גל פיגועי הטרור היחידניים ששוטף את המדינה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל ומתעצם בימים אלו, מחזיר אותנו אל התקופה של 2015-2016, בעת כהונתו של ניצב בנצי סאו כמ"מ מפכ"ל המשטרה' ובהמשך לאחר מינויו של רנ"צ בדימוס רוני אלשייך כמפכ"ל קבוע.
המועמד למפכ"ל המשטרה של בן גביר נגד נתניהו: ההקלטות נחשפות
הכינוס שיכריע הכל: בארצות הברית סימנו רשמית את תאריך התקיפה האיראנית
פלסטינים, שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) במרבית המקרים, מקבלים החלטה ומתחמשים בעיקר בסכינים ומברגים ויוצאים לרצוח אזרחים ישראלים, חיילים, שוטרים ולוחמי מג"ב כמשימת חייהם.
במרבית המקרים הם חוסלו על ידי כוחות הביטחון משטרה ומג"ב, אבל את המסר שלהם הם העבירו וגם את המתח שרצו להשרות במדינה.
היום הריטואל הזה חוזר על עצמו במנגנון מעט שונה. זה התחיל בחודשים האחרונים של כהונת המפכ"ל היוצא רנ"צ קובי שבתאי וממשיך גם בימים אלו בתקופת כהונתו כמ"מ מפכ"ל של ניצב אבשלום פלד.
עם או בלי קשר בשתי התקופות המשטרה ולוחמי מג"ב נאלצו להתמודד עם כניסת פלסטינים בניגוד לחוק וחרף סיכולים לא מעטים, ואיתור שב"חים כמעט מידי יום, עדיין היו כאלה שהצליחו לחמוק מתחת לרדאר ולבצע את מזימתם, לפצוע או לרצוח אזרחים וחיילים.
כאן המקום לציין כי בפעילויות מבצעיות של לוחמי מג"ב נתפסו למעלה מ-15,000 שב"חים מאז ה-1 בינואר השנה, עת נכנס לתוקפו מבצע שב"ח בהנחיית מפקד מג"ב ניצב בריק יצחק.
כנגד 1,900 מהם הוגשו כתבי אישום ויש עוד מעצרים של מעסיקים, מלינים ומסיעים מדובר במספר מטורף לכל הדעות. אלא, שעם כל זאת ומבלי לפגוע בכמות העצומה של הסיכולים והמעצרים, עדיין, העובדה שנחשפנו לפיגועי דקירה, לא אחת שחלקן הסתיימו ברצח של קורבנות ובמרביתם המחבלים חוסלו.
האובדן והטרור שלא מרפה מטלטלים את רחשי הציבור, יוצרים את אווירת המתח הבלתי נסבלת וסודקים ומבקעים את תחושת הבטיחות בקרב הציבור.
די אם נציין את שני ניסיונות הדקירה בפברואר השנה בעיר העתיקה ובבית"ר עילית בהפרש של שעות. את פיגוע הדקירה בגן יבנה מה-31 במרץ השנה, עוד קודם לכן את פיגוע הדקירה בצומת בית קמא מה-14 במרץ, את הרצח של לוחם השב"ס בהתפרצות לביתו מה-8 ביולי, וכאמור את הרצח הכפול בחולון לפני מספר ימים, וכמובן את פיגוע הדקירה כנגד לוחמת מג"ב במחסום המנהרות בשלישי האחרון, כדי להבין שאנחנו בתקופה בעייתית ביותר מבחינת ביטחון הפנים שלנו, ומישהו חייב לעשות מעשה ולקבל החלטות משמעותיות.
נזכיר רק כי בשתי התקופות הרשת החברתית היתה סוערת וגל ההסתה הלך והתעצם, כך שצעירים ואפילו נשים מהשטחים, ניסו פעם אחר פעם לחדור לישראל כשהם חמושים בכלי תקיפה במטרה לבצע פיגוע טרור.
היום אנחנו נמצאים בתוך תקופה הרבה יותר מתוחה, הרבה יותר בעייתית, בחודשים של מלחמה שנכפתה עלינו מחד ובמפגעים שיוצאים למשימות נקודתיות ונדמה שהמשטרה מתוחה מבחינת מצבת כח האדם שלה עד המקסימום ומעבר, בצפון, בדרום, בירושלים, בתל אביב ובכל הגזרות ממש.
לכן, ערנות הציבור ועוד קודם לכן חסימת המעברים על ידי כוחות צה"ל, מחויבת פי כמה וכמה ויותר מתמיד. ברור לכולם, כי שוהה בלתי חוקי נכנס לישראל בדיוק כפי שזה נשמע בדרך לא חוקית, בן אם בפרצה דרך הגדר, בין אם בהסתרה על ידי מסיע או מעסיק, לבין אם בתחבולות שונות ובזהויות מזויפות.
לא כולם, מגיעים לפה כדי לבצע פיגועי טרור, חלקם באמת רוצים לעבוד, אבל זה לא משנה בכלל. העובדה שביניהם יש לא מעטים שזוממים לפגוע בנו מחויבת להצית נורה אזהרה אדומה.
צה"ל שגם הוא במתיחת כוחות חייב לתת מענה על קווי הגבול ובאזור ישובי השומרון כדי למנוע חדירת פלסטינים בניגוד לחוק. המשטרה נדרשת גם היא ליותר מבצעים ופעילויות, אולי תוך שימוש בכיתות הכוננות וביחידות השיטור העירוניות והציבור.
אנחנו מחויבים לגלות ערנות מרבית ולהתריע על כל חשד שעולה מבלי לחשוש, מבלי לעורר פאניקה מיותרת כדי לאפשר בדיקה מהירה ונטרול הסכנה.
מעבר לזאת, קהל המעסיקים, המסיעים שעושים הכל לטובת בצע כסף והמלינים ולא חשוב מאיזה תחום חייבים להפנים כי העסקת שב"ח, הלנתו או הסעתו בניגוד לחוק, מסכנת את חיי האזרחים, הלוחמים והשוטרים במדינה.
האכיפה כנגד עבריינים חייבת להיות עצימה יותר, ואיתה גם הקנסות והענישה וכן המקום גם של בית המשפט. שחרור שב"ח בנסיבות מקלות מחזיר אותו לכאן לא אחת בנסיבות טראגיות ואסור שזה יקרה. כרגע ביטחון האזרחים חייב להיות חשוב מזכויות מפרי החוק.
ומסר אחד שחובה להעביר דווקא לפלסטינים. כל מי שמגיע לכאן כדי לבצע פיגוע או לתקוף לוחמים, שוטרים ואזרחים, הסיכוי הגדול שלא יצא מכאן בחיים.
בשביל סיכוי להצליח יש סיכון גדול מאד למות. ההנחיה שהועברה לכוחות הביטחון היא ברורה, ואותה גם ציין מ"מ המפכ"ל ניצב פלד: "ברגע שנשקפת סכנת חיים ההנחיה היא לבצע ירי במטרה לנטרל", במילים יפות יותר להרוג.