בראיון קורע לב סיפר הפרשן הפוליטי והיועץ האסטרטגי ברק סרי על אובדן בתו יובל, מתמודדת נפש שסבלה מדיכאון, ושמה קץ לחייה. אינני יכול לתאר דבר קשה יותר מפרידה כזו. עדיין קיימת בארץ סטיגמה ובושה ממחלה הקשורה לקשיים נפשיים, אבל זוהי מחלה לכל דבר, גם אם התסמינים הם ברובם רגשיים. כמו שבפרקינסון חסר בגוף דופמין, בסוכרת חסר בגוף אינסולין, ובמחלת קושינג יש עודף קורטיזול, כך גם במחלות דיכאוניות חסר בגוף סרוטונין ולעתים גם דופאמין ונוראדרנלין.
דיכאון נחשב להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בארצות המערב, וההערכה היא שכ–8% עד 10% מהאוכלוסייה מאובחנים כסובלים ממנה. הסיכוי ללקות בדיכאון לפחות פעם בחיים נע בין 15%־20% אצל נשים ו־10%־12% בקרב גברים. ההפרעה פוגעת יותר בנשים ויותר בגילאי 15־30, ובקרב קשישים בודדים. מדובר בהפרעה קשה במצב הרוח, כולל סימנים גופניים, התנהגותיים ונפשיים. המצב הקליני מגביל את התפקוד היומיומי של הסובל ממנו. חולים דיכאוניים רבים אינם רוצים לקחת תרופות, או לחלופין נוטלים את התרופות אבל ברגע שהרגשתם משתפרת - הם מפסיקים את הטיפול.
החולה הדיכאוני לא מסוגל לראות את האור בקצה המנהרה. הוא בטוח שמצבו לא ישתפר לעולם, חש רגשות שליליים, לא מתעניין בדבר, מזניח את עצמו, חש תחושת ריקנות וחוסר ערך וחווה רגשות אשם, הוא אינו מסוגל לתפקד, מתקשה בקבלת החלטות, פעוטות ככל שתהיינה, מרבה לחשוב על המוות ואף מנסה לעתים לשים קץ לחייו.
התסמינים הגופניים עלולים להתבטא בהפרעות כמו חוסר בשינה או שנת יתר, ירידה בתיאבון, ונדיר יותר, תיאבון מוגבר, או ירידה מהירה במשקל, כאבים בגוף או בעיות גופניות לא מוסברות וירידה בחשק המיני. יש להבדיל בין סוגי דיכאון שונים, כמו דיכאון המופיע כתגובה לאסון כגון אובדן של אדם יקר; דיכאון לאחר לידה; ודיכאון כתוצאה מחוסר בהורמון בלוטת המגן. בין הסיבות לדיכאון אפשר למנות גם את הגנטיקה, תגובה להתעללות גופנית־מינית־נפשית ומצבי דחק סביבתיים בעקבות אירועי חיים.
חשוב לטפל בדיכאון מהר ככל האפשר. הטיפול העדיף הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי - CBT או קוגניטיבי ביחד עם טיפול תרופתי. התרופות יכולות להיות כאלו המעלות סרוטונין (SSRI) או כאלה שמעלות גם נוראדרנלין ודופמין (SNRI). מאחר שהטיפול התרופתי מתחיל להשפיע לאחר שלושה שבועות - הרי שאם ירגיש החולה בטוב ויפסיק את התרופות, שלושה שבועות לאחר מכן יחזור הדיכאון וישתלט עליו. טיפול נוגד דיכאון יש לקחת תקופה ארוכה, ולהפסיקו בהדרגה, בליווי רפואי.
במקרים אקוטיים ישנו הטיפול הישן והטוב בנזעי חשמל, שמפחיד את החולים, ולא בצדק. כיום הטיפול הזה נעשה בהרדמה כללית ויעילותו מוכחת. בנוסף קיימים גם טיפולים חדשים בגרייה מגנטית ובקטמין ונגזרותיו.