1. טיפול בהלם
ימים ספורים לאחר קטסטרופת 7 באוקטובר נוצרה התחושה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. הידרדרנו לקו פרשת המים, וכולם היו בטוחים שהבחירות לכנסת יוקדמו לשנת 2024, כי אחרי מהלומה כזאת חייבים לקבל מחדש את אמון הבוחר. השרה גלית דיסטל אטבריאן, הלומת הקרב, הכתה על חטא על תרומתה הייחודית למכונת הרעל. שרים מש"ס, כמו שר העבודה יואב בן צור, אמרו לי מפורשות שהבחירות בפתח.
אלא שכמו תרופת פלא למהלומה, נזרקו לאוויר סיסמאות מומצאות, כמו "כולנו עם אחד", "אחים אנחנו", "יחד ננצח" ואחרות, שעמדו בסתירה מוחלטת לפירוד שבנימין נתניהו זרע. הן נועדו להציג מראית עין של אחדות מזויפת. ראינו השבוע כיצד נראית הסיסמה "עם אחד" בהסתערות הפורעים על מחנה שדה תימן ועל בית הדין הצבאי בבית ליד. לו עשירית בלבד מסיסמאות האחדות היו נאמרות בזמן ממשלת בנט־לפיד, סביר שהממשלה הייתה עומדת עדיין על תילה.
גם דף חוסל כך: בצה"ל זיהו את חולשת מחבלי החמאס, והחלו לפעול
על אדמת איראן: כך פעלו סוכני המוסד לחיסול הנייה | דיווח
אלא שמכונת רעל משוכללת כמו מירי רגב לא סבלה מכאבי בטן בבואה להפיל ממשלה מכהנת - ולא חזרה בה. גם דודי אמסלם לא סגר אז את הג'ורה הפולטת דברי בלע והשמצות, ורק העצים את מכונת השפד"ן. חלפו חודשים בודדים, ונראה "שכל זה היה חלום, ונדמה שחלפה לה שנה", כמילות השיר "נפרדנו כך".
ביום ה־300 למלחמה ממשלת נתניהו חזרה על מלא ל־6 באוקטובר ולאפלה שקדמה לכך. ורק להיזכר שבפרשת קו 300 משנת 1984, שהייתה עשירית בחומרתה ממלחמת עזה, המדינה רעדה, ועדת חקירה הוקמה והממשלה עמדה לקרוס.
אז מה היה לנו ב־300 ימי המלחמה האחרונים? נתחיל מהסוף. עוד לפני פיזור הכנסת השבוע לפגרה שערורייתית, קודמו הצעות חוק המחזירות בסיפוח זוחל את המהפכה המשפטית. דודי אמסלם שואף לספח את רשות החברות הממשלתיות בחוק שישנה את הרכב ועדת המינויים כדי להפוך את הרשות לליכודיאדה. עד שזה יקרה, מספר מינויי מפתח במשק תקועים, כי שומרי הסף בולמים בגופם את תעשיית הג'ובים העוינת.
לכן אין לנו עדיין מפכ"ל, בית המשפט העליון מתפקד ללא נשיא מאז פרישת אסתר חיות, זה חצי שנה אין מנהל לרשות החברות הממשלתיות (שיחליף את הקודמת שהודחה), ויש את הסאגה הבלתי נגמרת של המוסד לביטוח לאומי שללא מנכ"ל זה שנתיים. בקרוב גם נישאר ללא נציב שירות המדינה.
במסגרת מפעל ההישרדות יזמו בכנסת הצעות מופרכות נוספות: העברת האחריות על רשות המקרקעין לאיתמר בן גביר, העברת האחריות על הבחירה של נציב תלונות השופטים לכנסת, העדפות סקטוריאליות לערוץ 14 והעדפה מתקנת למגזר החרדי במינויים בשירות הציבורי.
בשם הישרדות הקואליציה גם תקציב המדינה חווה התעללות פיננסית. הכספים הקואליציוניים שהובטח שלא יועברו אם אינם תורמים למאמץ המלחמתי, המשיכו לזרום ארצה כמו כטב"מים מחיזבאללה. הגירעון בתקציב, שהובטח שלא יחצה את ה־6.6%, המריא מזמן. המשמעות היא עלות גבוהה יותר של גיוס כספים, סכנה בהורדת דירוג האשראי והנצחת הריבית הגבוהה.
