עו"ד רועי רייס, סגן בכיר א' בפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), הגיש השבוע כתב אישום נגד ד"ר מיכאל בן ארי. האשמה: הסתה לגזענות. כתב האישום משתרע על 45 עמודים וכולל 58 ציטוטים שנלקחו מפרסומיו של בן ארי המעידים, לדעת הפרקליט, על כוונה להסית את הציבור לגזענות נגד הערבים "והכל בשל השתייכותם למוצא לאומי אתני". לא בגלל טרור רצחני. בגלל מוצא.
כל אחד מ־58 הסעיפים בכתב האישום נפתח בתיאור של רצח יהודי בידי ערבי - וציטוט תגובתו של בן ארי לאותו רצח. בכל פעם שמוזכרות המילים "ערבים", "אויב" או "רצחני" הן מודגשות. לעומת זאת – באירועים רבים הקפיד הפרקליט על התוספת "לכאורה" בתיאור הפיגוע.
למשל "ביום 7.2.19 ביצע לכאורה מפגע ערבי פלסטיני תושב חברון פיגוע דקירה בעין יעל בירושלים, בו רצח צעירה ישראלית (אורי אנסבכר ז"ל) בדקירות סכין מרובות. המפגע נעצר, הועמד לדין, הורשע ונידון בין היתר למאסר עולם".
מה בדיוק "לכאורה" כאן? הרוצח שחטף את אורי הי"ד, אנס אותה כשהיא פצועה ורצח אותה – הודה באשמה. במשפטו גם אמר "עשיתי כל מה שערבי חולם עליו". אבל כשד"ר בן ארי הגיב על הרצח וציטט את הרוצח, הדגישה הפרקליטות בדבריו את המילה "ערבי".
וכשהוא שכתב ש"טרור הבודדים" (הגדרה אהובה על המשטרה והשב"כ) זוכה לתמיכה ציבורית רחבה ולחיבוק גם מצד מנהיגי הציבור הערבי – גם זה הודגש בידי התובע.
כתב האישום נשען בעיקר על השימוש התכוף בביטוי "האויב הערבי" בפרסומי בן ארי. האם זוהי הכללה שהיא בגדר הסתה? או אזהרה לגיטימית נוכח המציאות? אם זו הסתה גזענית, גם מי שאומר "האויב האיראני" עלול להיאשם בהסתה.
שהרי בידוע שלא כל האיראנים רוצים להשמידנו. רק הנהגתם, צבאם ועוד עשרות מיליונים הנגועים בשנאת יהודים רצחנית. לא כולם. התובע אינו מתבייש לצטט גם משהו של בן ארי מ־2018.
"התקווה היחידה של עזה זה ההשמדה שלנו, התקווה היחידה של עזה זה לעשות מנהרות, זה לעשות פצצות, זה לפתח טילים, זה לעשות עפיפוני תבערה... ואת זה אנחנו חייבים להבין...הם רוצים להשמיד אותנו, זאת המטרה שלהם, זה היעד שלהם". הסתה גזענית או התרעה מוצדקת?
אחרי 7 באוקטובר התואר "אומה רצחנית" אינו יכול להיחשב "הסתה גזענית". זה אולי לא תקין פוליטית – אבל נכון. איש השמאל, הסופר יזהר סמילנסקי, הגדיר אותם "אומה קניבלית".
ובן־גוריון: "תלמידיו - ואולי מוריו – של היטלר". ומי שטוען שאין דין ערביי ישראל כערביי עזה, ימצא שהם עצמם תובעים שאנו נראה בהם עם אחד.
רוב הציבור היהודי השפוי בישראל יודע כי העזתים הם הרוצחים, הבוזזים, האונסים והשוחטים, המתעללים בגופות ובשבויים בחוצות עזה, וכי 71% מתושבי עזה (ממש כמו ערביי יו"ש) תומכים בטבח 7 באוקטובר.
אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג הכליל ואמר: "זו אומה שלמה שאחראית. זה לא נכון שאזרחים לא היו מודעים...". יש אולי עזתים בודדים שמתנגדים לחמאס ולזוועות שחולל.
אבל האחריות הקיבוצית הולכת אחר הרוב. גם גרמניה הייתה "אומה רצחנית" בימי ההשמדה באירופה, ולא קם שום פרקליט באנגליה שהעלה על דעתו להגיש כתב אישום על "הסתה לגזענות" נגד ווינסטון צ'רצ'יל, שאמר "ההוני ניצב תמיד על גרונך או לרגליך".
שלושה חודשים אחרי הפוגרומים שערכו רבבות מערביי ישראל בערים המעורבות בשומר החומות, כתב בן ארי: "תסריט לא דמיוני: טילים מצפון ומדרום, פרעות ביהודים בערים המעורבות, כבישי הדרום והצפון חסומים, יערות הארץ עולים באש, חבלה בקווי חשמל ומים... זאת התוכנית של אויבינו, ערביי ׳הפנים׳ ואחיהם בלבנון עזה ויו"ש".
