בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני המושב המשותף של בני הבתים היה כמוס מסר. לא מי שהתלהבו מהנאום ולא מי שלעגו להופעתו הבחינו במסר הזה. בעצם, גם הנואם עצמו, ראש הממשלה, קרוב לוודאי שלא התכוון לכלול את המסר הזה בנאומו. אבל בתת-הכרתו המסר הזה היה אינטרס עליון שלו.
זה מסר רב משמעות במיוחד ובעיקר לישראלים. מה שנתניהו אמר להם, "היי, אתם בישראל ודאי מאזינים לנאום שלי בוושינגטון. דעו לכם, אני ראש ממשלה ומתכונן לשמור ולהישאר בתפקיד של ראש ממשלה עד הרגע האחרון שהחוק מאפשר". במלים פשוטות, לא בכנסת שלא מעטים מחבריה ימנים קיצוניים מטורללים, לא בישיבה של סיעת הליכוד או מרכז הליכוד, לא באמצעות דובר או אוהד כפייתי.
"היה מנותק רגשית, לא מסוגל להתחבר לצעירים": נתניהו לא הצליח להרשים את ארה"ב
בממשלה שיבחו את נאום נתניהו: "זכינו במנהיג"; לפיד תקף: "חרפה"
מעל דוכן נואמים בגבעת הקפיטול, מקום מקודש כמעוז הדמוקרטיה, נתניהו הבהיר לאזרחי ישראל, "לא יעזור לכם שום דבר. אפילו לא ההפגנות ההמוניות בקפלן. תשכחו מבחירות חדשות. אני נשאר ראש ממשלה. זהו. אין שום בחירות באופק". המסר החבוי הכמוס הזה, הוא אולי הסיבה שבנאומו הארוך של נתניהו לא הוזכרה אף לא ברמז עקיף עסקה צפויה לשחרור החטופים. עסקה שלפי הערכות תקדם בחירות חדשות בישראל ותסמן את סופו של נתניהו כראש ממשלה.
התגובות שפורסמו לנאומו של נתניהו היו מוגזמות. רובן באופן פרוע. גם אלו שאהבו את הנאום וגם אלו שהסתייגו ולעגו, הפריזו בתגובותיהם באופן מגוחך ומגחיך. יריב לוין הגדיר את הנאום "אירוע היסטורי". הגדרה מטופשת. ננסי פלוסי, יו"ר לשעבר של הקונגרס, כינתה את הנאום "הופעה גרועה ומבישה". הגדרה שמבטאת רשעות וטינה.
הפער בין התגובות לנאום, ההבדל בין המתלהבים למלעיגים מהופעת נתניהו, מסמל, מבטא ומוכיח את תוצאות הנזק העצום, ליתר דיוק, ההרס של התמיכה הדו-מפלגתית בישראל שהייתה ונשמרה מצד שתי המפלגות באופן מוקפד שנים רבות עד שראש הממשלה נתניהו בנאומו בפני מושב משותף של שני הבתים ב-2015 ערער, קעקע, ושם ללעג והרס את המסורת של תמיכה דו-מפלגתית בישראל. הפער, השוני, ההבדל שבלטו כל כך בתגובות, בהערכות ובפרשנויות לנאום הבהירו, אישרו והעצימו את העובדה שהנזק שנתניהו גרם למסורת התמיכה הדו-מפלגתית, לפני תשע שנים, בדיוק באותו מקום ומאותו דוכן, הוא נזק בלתי הפיך. הוא אפילו מחמיר.
בנאום הידוע לשמצה מ-2015 נתניהו הפך את התמיכה האמריקאית בישראל לנושא פוליטי, מפלגתי, אינטרסנטי לפוליטיקאים. בדיוק מה שבא לידי ביטוי, נחשף במלוא נזקו והפסדו בסגנון ונוסח התגובות לנאום. הדמוקרטים, חלקם החרימו את הופעתו של נתניהו ונעדרו. הרפובליקנים צהלו ומחאו כפיים. נו, טוב. הזמנתו של נתניהו לנאום הייתה מלכתחילה יוזמה רפובליקנית.
הנאום היה טוב. מעולה. כצפוי. כאירוע הצהרתי ותקשורתי. אבל לא כלל שום מסר מיוחד, שום בשורה חדשה, שום יוזמה מעוררת צפיות. מה שייזכר כמשגה זה העיתוי של ביקורו בוושינגטון והנאום. עיתוי הגרוע ביותר שניתן לעלות על הדעת. נתניהו הופיע בוושינגטון כמי שבא לבקר ידידים בדירה שנמצאת בעיצומם של שיפוצים. מה שמעניין היום את האמריקאים זה עתיד וגורל מדינתם כמעוז של דמוקרטיה ושוויון. המשפט של נתניהו "האויבים שלנו אויבים שלכם. הניצחון שלנו ניצחון שלכם" הוא משפט יפה מליצית. לא מדויק ומוגזם בעיני מיליוני אמריקאים.