיקוח על מקרקעין במחוז הצפון, רכז בכיר בסנגוריה הציבורית במחוז הדרום, משפטן בסיוע המשפטי בירושלים, עובד מעבדה בבית החולים פוריה, מפקד תחנה ברשות הארצית לכיבוי והצלה בירושלים ורכז בכיר לפיקוח וביקורת במשרד החקלאות ופיתוח הכפר בחיפה. יהודי? מילואימניק? מצטערים, התפקיד הזה לא בשבילך.
"חוסר ייצוג הולם מונע סביבת עבודה שוויונית ומגוונת ופוגם בטיב השירות הניתן לאזרח", מסביר אתר הנציבות. "המטרה - שינוי התרבות הארגונית כך שתתבסס על קבלת האחר". אין שום בעיה לקבל את האחר, אבל שהאחר הזה גם ייתן משהו.
לא מכבר פורסם ש־40% מהפניות שהוגשו השנה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה עוסקות באפליה בשל שירות מילואים. הממצאים המקוממים הללו הביאו לגל גדול של תגובות. בכנסת היו מי שהתגאו באישור תיקון חוק חיילים משוחררים שמעניק מעטפת הגנה למשפחות של משרתי מילואים, ונציבת שוויון הזדמנויות בעבודה כינסה שולחן עגול עם כלל הגורמים העוסקים בנושא, כדי לראות מה עושים מול הנתונים המדאיגים.
חבר'ה, אתם בוכים על הענף של העץ במקום להבין שיש בעיה גדולה עם היער. אי אפשר להחליט בחוק שאתם מעניקים יתרון בכל מקום למי שלא משרת בצה"ל, ואחר כך לתפוס את הראש כשהחיילים נזנחים מאחור, אתם לא מבינים את זה?
ייצוג הולם
את האבסורד הזה עודדו במשך השנים כל צדדי הקשת הפוליטית. ב־2014, כשר כלכלה, קידם נפתלי בנט החלטה שתחייב לתת עדיפות לגברים חרדים בשירות המדינה, כדי ש"החרדים יקבלו סוף־סוף הזדמנות לקחת חלק בשירות הציבורי, בקביעת מדיניות מקצועית ובקבלת החלטות". ב־2017 עלתה בממשלה הצעת מחליטים שקבעה יעד שלפיו לפחות 7% מהנקלטים לשירות המדינה יהיו חרדים, ושר הפנים אריה דרעי הכריז שמדובר ב"מהלך היסטורי". קודם לכן, ב־2016 עבר בכנסת תיקון לחוק שירות המדינה שקבע ייצוג הולם של "בני האוכלוסייה החרדית" במשרדי הממשלה ובדירקטוריונים של חברות ממשלתיות.
בתקופת הממשלה הקודמת קידמו גם שר האוצר אביגדור ליברמן והשרה לשוויון חברתי מירב כהן העדפה מתקנת, בין השאר לחרדים ולערבים, בקבלה לעבודה בחברות ממשלתיות. ולפני מעט יותר משנה עבר בקריאה טרומית חוק מרחיק לכת יותר מכולם, אחרי שהתגלגל כמה שנים בצנרת החקיקה. זה התחיל מהצעה של הח"כים יעקב אשר ומשה גפני להרחבת "הייצוג ההולם" של חרדים גם בתאגידים ציבוריים, ברשויות מקומיות, בחברות עירוניות ובחברות בת עירוניות.
בנוסח המוקדם שלו, דרש החוק הזה להקצות משרות ייעודיות לציבור החרדי, ולתת קדימות לחרדי מול בעל כישורים דומים שאיננו חרדי. ולא רק זה. לפי ההצעה של הח"כים החרדים - בכל מקום עבודה כזה, מספר העובדים החרדים צריך להלום את האחוז שלהם באוכלוסייה בגילאי 18־67, ובחמש השנים הראשונות לתחולת החוק הוא אמור להעניק לחרדים מספר משרות כפול משיעורם באוכלוסייה. בשלב מוקדם צורפו לחוק הזה גם הערבים, ובישיבת ועדת העבודה והרווחה שהכינה את החוק לקריאה ראשונה נרשמה בין נציגי שתי הקבוצות הלא תורמות הללו אחווה מרנינת לב.
"האמת היא שח"כ טיבי דיבר איתי כמה פעמים על עניין הערבים, וגם ח"כ עאידה תומא סלימאן", סיפר שם ח"כ גפני, "על הנושא הזה שאם אני מדבר על חרדים, יש לדבר גם על ערבים. אצלי זה ברור ומובן מאליו".
גם אחמד טיבי, מצדו, שמח לאשר. "אני זוכר שכל פעם שדיברתי על ייצוג הולם של האוכלוסייה הערבית גפני תמך...". נהדר. להתגייס לצבא הם לא רוצים, להתנדב לשירות לאומי הם גם לא רוצים, אבל בשירות הציבורי וברשויות המקומיות ובתאגידים ציבוריים הם דואגים לקבל משרות על חשבון הציבור המשרת.
