עד לרגע כתיבת הטור הזה לא ידוע מי חיסל את איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, האיש המעונב שתפקידו בשנים האחרונות הסתכם בעיקר בייצוג חיצוני ומלוטש (ייצוגי ומלוטש יחסית, כמובן, במונחים של בכירי ארגון מרצחים סדרתיים). ייתכן מאוד שלא נדע זאת גם כאשר יתפרסם כאן הטור הבא, ואולי סוגיית האחריות על חיסול הנייה תישאר לעולם בגדר תעלומה ללא פתרון - וטוב שכך.
ישראל הגיבה על ההסתלקות המבורכת של אחד מבכירי חמאס בשתיקה מופגנת ובהתעלמות מוחלטת - וטהרן גם לא הייתה זקוקה להוכחות. המנהיג העליון של איראן עלי חמנאי מיד הפנה אצבע מאשימה כלפי "האויב הציוני", וגם הבטיח נקמה קשה. כך גם בכירי חמאס־חוץ וכלל ארגוני הטרור האזוריים.
סביר להניח כי בישראל לא ציפו לתסריט אחר, של חקירת עומק הקודמת להכרזה על האשם, על מנת להציג הוכחות ברזל המצביעות על טביעות האצבע הישראליות. על כל פנים, עומד מאחורי הפעולה המבריקה והמדויקת הזאת מי שעומד - ישנן שלוש סוגיות עיקריות הרלוונטיות מבחינת ישראל לאירוע ולהשלכותיו: מועד החיסול, מיקומו והשלכותיו על המשא ומתן לעסקת חטופים ולהמשך המלחמה ברצועת עזה.
גם דף חוסל כך: בצה"ל זיהו את חולשת מחבלי החמאס, והחלו לפעול
רמז עבה: דובר צה"ל נשאל בנוגע לחיסול הנייה, ולא השאיר מקום לספק
המיקום הוא סוגיה ברורה וקלה יותר להסבר בין כל השאר. הנייה, בתור הדמות הייצוגית בארגונו, נהנה מחופש תנועה כמעט מוחלט. הוא הרבה לבקר במדינות התומכות בחמאס ולקיים פגישות מתוקשרות. ברשימת היעדים הקבועים של מסעותיו - רוסיה, טורקיה, איראן, מצרים, כאשר את ביתו קבע הנייה, כידוע, בדוחא, בירת קטאר.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בהנחה (שאין לה שום הוכחה, כאמור) שישראל היא זאת שהייתה מעוניינת בחיסולו של הנייה, הבחירה הייתה בין לחסל אותו באחת המדינות שאיתן יש לישראל יחסים דיפלומטיים, לבין ביצוע הפעולה על אדמת איראן גם במחיר של נקמה איראנית (שעליה, כמובן, הוכרז כמעט מיד לאחר החיסול). על כן, בחירת המיקום בוודאי נעשתה מתוך שיקול מדיני לצד השיקול הצבאי והמבצעי. בחירה באיראן כזירת ההתנקשות היא הימור לא קל, אך הגיוני.
מבחינת המועד, יותר מסביר להניח כי ההתנקשות בחיי הנייה לא הייתה אירוע בלתי מתוכנן, החלטה ספונטנית רגעית של מי שתכנן וביצע את הפעולה. בלי לייחס לאיש, רק נזכיר כי כבר בחודש אוקטובר, זמן קצר אחרי אסון 7 באוקטובר, הכריזה ישראל על משימה מיוחדת שהוטלה על מערכת הביטחון - משימת החיסול של כל הצמרת המדינית והצבאית של ארגון הטרור חמאס. של כל אחד ואחד בקרב האחראים על התכנון ועל הביצוע של הטבח. הנייה הופיע ברשימה השחורה לצדם של סאלח אל־עארורי, מוחמד דף ומרואן עיסא, שאליהם הוא הצטרף בשעה שתיים לפנות בוקר ביום רביעי האחרון.
