לא ניתן להתיק את המבט ואת הקשב מהשקיעה במדמנת הדמים, כשסביבנו פזורים שברי המדינה שהייתה פעם. מצד שני, אין טעם לפגוע בחדוות החיים הפעוטה והאישית בגלל הנבלות.
ממשיך לרדוף אותנו: המהלך חסר התקדים של ארדואן נגד ישראל נחשף
בצל הביקורת הקשה נגדה: האריס תימנע מלהכריז על סגן יהודי?
הבעיה היא שהשקיעה במדמנה הטובענית סוגרת אפילו על היכולת לפרפר, שהיא אשליה של מאבק והתנגדות. הגרוע מכל הוא שהשקיעה מקרבת את המדמנה לחוטם, וזה מסריח למות.
שלא תהיה טעות, אנחנו בדיקטטורה מתהווה, ופרפורי הדמוקרטיה הם לא דמוקרטיה, אלא פרפורים לפני שחיטה. אז בורחים. אחת מדרכי המילוט היא סוג של אסקפיזם. כזה שנועד להינתק מהייאוש ממראה העיניים ומשמע האוזניים, ולהציץ במחזה הזה בפליאה של מדען מעבדה.
אולי אפילו ברמה של תייר חייזר סקרן מן החלל, שנחשף לימי פומפיי האחרונים בהילוך אטי. העיקרון של תרגיל המילוט הזה הוא "זה לא אני, זה הם". ואם כבר התנתקות לצורך ריחוק איסטניסי או אינטלקטואלי, יש טעם לבחון כיצד המקרה השבטי שלנו כאן במזה"ת משתלב במהלך הגדול של השינויים הגלובליים, וזהו שיא האסקפיזם.
עזבו אותנו ממלחמת ההתשה, אנחנו בענייני הפלנטה. מקרה מבחן מובהק הוא הבחירות בארה"ב. גם שם, כמו אצלנו, הקרב הוא בין דמוקרטיה לדיקטטורה מתהווה.
למעט דיקטטורות מובהקות כמו סין, רוסיה, המפרציות, איראן, סין, מרוקו או אוגנדה, בדיקטטורות מתהוות או מאותגרות ההבחנה בין דמוקרטיה
ודיקטטורה מתהווה היא לא תמיד חדה, ויש זליגה של דמוקרטיה לדיקטטורה ולהפך, בהתאם למאבק הפנימי.
חופש הביטוי הוא החמצן של הדמוקרטיה. השמירה עליו היא אינטרס לאומי, שאמור להיות מגובה ברגולציה קשיחה, אלא שניתן למנן אותו בצווים (צנזורה ויכולת אכיפה) או לקעקע אותו בהזרמת מידע שקרי, כביכול רשמי, או לנהל קמפיינים רב־ערוציים של פייק מוטה בכסף גדול דיו כדי להטמיע את המסר הרצוי.
דונלד טראמפ נגד קמלה האריס זו קלאסיקה של המאבק בין דמוקרטיה מתגוננת לדיקטטורה מתהווה. החלק הגורלי והמרתק במובן הגלובלי הוא לא הבחירות ב-2024, אלא הבאות, אלו של 2028 - והן יהיו גורליות במיוחד אם טראמפ לוקח את הנוכחיות.
אם הדמוקרטים לוקחים את 2024, ניתן להניח שהם יהדקו את השמירה על הדמוקרטיה בארה"ב פנימה, יגוננו על חופש הביטוי ויעודדו דמוקרטיות חיצוניות לא לרדת מהמחויבות האימפריאלית לקדם את הכלכלה האמריקאית, כולל שיתוף פעולה עם דיקטטורות גמורות.
אם טראמפ לוקח את 2024, הוא עדיין ניצב מול מיינסטרים ליברלי דמוקרטי קשוח למדי, גם אם בית המשפט העליון בכיסו. ארה"ב לא תהפוך לדיקטטורה, אבל טראמפ יקדם בוודאות את הדיקטטורה של הפלוטוקרטיה (שלטון בעלי הון) החדשה בארה"ב, זו שאילון מאסק הוא סמלה.
טראמפ הוא החמור שעליו ירכב המשיח החדש, ואין ספק שאילון מאסק רואה עצמו ככזה. בינתיים ביצעה חבורת המיליארדרים מימין את הצעד המשמעותי הראשון בדרכה להשתלט על ארה"ב.
לפני כמה שבועות התקיימה באחוזת ענק בסן פרנסיסקו ארוחת ערב גיוס תרומות לדונלד טראמפ. היו שם 20־30 מיליארדרים מהימין הכועס.
כרטיס כניסה עלה 300 אלף דולר.