כלכלת ישראל נכון להיום אינה מנוהלת, אלא פועלת בפול גז על ניוטרל. צעדים הכרחיים, כמו ביטול משרדי ממשלה מיותרים, שינוי מפת העדפות המס והגדלת נטל המס על השכבות המבוססות והשקעת כספים במנועי צמיחה, ובמיוחד בתשתיות, בחינוך ובבריאות - לא נעשו. תקציב 2024 עובר תמ"א 38, ומשרדי ממשלה נאלצים לבצע קיצוצים המכונים "קיצוץ טיפשי".
ומה עם תקציב 2025? בניגוד להבטחות הוא עדיין לא הגיע לאישור הממשלה. המכתב הרשום של הממונה על התקציבים יוגב גרדוס, ששוגר השבוע לשר האוצר, ובו ההשלכות החמורות של אי־אישור התקציב, חזר לשולח. נתניהו יעשה כל שביכולתו לנטרל גזירות פוטנציאליות בתקציב. לו היה בידו, הוא היה מעביר חקיקה המאפשרת לממשלה להמשיך להתקיים גם אם התקציב לא יאושר בכנסת.
ואז נזכרתי בערגה גם בהבטחות למלחמה ביוקר המחיה שהושמעו על ידי נתניהו, שהגיע לתחנת דלק עם פיית תדלוק בצד הלא נכון של המכונית. זה לא רק הבנזין, אלא גם מחירי הדיור שחזרו לעלות, בין השאר בגלל מדיניות נתניהו למנוע הגעת עובדי בנייה מהשטחים. מחירי המזון, שנתניהו הבטיח בביקור בסניף רמי לוי בירושלים להורידם, מתייקרים מדי חודש. ונזכרתי בביקור שלו לפני שלוש שנים בחנות פלאפל באור עקיבא. בביקור קרה נס פך השמן, וביבי שלף כקוסם מכיסו שטר כדי לשלם. באותה ההזדמנות הבטיח, לתשואות הפראיירים, צמיחה כלכלית.
אם התנהלות ממשלת נתניהו בנושאי כלכלה וחברה מדאיגה, בנושאי ביטחון היא ממש מפחידה. גורל החטופים - לא ברור, כמה חודשים נוספים תימשך המלחמה - לא ידוע, מתי יחזרו המפונים בצפון - תעלומה מספרי אגתה כריסטי, וכיצד כל אלה ישפיעו על תקציב הביטחון - זה סוד צבאי.
בחסות ממשלת נתניהו, נטל השירות על חיילי המילואים והסדיר הוכבד. ועדיין, הממשלה עושה הכל כדי להפוך את החוק לגיוס חרדים לחוק ההשתמטות. הסיסמאות על "גיוס לכל" נותרו נבובות, בשעה שגבם של אנשי המילואים עומד לקרוס. על עשירית מכל אחד מסעיפים אלה - ביבי חייב היה ללכת לבחירות אחרי 100 יום מפרוץ המלחמה, ולא 300 יום.
הרי הוא עצמו הטיף לאהוד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה לקחת אחריות, כי הוא המנהיג ולא נותנים לקברניט הטיטאניק הזדמנות נוספת. במילותיו שלו הטיף לנפתלי בנט להקים בדחיפות ועדת חקירה בעניין הרוגלות, כשהיה לו אינטרס אישי לכך. הוא עצמו המליץ לקצוב את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, כי מה שלא הספיק לעשות עד אז כבר לא יספיק לעשות. את כל אלה נתניהו לא מחיל על עצמו, כי בעיני עצמו הוא קטגוריה פוליטית שעמה נמנה האלפיון העליון של מנהיגי העולם.
ביבי אומר שבחירות באמצע המלחמה עלולות לפלג, כאילו עוד נותר מה לפלג. אם הכנסת יצאה לפגרה של שלושה חודשים והשמיים לא נפלו, אין שום סיבה שלא לקיים גם בחירות בעיתוי זה. אבל היי, יש לנו ראש הממשלה שנואם מעולה בקונגרס, ושבתום נאומו הצטערתי שאני לא אזרח אמריקאי שזוכה למטריית ההגנה של ישראל. וחוץ מזה - מילים כמו חול, ואין מה לאכול.