החסינות הסתיימה
מכיוון שבשונה מחבריו לרשימה השחורה היה הנייה אמון על ניהול משא ומתן לעסקת החטופים (נדגיש – לא על התוויית המדיניות מטעם חמאס, אלא ובעיקר – על העברת מסרים ועל ביצוע משימות של תיווך וקשר), יש להעריך כי למשך תקופה הקנה תפקיד זה להנייה סוג של חסינות. במשך כל עשרת חודשי המלחמה הוא בהחלט היה על הכוונת, אך לא הראשון בתור. כל עוד לא היה ברור באיזה אופן ישפיע חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס על המשך המגעים ועל מהלכים נוספים בגזרה, הנייה נשאר בחיים.
על פי כמה גורמים מעורים, לאחרונה בישראל הגיעו למסקנה כי השפעתו של הנייה על המהלכים של קבלת ההחלטות בגזרת המו"מ הולכת ופוחתת. מלכתחילה לא נמנה הנייה עם הדמויות המקורבות ליחיא סנוואר, כל שכן עם בעלי כוח ההשפעה על ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור בעזה. המשבר בין סנוואר והנייה התרחש הרבה לפני אירועי 7 באוקטובר, בבחירות להנהגת חמאס בשנת 2021. סנוואר אומנם ניצח, אך את ניצחונו השיג בעור שיניו בקרב לא קל מול אנשי הנייה. המנצח לא היסס לבוא חשבון עם "מחנה הנייה".
מאז כוחו של סנוואר עלה, ואילו כוחו והשפעתו של אחד מבכירי חמאס־חוץ, ראש הלשכה המדינית המתגורר בקטאר, פחתו בהתאם. סנוואר אפילו לא מצא לנכון לשתף את הנייה בתוכנית המתקפה הרצחנית שלו על קיבוצי הדרום. לאחר השבת השחורה אומנם שימש הנייה כמתווך העומד בקשר עם סנוואר, נושא ונותן ומעביר מסרים, אך השפעתו האמיתית על המשא ומתן התבררה כמינורית עוד במהלך עסקת החטופים הראשונה (ועד כה - היחידה) בחודש נובמבר 2023.
בחודשים האחרונים, תוך כדי מאמץ מתמשך לרקום עסקת חטופים נוספת, התברר הפער בין חמאס־חוץ וחמאס־עזה, בין הנייה וסנוואר, כגדול וכמהותי. בעוד הנייה תמך במתווה המציע הפסקת אש קצובה לשישה שבועות כשלב ראשון של עסקה, סנוואר לא היה מוכן לשמוע. המסרים שהנייה קיבל מתוך המנהרה אי־שם ברצועת עזה היו חד־משמעיים: רק הפסקת מלחמה ונסיגה מוחלטת של צה"ל מהרצועה.
הניסיון של ארצות הברית וישראל להפעיל לחץ על סנוואר באמצעות הפעלת לחץ על חבריו המתגוררים בדוחא – לא הניב כל פרי. בשלב מסוים קטאר אף הסכימה לאיים על חמאס בגירוש של ההנהגה המדינית בתור אמצעי "אין ברירה", אך התברר כי האיום הזה כלל לא עשה רושם על סנוואר. מבחינתו, שיגורשו לאן שיגורשו - דרישתו לסיום מלחמה תמורת חלק מהחטופים עומדת על כנה.
המטרות העיקריות של סנוואר מזמן היו שונות מאלה של הנייה. הראשון מעוניין בשרידותו האישית ובשרידות שלטונו של חמאס ברצועת עזה – בהנהגתו שלו, של סנוואר, כמובן. על כן, בתור מי שמחזיק בחטופים ישראלים בפועל, פיזית, סנוואר קבע כי הוא ורק הוא יהיה זה שמתווה את המדיניות במשא ומתן, כאשר תפקידו של הנייה מסתכם בעיקר בביצוע שליחויות.
תמונת מצב זו בהחלט עמדה מול עיני אלה שקיבלו החלטות באשר למועד חיסולו של ראש הלשכה מדינית של חמאס. תועלתו של הנייה במו"מ לעסקה הגיעה לרמה מינורית עד לא קיימת, עמדתו הפחות ניצית, בהשוואה לעמדותיו של סנוואר, לא תרמה במיוחד להתגמשותו של האחרון. על פי כמה גורמים שאיתם שוחחנו, ההערכה היא כי חיסולו של הנייה לא עשה רושם מיוחד על סנוואר - ואפשר שאפילו להפך.
