בימים אלה של דריכות שיא מול איראן והסלמת המלחמה ברצועת עזה, נדמה כי הסכמי אברהם - ובכלל זה יחסי ישראל־מרוקו - נדחקו לשולי סדר היום הלאומי. חלה צניחה דרסטית בתמיכת הציבור המרוקאי בתהליך הנורמליזציה בין מדינות ערב וישראל, שלרוב הייתה גבוהה, במיוחד בהשוואה לתמיכה הציבורית במצרים ובירדן. היינו, בין 31% בשנת 2022 ל־13% כיום. זאת בזמן ש־54% מהציבור מגדיר את המלחמה בעזה כ"טבח", כ"רצח עם" או כ"הרג המוני", כפי שמראה סקר שפרסם ה־Arab Barometer.
מנתונים שפרסם האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) בחודש יוני, עולה כי ב־2023 חלה ירידה ניכרת ביצוא הישראלי למדינות הסכמי אברהם (ובהן איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו) - מ־24% מתוך היצוא הכולל בשנת 2022, ל־3% בלבד. עם זאת, נתונים שפרסם מכון המחקר בשטוקהולם (SIPRI) מראים כי בין 2019 ל־2023 ישראל הייתה היצואנית הביטחונית התשיעית בגודלה בעולם לציוד ביטחוני ודורגה במקום השלישי מבחינת מקור היבוא הביטחוני של מרוקו, שסיפק לה 11% מצורכיה.
כשאלפי לוחמים לצידו: סינוואר לא צפוי להפוך לילד הטוב של הרצועה | ג'קי חוגי
"אתה מחבל בחליפה": העימות בין דני דנון והנציג הפלסטיני באו"ם | צפו
יתרה מכך, במסגרת עסקת ענק שסוכמה בין השתיים בסוף 2023 כפי שעולה מפרסומים בצרפת, התעשייה האווירית (IAI) צפויה לספק למרוקו לוויין ביון בשווי של כמיליארד דולר בתוך חמש שנים. וזאת, לאחר שסיפקה לה ב־2022 מערכת הגנה אווירית מסוג "ברק 8" בסכום של כ־540 מיליון דולר.
בראייה אסטרטגית רחבה, הידוק היחסים הביטחוניים בין המדינות – חרף דבקותה של רבאט בגישה ניטרלית בנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני ולמרות הלחצים הכבדים המופעלים עליה מבית ומחוץ – משרת אינטרסים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים בילטרליים משותפים. פרט לחיזוק המוניטין והפופולריות של החברות הביטחוניות הישראליות ובהן אלביט, והפיכתה של התעשייה האווירית לשחקן משמעותי בנוף הביטחוני במרוקו, התקיימו בחשאי שיתופי פעולה צבאיים, מודיעיניים, לוגיסטיים ומסחריים שונים לאורך שנים. הם נהפכו גלויים והורחבו משמעותית בעיקר מאז 2021. לדוגמה, היקף הסחר הבילטרלי בחודשים ינואר־יוני 2024 הגיע ל־53.2 מיליון דולר, המהווים גידול של 64% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
נוסף לביקורים הדדיים של גורמים בכירים בשתי המדינות, נחתמו כאמור עסקאות למכירת נשק ואמל"ח מתקדם, סופקו מערכות הגנה אווירית ולוחמה אלקטרונית וכן פותחו מתקנים להרכבת מל"טים ישראליים במרוקו. כל זאת, בין השאר, על רקע ההכרה הרשמית של ישראל ביולי 2023 בריבונותה של מרוקו בסהרה המערבית, שמצטרפת להכרה האמריקאית בה עוד בדצמבר 2020. עם זאת, סגירת הנציגות הדיפלומטית הישראלית ברבאט בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר ופרוץ המלחמה ברצועת עזה, הובילו להפסקת הטיסות הישירות בין המדינות ופרסום אזהרת מסע למרוקו מחשש לפעולות טרור נגד תיירים ישראלים שם.
מתמרנת ומג'נגלת
התבוננות מקרוב אף מראה כי על רקע הסלמת המלחמה ברצועה, גוברת המתיחות בין המדיניות הרשמית שנוקטת ממלכת מרוקו כלפי ישראל, המקיימת קשרים דיפלומטיים בפרופיל נמוך איתה, לבין קולות שונים בציבור וכן באופוזיציה המתנגדים להסכם הנורמליזציה שעליו היא חתומה. מדובר בעיקר באליטות מהשמאל ובמפלגות אסלאמיסטיות שונות (דוגמת עבדלילה בנקיראן, ראש הממשלה לשעבר מה־PJD, ונבילה מוניב, המזכירה הכללית של המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת).
יתרה מכך, השילוב בין התחזקות האיום האיראני - בין השאר באמצעות הפעלת "שלוחיו" (proxies) ברחבי המזרח התיכון ובהם חזית פוליסריו (ארגון טרור הפועל בחסותה נגד מרוקו במרחב סהרה המערבית) - לבין הלחצים שמפעילים מנהיגי ערב ומפעילות מנגד ארה"ב וישראל על הממלכה, בין היתר, במסגרת המאבק המשותף בטרור וחתרנות איראנית – מהווה צומת קריטי.
