אפשר להבין מדוע בחרה הנהגת חמאס ביחיא סנוואר להחליף את אסמאעיל הנייה בראשות הלשכה המדינית. מבחינתה, זה היה מינוי מתבקש. סנוואר הוכיח יכולת גבוהה של עמידה איתנה בשנים האחרונות, ובמושגים שלהם הוא גיבור. בפלישה ליישובי העוטף ב־7 באוקטובר הם רואים בעיקר את ההישג הצבאי, וכעת, כאשר הוא משלם את מחירו – אין דבר נכון מבחינתם אלא לגמול לו על מידת ההקרבה. מעתה, אם תשיג אותו היד הישראלית, הוא יסיים את חייו כמספר אחת.
עיר עם תחתית: צה"ל פתח במבצע השמדה על צינור החמצן של חמאס
מבחינה מעשית, סנוואר לא יוכל למלא את תפקידו כראוי, אבל הנהגת חמאס העדיפה להצדיע לו עוד בחייו, במקום לבצע הליך תקין מבחינה ארגונית ולבחור דמות חופשייה. ראש הלשכה המדינית של חמאס הוא האחראי העליון על ניהול תקציבה ועל גיוס התרומות וחלוקתן בפזורות השונות. הוא מנהל את יחסי החוץ שלה, את הקשר עם מדינות וגורמים ידידותיים, ומתווה את ההחלטות והמדיניות האסטרטגית. כל המשימות הללו דורשות תנועה חופשית, מפגשים ושיחות אישיות, מהסוג שסנוואר אינו כשיר לבצע בימים אלה.
הבחירה מעידה כי הנהגת חמאס מודעת למצבו הרע של סנוואר ומעדיפה להוקירו לפני הכל. למעשה הם החליטו לפצל את תפקיד ראש הלשכה המדינית לשניים, מבלי להכריז על כך בגלוי. את ההחלטות החשובות ואת המדיניות יתווה סנוואר ממקום מסתורו, וכל השאר יתבצע על ידי חברי הלשכה המדינית במוקדי הפעילות המרכזיים שלהם - בדוחא, בביירות ובאיסטנבול. דובר המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ון קירבי, אמר השבוע כי ישראל וחמאס קרובים יותר מאי־פעם לעסקה שתכלול הפסקת אש.
האמריקאים מתחרים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריז לפני ארבעה חודשים כי ישראל מצויה כפסע מן הניצחון. שני הצדדים מטעים את הציבור. נכון לימים אלה, לא מתקיים מו"מ בין ישראל לחמאס. הוא הוקפא עם הריגתו של אסמאעיל הנייה, וגם לפני כן לא רשם התקדמות מרשימה. השיחות תקועות כבר חודשים ארוכים בשלוש או ארבע סוגיות ליבה. מעליהן מרחפת נקודת מחלוקת מרכזית: השאלה אם מוכנה ישראל להפסיק את המלחמה.
כניסתו של סנוואר לתפקיד עוררה השבוע תקוות בישראל כי הקלפים נטרפו מחדש, וכי האויב יגלה גמישות שכמותה לא גילה קודם לכן. עדיין מוקדם לדעת כיצד הוא ינהג, אבל כבר עתה חשוב להתעכב על שתי נקודות מרכזיות. גם כאשר הנייה ואנשיו בדוחא ניהלו את המגעים עם הקטארים והמצרים, תמיד היה זה סנוואר שנתן את המילה האחרונה, מאחר שהוא מחזיק בחטופים והוא נלחם בגבו אל הקיר. מבחינה זו לא יחול שינוי. למרות מצבו שהולך ומחמיר, סנוואר אינו צפוי להתגמש בסוגיה המרכזית של הפסקת המלחמה.
ככל שמצוקתו תחריף, יתחזק התנאי שלו להפסיק את המלחמה תמורתם, וכך עלולים החטופים להוות קלף יקר יותר אפילו. הוא ימאן לשחררם תמורת הפסקת אש בלבד, וידרוש הפסקת המלחמה כפי שדרשו הוא וחבריו עד היום. אם לא יצליח להפסיק את המלחמה, אגב ערבויות שישראל תציית לכך, יסרב למסור את החטופים. הכדור, אם כן, מצוי כתמיד בידי ישראל. האם ברצותה לנצור את הנשק או לא. בצד הפלסטיני יש רבים שהולכים ומפנימים כי על הזרוע הצבאית של התנועה, אף שאלפים מאנשיה עדיין חיים וקיימים, מרחפת בימים אלה סכנת קיום.