2. מסביבו יהום הסער
אירועי השבוע היו יוצאי דופן אפילו בקנה המידה של מדינתנו המטורללת. התחלנו בהריגת 12 ילדים מטיל במג'דל שמס, זה נמשך במהומות בבתי הכלא, והסתיים בחיסולם של בכירי חיזבאללה וחמאס. המשך יבוא. השקיף מהצד - ח"כ גדעון סער, יו"ר מפלגת הימין הממלכתי, שעד לפני שבוע נרקמו מאחורי הקלעים מהלכים למינויו כשר ביטחון במקום יואב גלנט. אלמלא אירועי השבוע, המגעים היו תופסים תאוצה, והמינוי היה כבר נסגר.
יש מספר סיבות לרומן הנרקם: המינוי בעיתוי הנוכחי מתאים מאוד ליו"ר הימין הממלכתי. החרמות שעליהם הצהיר בעבר נגד ביבי ("אם אתם רוצים ביבי, אל תצביעו לי") נעלמו כלא היו. בחלוף הזמן מתברר שההבטחות שניתנו לפני 7 באוקטובר היו "נכונות לשעתן". המלחמה הינה עילה מצוינת להפרת נדרים, ונוכחותו של סער בממשלת בן גביר־סמוטריץ' המטורללת חיונית לא פחות מאספקת נשק מארה"ב.
נזכיר שצירופו של סער לממשלה נדון כבר לפני חודשיים בעקבות פרישת בני גנץ מהקואליציה. הוא ביקש להצטרף אז לקבינט הביטחוני, אבל המהלך טורפד משיקולים פוליטיים של ביבי. ככל שחולף הזמן מתברר שהנתק בין ביבי לגלנט הולך ומעמיק. בליכוד דורשים את הדחתו וטוענים, ומבחינתם בצדק, כי הוא מתפקד כאיש אופוזיציה.
במקביל, מתברר עד כמה חסרה נוכחותו של פוליטיקאי מנוסה כמו סער לצדו, שהינה חיונית כאוויר למשימה. סער יהפוך לקול השפוי בממשלת השפוטים של נתניהו. אבל הוא אינו פראייר. הוא מבין שעם כל הכבוד למינויו כשר ביטחון, יש מספר עקרונות יסוד שבלעדיהם לא יוכל לתפקד, ובראשם: אישור תקציב מדינה, שמירה על עליונות החוק, ובעיקר - השגת כל יעדי המלחמה.
האם ביבי יוכל לספק את הסחורה? ראש הממשלה יוכל כמובן לספק את הסחורה. נכון שהוא יאבד את גלנט, אבל יקבל נדוניה של ארבעה מנדטים שיהוו פוליסת ביטוח להארכת חיי הממשלה. אם הוא לא היסס לנקוט תרגיל דומה כשמינה את בנט כשר ביטחון, הוא לא יהסס לחזור על זה כיום.
אבל כאמור סער אינו פראייר, וידרוש ערבויות להמשך תפקודו. כמו נתניהו, הוא פוליטיקאי משופשף, אבל בניגוד לו - הוא איש עם ערכים. אפשר לכנות אותו "הליכודניק האמיתי האחרון". סער, שעתידו הפוליטי עוד לפניו, לא ירצה לשרוף את עצמו ולהתבזות במתן רשת ביטחון לנתניהו, שעתידו כבר מאחוריו. ועדיין, מדובר במהלך לא פשוט.
לאחר ניסיון ההדחה בעקבות הרפורמה המשפטית, גלנט קיבל חסינות ציבורית ונהנה מרשת ביטחון של הציבור. אם יפוטר בעיצומה של המלחמה, הרי מה שהתרחש בעקבות המהפכה המשפטית יהיה משחק ילדים לעומת "ליל גלנט 2". הציבור ינהר בהמוניו לרחובות, וזה עלול לגרור תגובת שרשרת גם בתוך הליכוד.
להערכתי, כל עוד המלחמה תימשך בעצימות גבוהה, ביבי לא יעז להדיח. אבל בשלושת החודשים הקרובים הוא כבר ימצא את העיתוי המתאים שבו יחליט להפסיק לבלוע את צפרדעי גלנט - וסער ייקרא לדגל.