זה מה שקרה בימי שומר החומות, אך התובע טוען: "הסתה לגזענות". והרי כבר אחרי מאורעות אוקטובר 2000 התייחס צה"ל לאפשרות שערביי ישראל יהיו "גיס חמישי".
שהם ינסו בעת מלחמה לחסום את כבישי הצפון ולשבש תנועת כוחות הצבא אל החזית. צה"ל גם סלל דרכי עפר עוקפות־ואדי־ערה כדי למנוע אפשרות כזו. על כך כתב בן ארי. מה הסתה כאן?
כשיהודים נרצחים בפיגוע – ערבים מחלקים ממתקים. כשמחבלים רוצחים משתחררים מן הכלא, הם זוכים בעירם לקבלת פנים של גיבורים. דגלי אש"ף וממתקים. כך קיבלו בעארה את כרים יונס, שרצח את החייל אבי בלומברג.
מייסד מפלגת בל"ד עזמי בשארה נמלט מהארץ כשנחשד בסיוע לחיזבאללה במלחמה. ח"כ באסל ע'טאס הבריח טלפונים למחבלים בכלא. חנין זועבי השתתפה במשט הטרור על המרמרה, וד"ר אחמד טיבי נשא נאומים בשבח השהידים וגלגל עיניים כשנטען שהוא תומך בטרור, אבל מאזיניו הבינו היטב את כוונתו.
כל הללו הן דוגמאות פרטיות אשר אפשר שאינן מעידות על הכלל, אבל כשד"ר בן ארי כותב על "האויב הערבי", הוא אינו עוסק בפרטים אלא בכלל.
ועדת המעקב העליונה היא הגוף המייצג את ערביי ישראל. הוועדה מורכבת מראשי ערים ומועצות, חברי כנסת ערבים, נציגים מההסתדרות, מהתנועות האסלאמיות, מהתאחדות הסטודנטים הערבים ומנציגי תלמידי התיכון. ובהכללה לגיטימית, לא גזענית – כל ערביי ישראל.
"ועדת המעקב" פרסמה בשלהי 2006 את "מסמך החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל". מסמך הקובע כי ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית, מיישמת מדיניות קולוניאליסטית, מחלקת משאבים לפי מפתח אתני ("מדינה יהודית") ולא לפי האזרחות.
ולכן לדעת נציגי הערבים – ישראל אינה דמוקרטיה אלא אתנוקרטיה, שיש להפוך אותה ל"דמוקרטיה הסדרית", שתבטיח לערבים בישראל זכויות לאומיות שוות.
"הערבים הפלסטינים בישראל", כך נכתב עוד במסמך של ועדת המעקב, "הם הקבוצה הילידית המקורית, הם בעלי הארץ המקוריים וחלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני". או במילים פשוטות: תביעה לביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והפיכתה למדינה דו־לאומית, עם זכות וטו למיעוט הערבי.
כל מחברי המסמך והתומכים בו היו אמורים להיפסל אוטומטית מלהיבחר לכנסת ("לא תתמודד בבחירות רשימה, או מועמד, השוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי").
אבל שופטי בג"ץ והפרקליטות בחרו להתעלם מכך שהם מתנגדים לעצם קיום ישראל כמדינה יהודית. ולכן: כל אחד מהם וכולם יחד – הוא אויבי המדינה.
ולא רק איש ימין אידיאולוגי כמוני סבור כך. גם המועצה לשלום וביטחון (גוף שמאלני למהדרין) קבעה: "זהו מסמך פוליטי השולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
והמזרחן פרופ' דוד בוקעי כתב: "המסמך קורא לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה ציונית־יהודית ובמקומה להקים מדינה דו־לאומית ולצדה מדינה פלסטינית נקייה מיהודים".
ב־2007 קבע השב"כ כי המסמך "מייצג מגמות בדלניות וחתרניות כנגד אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל, העלולות לסחוף אחריהן את ההמונים". סיכול חתרנות כזו הוא תפקידו של השב"כ.
איש ממחברי המסמך לא הועמד לדין, תחת זאת העדיפה הפרקליטות השבוע להאשים את בן ארי באשמת "הסתה לגזענות" כי הוא מתאר מציאות ומזהיר מפני הצפוי: כך נראה אויב.
בשנת 2019 פסל בג"ץ את מיכאל בן ארי מהתמודדות לכנסת בגלל הסתה לגזענות. כדי להוכיח שזו הייתה קביעה משפטית־פלילית ולא פוליטית שמאלנית, הייתה הפרקליטות חייבת להגיש כתב אישום.
לכן עמלו שש שנים (!) וליקטו ציטוטים, חיברו כתב אישום והגישו אותו בתזמון אומלל מבחינתם - כי היום רוב הציבור בישראל מבין שדברי בן ארי הם בגדר אבחנה ואזהרה. לא הסתה.