אני בספק אם אי־פעם התקיימה החלפת תפקידים גורלית יותר במטה הכללי של צה"ל מזו שהייתה אתמול, שבה החליף האלוף שלומי בינדר את האלוף אהרון חליוה בתפקיד ראש אגף המודיעין של צה"ל.
מפקד פיקוד הצפון אודי אדם התפטר בסוף מלחמת לבנון השנייה, אבל זה קרה אחרי שהמלחמה נגמרה. גבי אשכנזי החליף את דן חלוץ בתפקיד הרמטכ"ל כדי לשקם את צה"ל, וגם זה קרה לאחר סיום המלחמה (והתחקירים). רב אלוף חיים בר-לב חזר למדים כדי לצנוח על ראשו של מפקד פיקוד הדרום הכושל שמואל גונן (גורודיש), אבל לפחות למראית עין, גורודיש אחז עדיין בתפקידו.
אב התצפיתנית מתפוצץ על חליוה: "ב-8 באוקטובר היה צריך לעמוד למשפט"
"אנחנו נממן לחליוה את הפנסיה?": מחאת המשפחות לקראת חילופי ראש אמ"ן
אתמול החליף אגף המודיעין של צה"ל מפקדים תוך כדי מלחמה, באחד הרגעים הקריטיים והנפיצים ביותר שידע המזרח התיכון, כשאחת המשימות הבוערות של המפקד הנכנס היא פירוק, הרכבה ושיקום יסודיים של האגף, איתור הכשלים ותיקונם, פירוק הקונספציה וקבורתה, שינוי החשיבה והכנת האגף לאתגרי ענק. האתגרים הללו לא מצפים לאגף המודיעין בעתיד. הם מתנפלים עליו עכשיו. בהווה.
על חליוה נכתב כבר הכל. קצין איכותי, רב־זכויות ועלילות, שהפסיד את עולמו ביום מר ונמהר אחד, ויישא עד יומו האחרון את אות הקין של "ראש אמ"ן בטבח 7 באוקטובר". לזכותו ייאמר שהוא מבין את זה. אני חושב שהוא גם מבין מה קרה לו, מה קרה לאמ"ן, מה קרה לצה"ל ב־7 באוקטובר. התשובה פשוטה: בדיוק מה שקרה לצה"ל ב־6 באוקטובר 1973, 50 שנה קודם, רק יותר גרוע.
האלוף שלומי בינדר הוא קצין מרשים. על פי ממצאי התחקיר הצה"לי, לא נמצא דופי משמעותי בתפקודו ב־7 באוקטובר. בחטיבת המבצעים שבראשה עמד לא הכירו את תוכנית "חומות יריחו" ופעלו על סמך ההתרעות המוקטנות והמוחלשות שהגיעו מאמ"ן ומהשב"כ. לא דובר על פלישה, לא דובר על פשיטה בהיקף נרחב. דובר, במקסימום, על ניסיון חדירה ופיגוע תודעתי מצומצם.
בבוקר הטבח, כשהחלו להתברר ממדי הקטסטרופה, הזרימה חטיבת המבצעים כל מה שהיה לצה"ל באותו רגע דרומה. מטבע הדברים זה לקח זמן. בינדר עצמו הכריז על "מצב חירום" כבר בשעה 6:50 בבוקר, 21 דקות לאחר שראשוני הנוח'בות עברו את הגדר בדרכם למסע הרצח.
הכרזה על מצב חירום פירושה שצה"ל מזרים לשטח ללא דיחוי את כל הסד"כ הזמין שלו. עד השעה 7 וחצי הוטלו דרומה 5,000 לוחמים, נוסף על ה־1200 שהיו באוגדה (מתוכם 600 לוחמים). עד השעה 8 וחצי, המספר עלה ל־9000. אבל זו אשליה אופטית. כשמערך הפיקוד והשליטה קורס והקו כולו מתמוטט, לכוחות לוקח זמן להתארגן, להתנייד, להגיע ולהבין מה הם צריכים לעשות ומול מה הם מתמודדים. זו הייתה שעתו הקשה ביותר של צה"ל, קשה אף יותר ממלחמת יום הכיפורים, שבה הכוחות היו מצומצמים ונבלעו על ידי כוחות עדיפים בהרבה, אבל לפחות ידעו למה הם מצפים והתכוננו לרע מכל.