ואתה מסתכל על המציאות הזו ומבין שהמדינה לא יכולה לשדר לציבורים האלה שהיא דורשת מהם לתת, כשבמקביל היא מפנקת אותם בכל טוב כשהם מודיעים לה שהם לא רוצים.
הסתכלתי השבוע על דף המכרזים של תאגיד השידור הציבורי, שמחויב גם הוא על פי חוק ל"ייצוג הולם". ישנו שם, לדוגמה, מכרז למשרת רכז ביקורת פנים, כשמיד אחרי פרטי המשרה מובהר כי "למטרת ייצוג הולם... בגיוס למשרה זו תינתן עדיפות למועמדים הבאים: בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, נשים, בני האוכלוסייה החרדית, עולים חדשים, אנשים עם מוגבלות".
כאמור, אם היה שם סעיף המתנה את ההעדפה בשירות לאומי או בשירות צה"לי, הייתי בעד. חשוב לקדם את הערבים, טוב לקדם את החרדים. אבל למה לתת להם את זה כשהם לא מוכנים לתת?
העדפה מתקנת
לפני כשנה וחצי פורסמה ב"ישראל היום" כתבת תחקיר שבדקה את סיפורן של תוכניות מיוחדות לקידום סטודנטים מאוכלוסיות חלשות – ערבים, יוצאי אתיופיה, חרדים ודרוזים – בדרך ללימודי רפואה. כאמור, את הדרוזים ואת יוצאי אתיופיה, שמשרתים בצה"ל ולצערנו בניהם ממלאים בחודשים האחרונים את שורות בתי העלמין הצבאיים, צריך להוציא מהדיון הזה. להם מגיע הכל. הדיון שלנו מתמקד בערבים ובחרדים, כלומר בקבוצת הרוב מתוכם שבוחרת שלא לתרום.
התחקיר הזה מצא שהקידום של האוכלוסיות הללו מאלץ יוצאי צבא עם ציונים מעולים לנסוע לחו"ל, משום שאינם מצליחים להתקבל כאן ללימודים. "סטודנטים יוצאי צבא המבקשים ללמוד רפואה בארץ נתקלים במכשול בדמות תוכניות ההעדפה המתקנת, שנועדו לקדם בני מיעוטים", סופר שם. "כך נוצר מצב שגם עם תעודות בגרות מעולות וציונים גבוהים במבחן הפסיכומטרי הם נדחים על ידי האוניברסיטאות, מפני שלא עמדו בתנאי הכניסה הקשים.
להם איש אינו עושה שום הנחה, אף שהחלו מאוחר יחסית את מסע הקבלה היקר והמתיש, בעוד עמיתיהם שלא שירתו בצבא מתחילים מוקדם יותר ומתברגים במהירות יחסית במערכת".
במגזר הערבי, וכשמדובר בלימודי רפואה, הסוגיה רלוונטית הרבה יותר מאשר במגזר החרדי. יש שלל תוכניות להעדפה מתקנת.בשנת 2016, מספרת הכתבה, הציגה המועצה להשכלה גבוהה תוכנית רב־שנתית, שאחד מיעדיה היה שילוב מסיבי של סטודנטים ערבים במערכת ההשכלה הגבוהה.
"התוכנית שמה דגש על חשיפה לאקדמיה עוד בשלב התיכון, על ייעוץ והכוונה אקדמית בשלב הרישום, על תמיכות בקורסים פסיכומטריים, על תגבורים בעברית ועל ייעוץ בזמן הלימודים. נוסף על כך, הוועדה לתכנון ותקצוב העניקה גם מלגות מחקר והצטיינות לסטודנטים ערבים בתארים מתקדמים, והציגה יעד שלפיו לפחות 17% מהסטודנטים בישראל יהיו ערבים עד 2022 - יעד שלמעשה הושג.
הכתבה מספרת על תוכנית שהפעילה המועצה להשכלה גבוהה ב־72 יישובים ערביים, בין השאר עם תמיכות בקורסים רלוונטיים (כגון פסיכומטרי, הכנה למבחני יע"ל בעברית ולמבחני אמי"ר באנגלית), עם מלגות בשיתוף המשרד לשוויון חברתי ועם מלגה נוספת לקליטת חברי סגל אקדמי מצטיין מהחברה הערבית. מעבר לזה, יש מקומות לימוד שנשמרים עבור סטודנטים ה"ראויים לקידום", מסלול שהערבים נכחו בו במספרים גדולים, המאפשר כניסה לאקדמיה עם עמידה ברף כניסה נמוך יותר.
לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מחבר, שבנו, המשרת כקצין מילואים ביחידה מובחרת, תרם במלחמה הנוכחית 200 ימי מילואים. "הבן שלי", סיפר, "מנסה להתקבל ללימודים גבוהים בתחום המדעים, והוא תוהה מדוע הקריטריונים שהוא צריך לעמוד בהם גבוהים ב־33 נקודות מהקריטריונים שמספיקים למי שמוגדר 'ראוי לקידום', כשאנחנו יודעים שיש בראויים לקידום מי שלא שירתו בצה"ל". "איזו סיבה יש להפלות לרעה את הבן שלי, בהתמודדות מול מי שלא תורמים למדינה?", שאל.