פרטי אותו צעד ראשון סוכמו לפני האירוע עצמו. יחסי הכוחות האמיתיים באותה ארוחת ערב היו כדלקמן: מכאן חבורה של כרישים, אשר רואים בטראמפ נוכל קטן שמתחזה להיות כמוהם; ומהצד יושב שם טראמפ, שהוא נוכל קטן וילדותי שיודע שהוא מתחזה ומת להיות כמוהם.
העניין הזה עם הנשיאות עבור טראמפ הוא אישור לכך שהוא אמיתי, אבל יש לנו עסק עם ילד שהתבגר רע לאגו־מניאק קפריזי. הוא נבעט ונודה על ידי הקהילה העסקית בניו יורק, נבחר לנשיא, נבעט פעם נוספת, ועדיין חי בחשש סמוי שהוא לא הדבר האמיתי ושום דבר לא ימלא את החור שבנשמתו למעט כסף, והרבה כסף.
עכשיו הוא יושב מול נציגי הכסף הגדול באותה ארוחה, והוא פשוט מסכים איתם כדי להיות אחד מהחבר'ה. לא ברור כמה ספקולציה פסיכולוגית פרועה יש בתיאור הזה, למעט העובדה שטראמפ בחר בג'יי.די ואנס, שאמר לפני כמה שנים שטראמפ הוא "היטלר".
פטרונו של ואנס, המיליארדר פיטר ת'יל, אף אמר שיצביע לטראמפ "רק אם מישהו יכוון לי אקדח לרקה". כשהכסף מדבר קריסתו של ג'ו ביידן הפכה את שובו של טראמפ לבית הלבן לסיכוי של ממש. זה ה־MONEY TIME. אין חשבונות אישיים, רק נטו ביזנס של ניהול ארה"ב והעולם.
כסף בלי גבולות עשוי ליצור תוכניות ללא גבולות. מבחינתם של האוליגרכים, זה הזמן להפסיק להתייחס לטראמפ כאל תינוק ששבוי בידי יצרו - אלא בידי יוצרו, במטרה להפוך אותו למנוף בדרכם לשליטה בארה"ב.
תוך כדי שיחה על המצב באותה ארוחה, שאל טראמפ במי הוא צריך לבחור כסגנו במרוץ. רוב מוחלט הצביע על אותו ואנס - בחור צעיר שאיננו ביליונר, עוד לא בן 40, סנאטור מאוהיו. בן טיפוחיו של ת'יל שמימן את הקריירה העסקית והפוליטית של "הילד ממידלטאון, אוהיו", כביכול SELF MADE MAN שעלה מלמטה.
ואנס מחזיק בדעות מחרידות בנושאי הפלה, הגירה ומיסוי לעשירים. לא משום שזה מה שהוא חושב, אלא זה מה שקהל היעד של טראמפ רוצה. טראמפ ישחק אותה אלוהים, ירחף על ענן ויזיז פיונים. חבורת הכסף האינסופי תזיז את חוקי המשחק ותכין באמצעות ואנס את דפוסי המשטר, עד למינוי נשיא שייצג ישירות את יכולות הכסף הגדול.
אילון מאסק למשל. מאסק הוא האיש שחושב לא רק מחוץ לקופסה, אלא מחוץ לכוח המשיכה. מאסק הוא יזם־על שמזיז הרים ומשנה דפוסי חברה וכלכלה ברמה של בוני פירמידות וממציאי הגלגל.
כך עד שרכש את טוויטר. כל מה ששיווק לציבור על הרכש המפתיע היה שטויות מתחסדות ("להגן על חופש הביטוי בפלטפורמה"). מהר הסתבר שלא מדובר בצעצוע של גחמה רגעית, אלא בסוללה ארטילרית שיורה 24/7 לכל הכיוונים.
הכיוון הוא ימינה בואכה ביזאר, קיטורים על תרבות הפוליטיקלי קורקט, העדפה מתקנת, "ווק", שנאה ללהט"בים ותשדיר שירות אישי לטובת שאיפותיו המרקיעות של מאסק. בפעם האחרונה שמדדתי, הבית הלבן היה עדיין קרוב יותר ממאדים, כשהאיש עצמו נמצא בכל מקום – מנאום נתניהו בקפיטול עד מושב כבוד בפתיחת האולימפיאדה בפריז.
רנדולף הרסט מעולם לא חשב על כניסה לפוליטיקה. גם רופרט מרדוק, ולא מפני שהוא אזרח אוסטרלי. במקום להיות פוליטיקאים, הם הפעילו אותם. זה היה הקיק שלהם. מאסק עבר תהליכי החצנה אישיים במהלך המהלכים הגלובליים שלו, ונראה שהגיע למסקנה שהקרב העולמי על סדרי עולם אחרים פשוט עובר דרכו. פלוטוקרטיה על סטרואידים, או בעברית: כשהכסף מדבר השכל שותק.