תחקיר בארי שטלטל בסוף השבוע את המדינה אמור להיות רמז לבאות אם וכאשר ועדת חקירה ממלכתית שתקום כאן תסיים את מלאכתה ותציג את מסקנותיה. בשעה שהלחצים על הקמתה המיידית של הוועדה גוברים, מתגברת גם התחושה שבניגוד לכל האמירות והציפיות, אנחנו רחוקים מאוד מהקמת הוועדה.

חברת החשמל ערוכה למלחמה או שכדאי לקנות גנרטורים? המנכ"ל עושה סוף לשמועות
חיסול מוחמד דף: מכת בכורות או בכייה לדורות? | עמיחי זבולוני

וגם אם תקום ועדת חקירה, מסתבר שיש מי שלכאורה כבר נערך אליה. מדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו, שמזכירו הצבאי לשעבר, אלוף אבי גיל, העלה חשש שנעשה במשרד ראש הממשלה ניסיון לשנות תמלולים ופרוטוקולים של דיונים ביטחוניים.

תת-אלוף אבי גיל  (צילום: דובר צה''ל)
תת-אלוף אבי גיל (צילום: דובר צה''ל)


על פניו חשוב לומר כאן שלא הוצגה לציבור שום הוכחה חד־משמעית לטענות האלוף גיל, אבל אפשר להניח שאלוף בצה”ל ששימש כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה וחלק בלתי נפרד וחשוב בצוות הקרוב ביותר לו לא היה פונה ליועמ”שית עם האשמות כל כך חמורות נגד ראש הממשלה בעת מלחמה אילו לא היה מדובר כאן במעשים שהיה בהם להדליק נורות אדומות בלשכת ראש הממשלה.

גלי בהרב-מיארה, ישיבת הממשלה (צילום: אבשלום ששוני,דוברות משרד רה''מ)
גלי בהרב-מיארה, ישיבת הממשלה (צילום: אבשלום ששוני,דוברות משרד רה''מ)


נתניהו, כמו נתניהו, יעשה לדעתי הכל כדי לדחות את הקמת ועדת החקירה הממלכתית. אם היא בכל זאת תקום בלחץ הציבור, ובעקבותיה תבוא הדרישה הצפויה של נתניהו, שכבר שמענו מפי מדקלמי דפי המסרים מזה זמן, לחקור ולבדוק אירועים נוספים כי בעצם מחדלי ה־7 באוקטובר מתחילים בהסכמי אוסלו שנחתמו בימי יצחק רבין, קיבלו את התנופה הנוספת בהתנתקות שביצע אריאל שרון, ואת החותמת הסופית סיפקו סרבני ומפגיני קפלן שהחלישו את כוח ההרתעה של צה”ל. ואם הדרישה תתקבל, הוועדה תסיים את עבודתה בעוד עשור.

ואם אומנם תוקם ועדת חקירה, ואחרי עבודה קשה ומאומצת תציג את ממצאיה ומסקנותיה, מה ייעשה איתם? מה יקרה כאן? מה ישתנה כאן? ובמה זה יהיה שונה מהמסקנות שהציגה ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון? כלום ושום דבר.

אסון מירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)
אסון מירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)


אותה ועדה הטילה במסקנותיה על ראש הממשלה נתניהו אחריות אישית למותם של 45 איש שנרמסו למוות. משהו נעשה עם זה חוץ מלכרוך את המסקנות הללו בגנזך המדינה? כלום.

רק לפני כחודש כתבה הוועדה לחקירת פרשת הצוללות בהמלצותיה טרם גיבוש מסקנותיה הסופיות והגשתן ליועמ”שית לגבי ראש הממשלה נתניהו: “התנהלותו בנושאים הנחקרים על ידי הוועדה הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח ולפגיעה במנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות, בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל”, בכל מדינה מתוקנת, ראש ממשלה עם האשמות כאלה היה היום מאחורי סורג ובריח.

הדיון על הקמת ועדת חקירה לצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)
הדיון על הקמת ועדת חקירה לצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)


המשפט “בכך סיכן את ביטחון המדינה” מעורר חלחלה בעיקר כשמדובר בראש ממשלה. מדובר בהאשמה מהחמורות והנוראיות ביותר שנאמרו אי פעם על ראש ממשלה בישראל על ידי גורם משפטי־ממלכתי שהממשלה מינתה. האם זה הזיז משהו? עשה משהו? ספק אם מרבית הציבור זוכר או מכיר את העובדות הללו. מסתבר שהכל חולף כאן עם הרוח.

מכאן שכל הציפיות והדיבורים על ועדת חקירה ממלכתית יכולים להצחיק את נתניהו ואת מקורביו. הבעיה היא שמרוב ועדות חקירה והאשמות חמורות התוצאות נותרות גנוזות במגירות.