השבוע הונחה על שולחן הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה הצעת חוק של הח"כים משה פסל וששון גואטה מהליכוד, שמבקשת להעניק עדיפות בזכאות למעונות סטודנטים לחיילים משוחררים, ללוחמים ששירתו במילואים ולמי שפונו מבתיהם בגלל המלחמה. במעלה דרכו של החוק הזה אל הכנתו להצבעה, חשף עמית סגל כי אגף התקציבים באוצר התנגד להענקת משקל הולם להיותו של אדם תורם למדינה בעת הקצאת זכות לדיור במעונות, בין השאר משום ש"תעדוף המשרתים במעונות הסטודנטים עלול להביא לדחיקת סטודנטים וסטודנטיות מהחברה הערבית ממערכת החינוך ולפגוע ביעדי התעסוקה הממשלתיים".
בנוסף, נציגי משרד המשפטים הבהירו שהחוק מעורר קשיים מהיבטי השוויון. וזה בדיוק העניין. מי שלא משתתף במאמץ להגן על המדינה ולתרום לה, בצבא או בשירות לאומי, לא יכול לדבר על שוויון ולא יכול לדרוש שוויון. רוצה לקבל? תן. זה חייב להיות הכלל.
ההצעה של סעדה
וכאן אני מתחבר אל הצעת חוק שהגיש ח"כ משה סעדה מהליכוד, הצעה שמבקשת להפסיק להסתכל על המועמדים לגיוס כאל חלק מקבוצה. הסיפור צריך להיות פשוט, אומר סעדה. כל אזרח בן 18 צריך לקבל לתיבת הדואר שלו צו גיוס, ולהידרש לעלות על מדים ולהתייצב.
מי שהמדינה תהיה מוכנה להמיר לו את השירות בצה"ל בשירות לאומי, דוגמת הציבור הערבי, ייחשב כמי שעמד בדרישות וייהנה מהעדפה בשירות המדינה, בזכאות להטבה של מחיר למשתכן, בנקודות זיכוי במס ובסבסוד של לימודיו האקדמיים או התורניים. מי שלא יתייצב לשרת את המדינה איפה שיוחלט שהוא צריך ויכול לשרת, יהפוך - וזה כבר ביטוי שלי, לא של סעדה - לאזרח סוג ב'.
מה זה אומר? זה אומר שאת כל הזכויות שאזרח צריך לקבל הוא יקבל בכל מקרה ובכל תנאי. הוא יקבל אזרחות, הוא יקבל זכות הצבעה, הוא יקבל טיפול רפואי, הוא יקבל רמזור ומדרכה ליד הבית. אבל כל מה שאיננו זכות, אלא הטבה - ישלל ממנו. לא דירה בהגרלת מחיר למשתכן. לא העדפה בהתמודדות על משרה בשירות המדינה, לא סבסוד לימודים אקדמיים ואחרים. משום שאין טירוף גדול יותר מלנהל שיח בלתי נגמר על הצורך בשוויון בנטל, ובמקביל לתגמל בענק את שתי האוכלוסיות שבהגדרה, מתוך בחירה, למעט חריגים, לא משתתפות בנטל.
שימו לב מה קורה באקדמיה, שהאוכלוסייה הערבית נמצאת בה בהיקפים גדולים. בטכניון 32% מהסטודנטים ערבים, באוניברסיטת חיפה 45% מהסטודנטים ערבים, באוניברסיטה העברית 18%. עד כאן מצוין. אלא מה? שמדינת ישראל, כלומר הכיס של כולנו, מסבסדת את הלימודים האלה בהיקפי ענק. 50 אלף שקל לשנה תורמת המדינה לטובת סבסוד לימודיו של סטודנט להנדסה, 36 אלף שקל לשנה היא מעניקה כדי לסייע למי שלומד מקצועות עזר רפואיים, ו־25 אלף שקל למי שבוחר בעבודה סוציאלית.
אני לא רוצה לחסום את דרכו של איש לאקדמיה. אבל למה לעזאזל אני צריך לממן בהיקפי ענק שכאלה סטודנט ערבי שסירב לתרום למדינה, ושפנה לאקדמיה בגיל 18, כשהבן שלי פנה לגולני? רוצה ללמוד? שישלם על זה. מי שלא מוכן לתת למדינה – ערבי שהולך לאקדמיה או חרדי שהולך לישיבה - מדוע שייהנה מההטבות המפליגות האלה שלה?
נכון, יש לכל זה גם צד שני, שלפיו יותר ערבים וחרדים באקדמיה ויותר ערבים וחרדים בעבודה זה אינטרס של כולנו. אני לא מתעלם מזה. ועדיין, אי אפשר להמשיך לאורך זמן עם מדיניות הגם וגם הזו. החברה הישראלית צריכה להחליט מה היא רוצה, מה נכון מבחינתה, ומה היא משדרת, הן לציבור התורם והן לציבור שבוחר שלא לתרום. נכון לעכשיו, המסרים שעוברים מחוקי מדינת ישראל ומתוכניות ההעדפה המתקנת למיניהן - מבלבלים, סותרים ולא מוסריים.