זהו צומת שמדגיש את הדילמה האסטרטגית שאיתה מתמודדת הנהגת רבאט, שמתמרנת בין: (א) מחויבות היסטורית לפלסטינים ותמיכה ברעיון הקמת מדינה פלסטינית עצמאית; (ב) אינטרסים אסטרטגיים הנובעים מההצהרה המשולשת עם ארה"ב וישראל במסגרת הסכמי אברהם; (ג) אהדה רבה לסנטימנט ולציבור הפלסטיני בקרב הציבורי המרוקאי, הערבי והמוסלמי. זה התמרון שהוביל אותה לנקיטת עמדה פרגמטית, זהירה ושקולה. כזאת ש"קוראת נכון את המפה" ומג'נגלת בין שלל שחקנים, אינטרסים ומצבים שונים.
נאסר בוריטה, שר החוץ המרוקאי, מקפיד לנקוט טון זהיר בהתבטאויותיו בנוגע להתפתחויות בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובמאבק של ישראל בחמאס, ואינו מגנה את ארגון הטרור ופלגים פלסטיניים קיצוניים נוספים. לעומתו, ממשלת רבאט, שלרוב מגלה איפוק כלפי הפגנות תמיכה פרו־פלסטיניות המתקיימות ברחבי המדינה, קוראת בפומבי להשגת הפסקת אש מיידית ברצועה. כל זאת, תוך הבעת סולידריות עם הציבור העזתי ובו־זמנית, תוך הימנעות מגינוי פומבי של ישראל והתקפותיה הצבאיות שם.
יתרה מכך, חרף הקפאת קשרי התיירות הבילטרליים, ההאטה בתהליך הנורמליזציה ודחייתה של "פסגת הנגב" שאמורה הייתה להתקיים במרוקו - הנהגת רבאט, בדרכה שלה, מרחיבה בהדרגה כאמור את שיתופי הפעולה עם ישראל בעיקר בתחום הביטחוני, הצבאי והמודיעיני. כל זאת, בעודה טוענת כי מדובר ב"כינון מחדש של קשרים דיפלומטיים" ולא בהסכם נורמליזציה.
שכן, בראייתו של המלך מוחמד החמישי ובית המלוכה המרוקאי, הסכמי אברהם מהווים צעד קריטי החיוני להשגת האינטרסים האסטרטגיים של מרוקו, ובהם הכרה בריבונותה בסהרה המערבית. הכרה שמובילה לחיזוק מעמדה הגיאופוליטי בזירה הבינלאומית. עם זאת, ה"מחיר" שאותו תיאלץ לשלם המונרכיה עבור ביטול הנורמליזציה גבוה בהרבה, לפחות לעת עתה, מהעלות הכרוכה בהתמודדות עם הביקורת הציבורית־פוליטית כלפי מהלכיה במישור החוץ.
מיקום אסטרטגי מנצח
זאת ועוד, מיקומה האסטרטגי בקצה הצפון־מערבי של מרחב המגרב, כגשר בין אפריקה ואירופה וגם בין מדינות המגרב, מדינות הסאהל ושאר מדינות אפריקה, מקנה למרוקו חשיבות גיאופוליטית ומסחרית רבה. פרט לקשרי תרבות וסחר היסטוריים שפיתחה הממלכה עם רבות ממדינות האזור, יציבותה הפוליטית, נטייתה החילונית לכאורה וצמיחתה הממושכת (תמ"ג של 138 מיליארד דולר וצמיחה ממוצעת של 5.1% בעשור האחרון) הפכו אותה לשותפה כלכלית וביטחונית חזקה.
בנוסף ובניגוד למדינות אחרות שחולקות גבולות טריטוריאליים עם ישראל, או עבר היסטורי של מלחמות מולה, למרוקו יש כיום נכסים אסטרטגיים משמעותיים ומרחב תמרון גדול במישור הבינלאומי. לא בכדי על רקע זה ובכלל, קטנה הסבירות לנסיגתה מהתחייבויותיה לוושינגטון ולירושלים, וזאת חרף הפערים הקיימים בין הדימויים ושלל המסרים המתפרסמים בתקשורת לבין המציאות "בשטח". היינו, בין המישור ההצהרתי והביקורת הפומבית של הנהגת רבאט על המצב ההומניטרי בעזה, לבין המישור האופרטיבי והאפשרות שהיא תצמצם או תגביל זמנית/חלקית את שיתופי הפעולה השונים שלה עם ישראל. זאת ניתן להסיק, בין השאר, מעמדתה הנחרצת של רבאט בפסגת הליגה הערבית שנערכה בריאד, ב־11 בנובמבר 2023 שבה היא הטילה וטו יחד עם סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, סודן, מצרים, ירדן וג'יבוטי על ההצעה לנתק את הקשרים עם ישראל.
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, כבר עתה מסתמן כי החרפת הדינמיקה הביטחונית במזרח התיכון שמקרינה על מרחב המגרב, משפיעה, בתורה, על ההסלמה המדאיגה שמתחוללת בסהרה המערבית. מעבר לזליגת הסכסוך מרצועת עזה לצפון אפריקה וניצול המומנטום הבינלאומי שנוצר לתקיפת שטחים שבשליטת מרוקו, פרסומים שונים ובהם דיווח של העיתון הגרמני "די וולט" מצביעים על כך שאיראן עלולה להרחיב את היקף פעילותה באזור. היא אף עשויה לתקוף את משרד הקישור הישראלי ברבאט ויעדים ישראליים נוספים באזור באמצעות פוליסריו, הפרוקסי המקומי שלה. מדובר במהלכים תוקפניים פוטנציאליים המדגישים את חשיבותה של ישראל והידוק הקשר איתה כנדבך אסטרטגי בתפיסת הביטחון הלאומי של ממלכת מרוקו.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]