החלק הכי משמעותי בנאום נתניהו לא היה התוכן, למעשה תוכן לא היה שם. הייתה שם בקשה להגביר את קצב אספקת הנשק, הונח שם חזון של ברית עם מדינות האזור, אבל מתוך 54 דקות של נאום, החלק היותר משמעותי בו היו השתיקות. כל עצירה דרמטית של נתניהו, העבירה מסר לקונגרס ללא מילים שזה הזמן שלו למחוא כפיים. כשהטון של נתניהו היה דרמטי במיוחד, כשהוא עבר מטון גבוה לנמוך, זה היה הסימן לקונגרס לא רק למחוא כפיים אלא גם לעמוד על רגליו ולהריע. נתניהו ידע שמה שמשמעותי מהנאום זה לא מה שנאמר בו, זה התחושות שהוא מעלה תוך כדי ומחיאות הכפיים שחיזקו את דבריו תרמו לעוצמה של הנאום ולאופן שבו הוא ייחרט בזיכרון.
שפת הגוף היא אמנם משמעותית אבל ההשפעה הגדולה ביותר על השומעים מצויה באינטונציה. דובר כריזמטי הוא דובר שיודע לשחק עם קולו כדי לעורר את הרגשות הנכונים. מחקרים שנערכו על דוברים כריזמטיים הראו דבר פרדוקסלי. ככל שהנואם הוא משעמם יותר, כך הסיכוי שהנבדקים זכרו מה אמר בנאום עלה, אבל ככל שהמנהיג דורג כיותר כריזמטי, כך הסיכוי לזכור את תוכן הנאום ירד פלאים.
מה זה אומר? שנתניהו הצליח לשלהב את הקהל בקונגרס, לפרוט על מיתרי הרגש, אבל יותר מדי תוכן לא היה שם. הוא בעיקר דיבר במסרים קצרים וחזר עליהם. שימו לב מה פרויד כתב ב"פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני": "ההמון הוא פתי וקל להשפעה, אין הוא ביקורתי, והבלתי סביר אינו קיים עבורו... מי שרוצה להשפיע עליו אינו זקוק לטיעונים לוגיים מתונים, אלא עליו להתבטא בצבעים עזים, להפריז, ולחזור שוב ושוב על אותם דברים".
לא ראתה את זה בא: כשנתניהו עקץ בשידור חי את קמלה האריס
נאום נתניהו בקונגרס הפך גם את דנה וייס וערד ניר למעריצים
זה בדיוק מה שנתניהו עשה בנאומו. נתניהו לא רק מדבר אנגלית שוטפת, הוא מדבר ״אמריקאית״ שוטפת שזה אומר לדעת להלהיב את האמריקאים עם כל הקלישאות. להכניס את כל הסופרלטיבים הנכונים. על ביידן אמר שהוא מגדיר עצמו אמריקני ציוני גאה, על המוחים הפרו-פלשתינים: ״כאשר העריצים של איראן, שמענישים נשים על אי כיסוי ראש מממנים אתכם, אתם הופכים לאידיוטים השימושיים שלהם״. וכמו בכל סרט אמריקאי טוב הוא דאג להעביר את הקהל שלו את כל מגוון הרגשות, עצב עמוק על מות משה, קצין ביחידת עילית בנו של יחיאל לייטר, ששרד את השואה ומצא מקלט בארה"ב, זעזוע על מה שעברנו בשביעי באוקטובר כשהם טבחו בנו, הרגו ילידם לפני הוריהם, שרפו תינוקות בחיים, רגש של גבורה שצוינה על ידי אביחי קצין בחיל הצנחנים, שמשפחתו עלתה לארץ מאתיופיה ובבוקר השביעי באוקטובר, לא היה לו רכב אז הוא רץ כ-12 ק"מ עד לחזית ליד עזה כדי להגן על בני עמו ועוד ועוד.
למעשה האסטרטגיה המרכזית של הנאום הייתה לעורר את מגוון הרגשות האנושיים בעוצמה גדולה. זו הנוסחה לסרט אמריקאי טוב וזו גם הנוסחה לנאום טוב. כמו האמירה המפורסמת: ״אנשים לא יזכרו מה אמרת, אלא איך גרמת להם להרגיש״, אמריה שמגובה במחקרים ומראה שנאום טוב וזה כזה שהצליח לעורר רגש וכלל שעוצמת הרגש גבוהה יותר – הסיכוי שיזכרו אותו גבוהה יותר.
לנתניהו הייתה כמובן אג׳נדה בנאום מעבר לצורך להעלות את קרנו, והוא השיג אותה באופן ראוי להערכה. נתניהו הצליח בנאומו לקשר בין הבעיה הישראלית לבעיה העולמית. איראן, הוא אמר, זו לא בעיה של ישראל, זה צריך להיות מאבק כלל עולמי – לא עניין של רפובליקאים או דמוקרטיים. זה ידוע שהדרך היעילה ביותר לייצר איחוד עם גורם אחר היא לייצר אויב משותף.
נתניהו אמר להם - ״האויבים שלנו הם האויבים שלכם, הניצחון שלנו יהיה הניצחון שלכם״. כדי להמחיש את הזהות בין ישראל וארה״ב הוא דיבר לא רק על אינטרסים משותפים אלא על ערכים משותפים - מלחמה בין ברבריות לציוויליזציה. בקרב הזה, על ארה"ב וישראל לעמוד יחדיו. משום שכאשר אנחנו עומדים יחד, קורה דבר פשוט: אנחנו מנצחים – הם מפסידים. ידידיי, באתי להבטיח לכם נאמנה בדבר אחד: אנחנו ננצח".
הרבה מהביקורות על הנאום היו על כך שמחצית מחברי הקונגרס לא הגיעו אבל מבחינה פסיכולוגית, אנשים לא מקודדים מידע שלא היה או שלא נתפס בעדשת המצלמה. לו הם היו יוצאים בהפגנתיות מהאולם או צועקים מהיציע, קולם היה נשמע ומתועד, אבל הם נעדרו בשתיקתם גם מתודעה שלנו ולכן היעדרותם לא תיזכר כגורם בעל משקל באירוע.
אין ויכוח שהוא האיש הכי מתאים לשלוח לקונגרס. הנאום שם את נתניהו במקום שהוא רוצה להיות בו, מחזיר אותו לימי התהילה, והוא השיג את זה. הוא יצר חיבור מאד ברור בין ישראל ואמריקה, הוא יצר קונטרסט מאד ברור של טוב נגד רע, של ציביליזציה נגד ברבריות.
וולטר ליפמן, הוגה דעות ועיתונאי אמריקאי, טען כי הציבור אינו מסוגל לעכל רעיונות מורכבים וכי לסמוך על ההמונים שיחשבו באופן רציונלי הוא דבר הרה אסון. נתניהו בנה את האסטרטגיה שלו על יסוד ההשקפה הזו. כשעוצמת הרגש עולה, יכולתנו לעבד מידע, להבין ולנתח את המסרים – קטנה. עוצמת הרגשות המציפים אותנו מובילה להידרדרות קוגניטיבית ובמצבים קיצוניים אנו עדים למצב המדמה היפנוזה. למעשה, ככל שנצפתה הפחתה רבה יותר של פעילות מוחית באזורים המעורבים בחשיבה רציונלית, כך המנהיג דורג כיותר כריזמטי.