3. התובנות של סער
"לא הוגשה לי הצעה לכהן כשר הביטחון. לא מתקיים כל משא ומתן להצטרפות של הסיעה שלנו. זה המצב נכון להיום", כך מגיב יו"ר מפלגת הימין הממלכתי".
אבל תמיד הצהרת שחלף זמנו של ביבי. מה השתנה?
"לפני 7 באוקטובר לא חשבתי שאצטרף לממשלה, אבל המלחמה שינתה את הכל, ויחד עם חבריי למחנה הממלכתי הצטרפתי. המציאות השתנתה, וזה היה הדבר הנכון לעשות. אני לא מוכן לכבול את שיקול הדעת שלי לכל מיני אפשרויות עתידיות. כולנו רואים את המציאות שבה המדינה נלחמה, והשיקול שלי יהיה אך ורק טובת המדינה. לא אנעל את עצמי לאפשרות עתידיות".
אבל עם כל הכבוד, אתה רואה מה קורה עם הממשלה הנוכחית. שר החינוך הבטיח חזרה ללימודים בצפון ב־1 בספטמבר, וכלום לא קרה.
"האחריות לפתיחת שנת הלימודים בצפון בנסיבות הקיימות היא של הממשלה כולה בגלל השיקול הביטחוני. המצב בצפון הוא קשה, ובסופו של דבר - חייבים להיערך לשינוי המצב הקיים גם שם. באותה הזדמנות אני מברך על חיסול בכיר החיזבאללה ביום שלישי. זאת אומנם הייתה פעולה חשובה, אבל כדי לנצח ולשנות את המציאות בצפון, יהיה צריך הרבה מעבר לזה. אני מקווה שנשלים את המלאכה בעזה ונתמקד בצפון".
אני מניח שאתה ער למחיר שאנחנו עלולים לשלם בעורף.
"אני יודע שיש בציבור חששות רבים, אבל צריך להבין דבר אחד. האויבים שלנו בהובלת איראן נערכים למהלכים שתכליתם השמדת ישראל בדרך של התשה, ובלי קשר למה שאנחנו עושים. מי שיברח מהמלחמה - היא תרדוף אחריו".
"צריך לדעת שאנחנו במציאות היסטורית קשה ולא פשוטה, אבל יש לנו יכולת לעמוד בה. אין לנו ברירה. ב־30 השנים האחרונות ניהלנו מדיניות שגויה, וכעת משלמים את המחיר. האיראנים כיתרו אותנו דרך שורה של ארגוני טרור והצליחו בכך. אין ברירה, אלא להילחם".
אבל נראה שזאת מלחמה בלי סוף.
"קשה להתנבא כמה זמן תימשך המלחמה, כי אנחנו מתמודדים בעצם נגד איראן, החות'ים, חיזבאללה, חמאס ומיליציות בעיראק ובסוריה. המלחמה תסתיים רק כשהצד השני יבין כשזה לא ישתלם לו. אנחנו חייבים להבין שכבר לא נחזור בטווח הנראה לעין לחיים שהיו לפני 7 באוקטובר. זה מחייב נחישות והבנה של המצב ההיסטורי".
איך כשר משפטים לשעבר אתה מתייחס להתנפלות על בסיסי צה"ל בעקבות ההעמדה לדין של אנשי מילואים בחשד להתעללות?
"מדובר בדבר חמור, כי יש פה פגיעה קשה בסדר הציבורי. נכון שראש אכ"א הודה בוועדת החוץ והביטחון שמעצר החיילים בפשיטה של רעולי פנים היה שגיאה. יש דרכים אחרות לעשות את המעצר. אבל אי אפשר לקבל את ההתפרעויות והחדירה לבסיסי צבא, שלובתה על ידי חברי כנסת ושרים. צריך להישמר מכניסה לאנרכיה, במיוחד בימים אלה".
עושה רושם שלמרות המלחמה, ממשיכים לקדם בדלת האחורית את המהפכה המשפטית, כמו באמצעות שינוי דרך הבחירה של נציב קבילות השופטים.