כמות ההחלטות שבינדר יצטרך לקבל בזמן הקרוב - דמיונית. כמעט לכולן חשיבות אסטרטגית. הוא נכנס לתפקידו תוך כדי העברת כובד המשקל של המלחמה מהדרום לצפון. הוא צריך להתמקד באחיזה המודיעינית על חיזבאללה, אבל גם על הפרוקסיז האיראניים השונים, על איראן עצמה, על חבית אבק השריפה ביהודה ושומרון, ועל עוד לא מעט זירות קרובות ורחוקות, מסוכנות וחורשות רע.
הוא יצטרך לחלק מחדש את המשאבים ולקבוע סדר עדיפויות. הוא יצטרך לשקול את הפרדת 8200 מהחיל עצמו. יכול להיות שיחידת ההאזנה הצה"לית המשובחת הזו גדולה על אמ"ן? אני לא יודע. או, כאלטרנטיבה, צריך לשקול להפריד אותה למרכיביה: מודיעין לחוד, סייבר לחוד. כמו שמפרקים מונופול גדול.
האלוף בינדר יצטרך להשאיל D9 מחיל ההנדסה כדי לעבור על הקונספציה הלוך וחזור, לרסק אותה ויחד איתה - את המבנה הנוכחי של אמ"ן. הוא יצטרך להחזיר את המודיעין הקלאסי למרכז העניינים; לשקם את מרכז המודיעין של 8200; לשקם את מעמדו של הקב"ר (קצין בינה רשתית); להחזיר לשירות אלחוטנים וערביסטים מהסוג שנפלטו ממנו; להחזיר את לימודי הערבית היסודיים לאופנה. לא מזמן התברר לי שמספר השולטים בערבית באמ"ן ירד פלאים לאחרונה. כאילו כבר אין צורך להקשיב לצד השני. יש טכנולוגיה שתעשה את זה בשבילנו.
ובאותה נשימה, יצטרך בינדר לצמצם את התלות בסייבר ולהחזיר את המאמץ להבין את האויב, להריח אותו, להקשיב לו, ללמוד אותו. לא הכל דיגיטלי, לא הכל סיגינטי, לא הכל סייברי. את העובדה הזו למדנו על בשרנו.
יותר מכל דבר אחר, הוא יצטרך להזכיר לעשרות אלפי המשרתים באמ"ן ובזרועות מודיעין נוספות את ליבת המשימה עתיקת היומין שלהם, המשימה שנשכחה, המשימה שנדחקה, המשימה שהוגחכה: ההתראה. עם כל הכבוד ליכולות הסייבר ההתקפי המדהימות, ליכולות אספקת המטרות הדמיוניות ולכל שאר הירקות - המודיעין כאן כדי לספק לנו התראה ממלחמה. את זה שכחנו. על זה שילמנו מחיר מופקע ויקר להחריד ב־7 באוקטובר. עוד נצטרך לחקור את זה ולהבין את זה ולהעניש את האשמים בזה ולהוקיע את ההיבריס, הזחיחות, היהירות ועודף הביטחון העצמי. כל זה יקרה בהמשך, וחובה על זה לקרות דרך ועדת חקירה ממלכתית.
עד אז האלוף שלומי בינדר צריך לצנוח לתוך התפקיד בריצה. אין לו זמן למידה, אין לו זמן חפיפה, אין לו פריבילגיות כאלה. לזכותו ייאמר שהוא מכיר את אמ"ן מבפנים, ותפקידו הקודם היה מפקד עוצבת הגליל, כך שהוא גם מכיר מצוין את נסראללה. זו אחת הקלישאות החבוטות ביותר שיש בנמצא, אבל היא כבר מזמן לא הייתה מדויקת כל כך: הצלחתו של ראש אמ"ן החדש, הצלחתנו. וזה בנפשנו.
