ככל שחולף הזמן ומתרחב הפער המפריד בין האסון במג'דל שמס ביים שבת - לבין התגובה הישראלית, כך משתנה תמונת המצב, איך ומהיכן שלא מסתכלים עליה: ממטוס כנף ציון, מהבית הלבן בוושינגטון, מבור שסקריה בתל אביב, או מהבונקר הלבנוני.
ככה יוצאים למלחמה? שדה תימן - מאבק על זהותה של ישראל | רן אדליסט
קרב הגרסאות נמשך: ישראל או חמאס מערימות קשיים במו"מ?
בשונה מהפרשנים האופטימיים (עד כמה שניתן לבנות אופטימיות אסטרטגית על דמם של 12 בני נוער תמימים) שסברו כי האירוע הטרגי אולי יפתח חלון הזדמנויות להסדר דיפלומטי מול לבנון, בלשכת ראש הממשלה אינם שותפים לשום אופטימיות. ננסח את זה יותר פשוט: אין דבר שהיה מסוגל להרוס לנתניהו את התחושה הטובה מהביקור בוושינגטון ומהנאום בגבעת הקפיטול מהאירוע הקשה במג'דל שמס, שבין רגע ביטל את המשוואה מול חיזבאללה.
בנימין נתניהו לא רוצה מלחמה בצפון. במקרה זה לבכירי ממשל ביידן אין צורך להתאמץ כדי לרסן או לשכנע את נתניהו. הוא הראשון שישכנע את כל מי שיידרש בכך שאין לפתוח במלחמה כוללת בחזית הצפונית. הוא לא רק לא רוצה במלחמה נגד חיזבאללה - הוא חרד מהאפשרות הזאת.
פגיעה קטלנית אחת במגרש כדורגל הפכה את סיוטי הלילה למציאות. ולא, לא הלחץ הפוליטי "לגמור עם ביירות מחר בבוקר" מאלץ את בנימין נתניהו לקבל בלית ברירה החלטות קשות. לבחור בין רע מאוד לעוד יותר רע. לא להגיב על הרג ילדים ונערים - במשמעות היא לרסק סופית את כל מה שנשאר מההרתעה הישראלית. להעביר מסר נורא קל, חולשה ופחדנות לכל אחד מהאויבים שבאזור, והאויבים לא חסרים.
ולא רק ההרתעה. לא להגיב או להגיב לא מספיק - המשמעות היא לייצר קרע תהומי עם העדה הדרוזית שבלאו הכי מרגישה מספיק פגועה מחוק הלאום ומפעולות נוספות של הממשלה המכהנת. נתניהו יודע ורואה הכל, הוא יודע כי חייב להגיב - והידיעה הזאת קשה לו.
כיממה אחרי הטבח במג'דל שמס, דובר משרד החוץ פרסם הודעה שברובה נועדה לנטרל את הניסיון הנואש והשקרי של חיזבאללה לטעון כי לא הוא, אלא ישראל עומדת מאחורי התקיפה הקטלנית. הפסקה האחרונה של הודעת משרד החוץ מוקדשת למשהו אחר. לתקווה כי אולי דווקא האסון הקשה מסוגל להפוך להזדמנות לפתרון הדיפלומטי, מה שעד כה לא צלח בשום דרך, למרות מאמצים רבים של כלל המתווכים. לא נעים לצאת הורסת תקוות, אך יש להעריך כי אחרי אירועי השבת חלון ההזדמנויות, ככל הנראה, דווקא נסגר או קרוב לסגירה הרמטית.
בכל מקרה לא הייתה אפשרות לגרום לחיזבאללה להפסיק לירות לפני הפסקת אש בעזה. עם זאת, עם לחץ מתאים יתכן שאפשר היה אולי להגיע להסדר שלפיו אחרי הפסקת האש בעזה יווצרו לישראל תנאים נוחים יותר בצפון. כעת המצב השתנה מהותית. רמת המתח מול חיזבאללה עלתה בכמה דרגות וברור כי אי אפשר יהיה להגיע להבנות "מאוזנות" גם אם ברגע זה תפסק האש בעזה.
ישראל חייבת להגיב בתקיפות רבה ובאופן משמעותי (לא שוב "הותקפו מרחבי שיגור" או "חוסל אחראי להכוונת ירי בגזרה הדרום מערבית"...), וזה ילחץ את האויב אל הקיר - מכאן הדרך להסלמה מהירה מאוד, במיוחד כי אין לנו תוכנית אסטרטגית מסודרת ואנחנו נגררים מיום ליום.
על כן, ככל הנראה בקרוב נהיה עדים לתגובה ישראלית שחייבת להיות קשה מספיק כדי לעשות רושם מתאים. לנתניהו יישאר להתפלל שהפעולה לא תצא מכלל שליטה ולא תוביל לתסריט הגרוע מכל: למלחמה כוללת.