"אני לא חושב שאפשר לקשור בין הדברים הללו. יש חקיקה שהתנגדתי לה, כמו החוק שעבר בקריאה ראשונה בשבוע האחרון של כנס הקיץ, לשינוי דרך בחירת נציב הקבילות. לו היה ניסיון לתת לו יותר כוח וסמכויות, הייתי מוצא היגיון לשינוי. אבל עוסקים בפוליטיזציה של דרך המינוי, וזה מיותר. עם זאת, כל זה עדיין לא מגיע לדרגת החומרה שבה הכנסת עסקה לפני כן במהפכה המשפטית. מערכת המשפט זקוקה לשינויים אפקטיביים עבור הציבור, אבל לא לפוליטיזציה".
אם תצטרף לממשלה, ועדיין זה לא ברור, איך אתה יכול להיכנס כשתקציב 2025 עוד בסימן שאלה ומתעכב משיקולים פוליטיים?
"חשוב מאוד למדינה לקדם את תקציב 2025, ושזה יהיה תקציב אחראי. אנחנו במציאות שבה לא רק הוצאות המלחמה, אלא גם הוצאות הביטחון בשנים הקרובות, יעלו דרמטית כדי להתמודד עם אתגרים ביטחוניים ענקיים. לכן יש צורך בגישה פיסקלית אחראית, התאמות תקציביות וקיצוצים כי חייבים לשדר לשווקים שאנחנו מנהלים כלכלה אחראית. אי אפשר לתת לגירעון לתפוח ללא גבול, כי בסופו של דבר זה יפגוש אותנו עם ריבית מאוד גבוהה".
"אני מצטער שהתקציב מתעכב מסיבות לא ענייניות. משק וכלכלה חזקים מהווים חלק חשוב ביכולת להתמודד עם מלחמה מאוד ארוכה, להערכתי. מדינות שנקלעו לקונפליקטים ביטחוניים לא שרדו בגלל הכלכלה".
האם אתה רואה את הממשלה שורדת במצב הנוכחי את חוק הגיוס והמשבר עם המפלגות החרדיות לאחר פגרת הקיץ?
"אני לא יכול להתנבא, אלא רק לומר שהממשלה שרדה עד עכשיו למרות משברונים כאלה. היא נשענת עדיין על רוב פרלמנטרי יציב של 64 חברי כנסת, ואין ספק שאירועי המלחמה מסייעים לה להישאר ולהדק את השורות. אבל לצערי, התפקודים בתחומים השונים אינם מיטביים בלשון המעטה".
"עם זאת, אבל אני מזכיר לעצמי כל הזמן שיש דבר אחד שהוא חשוב יותר מהמלחמה בינינו, וזה המלחמה באויבים. אסור לאבד את הראש ולזכור את זה. האויבים רוצים להשמיד אותנו, ולא משנה מי יהיה בממשלה. כולנו בסירה אחת, אבל עדיין חייבים לקדם נושאים לאומיים, כמו הארכת השירות הסדיר, כי אנחנו צריכים צבא גדול וחזק, ואסור לקחת סיכונים".
4. נשות הנדל"ן
עולם הנדל"ן מיוחס בדרך כלל לצד הגברי של המפה העסקית, אבל תזה זו מתחילה להתערער. חופשות לידה אאוט, תמ"א 38 אין. נדל"נשי היא קהילת נשים שנועדה לעודד וללוות נשים בהשקעות נדל"ן.
החברה שמפעילה את הקהילה נוסדה ב־2017 על ידי האחיות דליה ושרון מוזס. דליה מזעקי מוזס, בת 48, שימשה כאנליסטית והיא בעלת ניסיון של 25 שנה בתחום הבנקאות וההייטק. שרון מוזס ביטון, בת 44, היא זה 16 שנים יזמית בתחום הנדל"ן, וטיפלה במאות עסקאות. השתיים יועצות למשקיעים וליזמים, והן מנטוריות לנשים המשקיעות בנדל"ן באמצעות המיזם נדל"נשי. שרון החליטה בחופשת הלידה הראשונה שלה לשנות את מסלול חייה, ומקרימינולוגית בכלא רמלה אימצה בגיל 30 כיוון חדש. היא השתתפה בקורס על השקעות בנדל"ן, וכחלק ממנו חוותה את החיים עצמם. היא איתרה דירה בצפון שעמדה למכירה מעל לשנה וחצי, כי הדירה הייתה בקומה האחרונה וללא מעלית ובמשך תקופה ארוכה קיננו בה יונים. היא הבינה שיש כאן הזדמנות.