לאורך כל האִדרה, מצמרת ההנהגה ועד אחרוני החמושים בשטח, הצליחה ישראל להרוג בהם ללא רחם. על פי הפרסומים, היא העבירה לעולם הבא את הנייה ואת סגנו, סלאח אל־עארורי, בינואר בביירות. ברצועה היא הצליחה להגיע לראש הזרוע הצבאית, מוחמד דף, לאחרים מבין ראשי הזרוע, לעשרות חטיבות ולמפקדי גדודים. לפני שבוע פורסם בעיתון "א־שרק אל־אווסט" כי צה"ל הגיע גם לרווחי מושתהא. מושתהא, 65, אחד מאנשי ה"מטבחון" של סנוואר שתכננו איתו את טבח 7 באוקטובר, הסתתר במנהרה שהותקפה בעזה לפני כשלושה שבועות.
סנוואר עצמו מצוי על הכוונת, אולם הוא מקיף את עצמו בחטופים, וסביר להניח שגם נשמר לא לנוע בלעדיהם. במוקדם או במאוחר, ישראל תגיע אליו ותהרגו. סנוואר יודע זאת. לפני שלוש שנים הוא אמר, באחד מנאומיו, כי מוטב לו למות כשהיד ולא להידרס בתאונה או ללקות במחלה קשה. ועדיין, כמת שהוא גם חי, לסנוואר יש הרבה במה להיאחז בימים אלה. הוא הכניס את אויבתו המושבעת לביצה של בעיות ביטחוניות, מדיניות, כלכליות וחברתיות גם יחד. כל אויביה חלמו שנים לפניו להטביעה בתוכן, ונכשלו.
האמת על פי נסראללה אין מנהיג באזור שזכה לאשראי כה נאה על אמינות ויושרה כמו חסן נסראללה. באופן מוזר, אין מנהיג שיודע להישיר מבט למצלמה ולשקר כה בקלות כמוהו. כמעט בכל נאום שהוא נושא, משמיע נסראללה דברי כזב, בפנים רציניות להפליא ובטון משכנע. השבוע חזר מנהיג חיזבאללה על הטענה כי ישראל הרגה את 12 הילדים במג'דל שמס. זה היה אחד מכזביו הקטנים. לאורך 33 שנותיו בתפקיד המזכ"ל, יצאו מפיו שקרים קטנים וגדולים. השבוע נזכרתי בכמה מהם.
ב־2005, כמה ימים אחרי הירצחו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל־חרירי, ספד לו נסראללה בפרצוף נוגה. הוא סיפר כי ישב עמו כמה פעמים לפני מותו, ויחד הם ייגעו את מוחם, כיצד אפשר לשפר את מצבה של המולדת הדוויה. שהיד, הוא כינה את חרירי. אלא מה, חקירה בינלאומית גילתה כי אנשיו, הם ולא אחרים, רצחו את הפוליטיקאי האהוד. הם פעלו בשליחות בשאר אסד, שמאס בו וביקש להסיט אותו מהדרך. חלפו עוד כמה שנים, ובעקבות פרשיית סמים גדולה שהתפוצצה בלבנון, פתח נסראללה באחד מנאומיו בסדרת הטפות בגנותם של סוחרי הסמים ומי שמרעיל את הנוער.
הוא כמובן לא סיפר כי גידול הסמים בבקעה הלבנונית הוא אחד ממקורות ההכנסה של חיזבאללה. לאורך המלחמה בעזה, בכמה נאומים, טען נסראללה כי מניין הרוגי צה"ל גדול פי כמה, אבל ישראל מסתירה זאת. הוא עשה כן כדי להאדיר את אנשיו לנוכח היקף האבידות הרב שמנחיל להם צה"ל. כולם משקרים, גם המנהיגים שלנו. אז מדוע הוא מכולם נהנה מאמינות – גם בקרב ישראלים? נראה כי רבים נוטים לבלבל בין שתי תכונות. לאמינותו הרבה זכה מנהיג חיזבאללה בשל הצלחתו להבטיח ולקיים. כך היה בעניינים הקשורים לישראל, וכך גם בסוגיות פנימיות בלבנון. אין דבר בין זה לבין האמת. שם, בפרטים קטנים כמו גדולים, איך לומר בעדינות – הוא מרבה לא לדייק.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]