אבו מאזן נושם לרווחה
לא בלתי נמנע כי לא רק חוסר התועלת של הנייה במשא ומתן לעסקה היה השיקול למועד ביצוע ההתנקשות בחייו. תוכנית אחרת, ארוכת טווח ובעלת השלכות הרבה יותר דרמטיות על המרחב כולו, אילו הייתה מתממשת, מוכרת לישראל ולארצות הברית זה תקופה - ועד יום רביעי השבוע נחשב הנייה לחלק ממנה. מדובר במאמץ ידוע ומתמשך של סין להפוך לגורם מדיני וכלכלי בכיר ודומיננטי המתחרה בארצות הברית.
אחת המטרות שסין הציבה לה, בדרך להגמוניה העולמית המיוחלת, היא מציאת פתרון למזרח התיכון כאשר יציבותו תשחק לידיה. זאת, בין היתר, משום שהיציבות במזרח התיכון – כפי שרואים זאת בסין – תעזור לאיראן, השותפה הבכירה של בייג'ינג, לצאת מהבידוד המדיני והכלכלי ולאגור כוחות וכסף.
כחלק מהשגת המטרה הגדולה הזאת תיווכה סין בשנה שעברה בין איראן לערב הסעודית, ואף הכריזה על הסכם הפיוס ההיסטורי. לאחרונה, כצעד נוסף לטובת שיפור מעמדה של איראן, החלה סין להתעניין ולהתערב בסוגיה הפלסטינית, כמובן, לטובת שותפתה הטובה טהרן. בדומה לשיחות הפיוס שערכה בין איראן לסעודיה, לאחרונה קיימה בייג'ינג סבב מגעים בין 14 פלגים פלסטיניים, כאשר היעד המרכזי הוא הפיוס בין פת"ח וחמאס. סין אף מיהרה להכריז על השגת פיוס היסטורי זה (אף שברמאללה הבהירו כי מדובר בעיקר ביחסי ציבור של סין, והפער בין הרצוי לבין המצוי לא בדיוק צומצם).
עבור יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, הפיוס הזה והקמת גוף פלסטיני שלטוני מאוחד - זה הדבר האחרון שצריך לקרות. ההשלכות יהיו מהירות וברורות מאוד עבור אבו מאזן ואנשיו: השתלטותו הטוטלית של חמאס על הרשות. באיראן ובחמאס, כמובן, היו חולמים על מימוש התוכנית הסינית – בדיוק מאותה הסיבה. על פי ההערכות בישראל, תוכנית ההשתלטות על הרש"פ הייתה חלק מהתוכנית האיראנית לעסקה שתושג בין ישראל לחמאס.
הנייה לא היה שם לבד: מי שעמדו מאחורי עמדתו המרוככת, לכאורה (בהשוואה לעמדה הניצית של סנוואר) להגיע להבנות עם ישראל ולחתום על עסקה איטית ומתמשכת, אלה הפטרונים האיראנים. על פי הערכות, התוכנית הייתה לנצל את העסקה המדברת על הפסקת אש ארוכה המקנה לחמאס (ולאיראן) זמן ושקט - לא רק כדי להבטיח את שלטון חמאס בעזה, אלא גם כדי לקדם את פרויקט ההשתלטות של חמאס על הרשות הפלסטינית. לא אחר מאשר הנייה, הדמות האהודה בקרב הפלסטינים בגדה, נחשב למועמד טוב ומוסכם לעמוד בראש הרש"פ בלי להיתקל בהתנגדות עזה של פלג זה או אחר.
חיסול הנייה בהחלט שיבש את התוכנית האיראנית ליום שאחרי בעזה וברמאללה. סביר להניח כי טהרן לא ויתרה על התוכנית הזאת, רק שכעת ייקח זמן עד שיימצא מועמד אחר, מוכר ומוסכם כמו הנייה, כדי לנסות ולקדם אותו כאלטרנטיבה שלטונית ברשות הפלסטינית.