המתווך המיואש פנה לשרון, אך מכיוון שלא היה לה כסף - היא פנתה לקרוב משפחה והציעה לו לרכוש את הדירה בשותפות. לאחר חודשיים הם מכרו את הנכס ברווח של 120 אלף שקל. אחרי הניסיון המוצלח התחילה לעסוק בנדל"ן, ושכנעה את אחותה הגדולה לחבור אליה להקמת נדל"נשי. למרות הניסיון החד־פעמי המוצלח, כנראה שלאחיות מוזס יש את החוש העסקי מעבר לזה. כיום מונה הקהילה 20,600 לקוחות, המשקיעות במישרין בתחומי נדל"ן בארץ ובעולם. החברות בקהילה היא ללא תשלום.
"בשנים האחרונות התפתחה מגמה של נשים שמבקשות ללמוד באילו אפיקים להשקיע. אחד מהתחומים המורכבים אך המניבים הוא נדל"ן. ייצרנו מרחב נשי, שבו נשים מתוודעות לתחום ורוכשות כלים להשקעה לפי הצורך וסטטוס אישי וכלכלי", אומרת דליה מזעקי מוזס.
מדוע דווקא נשים צריכות נדל"ן? גם זה תחום מגדרי?
"אנחנו אומרות לנשים לקחת אחריות ולהוביל את הביטחון הכלכלי של המשפחה. זה גם תהליך מצוין לזוגיות ולמען העתיד המשותף של המשפחה. יש גם נשים ללא בני זוג, חד־הוריות וגרושות, שמתמודדות לבד. במרחב הנשי הן מרגישות מאוד בטוחות. הן חופשיות לבכות ולהתחבק כשהן נכשלות, ומקבלות גיבוי נשי. אנחנו רואים את זה היטב. יש כיום הרבה יותר גרושות, שאפילו לא מקבלות מזונות, והשקעה נבונה בנדל"ן יכולה להוות עבורן מקור הכנסה חלופי".
אבל האם הנדל"ן זה הפתרון? האם רמת הסיכון בשוק זה אינה גבוהה לאור מחירי הדירות הגבוהים?
"נדל"ן הוא אחד מתחומי ההשקעות היציבים, אבל נכון, יש סיכון בכל השקעה. לכן יש תוכניות שלנו שכוללות אסטרטגיה המותאמת אישית. אנחנו יושבים עם הנשים ובונים תוכנית מותאמת להן, תוך יצירת פיזור וגיוון. אנחנו ממליצים על השקעה בנכס בישראל כעוגן, גם אם אין המדובר בדירת למגורים. מפה ניתן לגוון את התיק בהכנסות נוספות. חלקן מתבצעות דרך חברת בת שלנו בארה"ב".
"חו"ל זאת מילה גדולה, וחייבים להיזהר. מומלץ להכיר כל שוק לפני שמשקיעים. כל חודש אני נמצאת בחו"ל. הייתי בקפריסין, יוון ופורטוגל, ופסלתי השקעות. אנחנו בוחנים כל הזמן את רמת הסיכון מול ההכנסות. יש שם הרבה עסקאות עוקץ, וחייבים להיזהר. בארה"ב אני ממליצה על השקעות בבתים קיימים. בישראל, למי שאין מספיק כסף לדירה - אני ממליצה על קניית קרקע בהנחה שתיועד לבנייה".
וזה לא הכל. חלק מהעשייה של האחיות היא בתחום התרומה לקהילה. הן הקימו את קרן VMWOMEN, להנצחת קורבנות המלחמה. יזמים המגייסים כסף לקרן השקעות נדל"ן בארה"ב תורמים חלק מהרווח להנצחת הנרצחים. המשפחה מעורבת ומשתתפת בתהליך.
הן כבר גייסו כספים לקרן ע"ש לוחם גולני איתמר בן יהודה ז"ל ולקרן ע"ש לוחם גולני שלו דגן ז"ל, וכעת מגייסות לקרן ע"ש תמיר אדר ז"ל, שהיה חבר כיתת הכוננות של ניר עוז וגופתו מוחזקת בעזה. "ההרוגים והנרצחים מונצחים דרכנו בתרומה לפעילויות שהיו קרובות לליבם של הנופלים", אומרת מזעקי מוזס.