יש הטוענים שאין מצווה גדולה יותר ביהדות מפדיון שבויים. אירועי 7 באוקטובר והעשרות הרבות של הישראלים שנחטפו לרצועת עזה ועודם מוחזקים בידי מרצחי חמאס, מעוררים אחת מהדילמות הקשות ביותר שידעה מדינת ישראל – האם פדיון שבויים משמעותו שישראל צריכה לשלם כל מחיר או כמעט כל מחיר לשחרור החטופים, או שמא ישנם "קווים אדומים" שאין לחצות כגון הגבלה על כמות המחבלים עם דם על הידיים שישוחררו במסגרת העסקה עם חמאס.
הבעיה הגדולה היא שלישראל, כבר שנים ארוכות, אין מדיניות ברורה ואחידה באשר למו"מ עם ארגוני הטרור, בייחוד ביחס לשחרור מחבלים ומרצחים תמורת אנשינו. בעשורים הראשונים של המדינה, ממשלות ישראל היו נחושות מאוד שאין מנהלים מו"מ עם מחבלים. כך היה כשמחבלים השתלטו על בית ספר במעלות, וכך היה גם כשמחבלים השתלטו על מטוס אייר פרנס שהוביל ישראלים לצרפת ונחת באנטבה שבאוגנדה. גם אז החוטפים דרשו לשחרר מחבלים, אך הממשלה נעמדה על רגליה האחוריות והשאר מתואר בספרי ההיסטוריה.
אלא שמאז מבצע אנטבה, גם אם המדיניות לא השתנתה באופן רשמי, היא השתנתה באופן פרקטי. ממשלות ישראל מנהלות, בדרך כלל באמצעות מתווכות, מו"מ עם ארגוני מחבלים, תוך מוכנות לשחרר מחבלים, לעתים בכמויות מסחריות, בתמורה לשחרור ישראלים.
בשנת 1985 שוחררו 1,151 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל במסגרת "עסקת ג'יבריל". בשנת 2004 הוחזר הישראלי אלחנן טננבוים משבי חיזבאללה תמורת 450 מחבלים, ובהם שייח' עבד אל־כרים עובייד ומוסטפא דיראני. במסגרת העסקה הועברו גם גופותיהם של שלושה חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב – עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד.
ב־2008 שחררה ישראל את המחבל הלבנוני סמיר קונטאר יחד עם ארבעה לוחמי חיזבאללה שנשבו במלחמת לבנון השנייה, נוסף על גופותיהם של 199 מחבלים שנתפסו על ידי ישראל בשלושת העשורים שקדמו לעסקה. בתמורה שחרר חיזבאללה את גופותיהם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
באוקטובר 2011 שוחרר גלעד שליט משבי חמאס בתמורה ל־1,027 מחבלים שהוחזקו בישראל. טרם עסקת שליט נרקמה עסקה שבמסגרתה שוחררו 20 מחבלות ואסירות ביטחוניות בתמורה לסרטון שבו נראה שליט. בנובמבר 2023 בוצעה עסקת החטופים האחרונה, מול חמאס, שבמסגרתה שוחררו 80 אזרחים ישראלים תמורת שחרור 240 אסירים.
דילמות חסרות תקדים
בזמן המחלוקת סביב שחרורו של גלעד שליט, החליט שר הביטחון דאז אהוד ברק למנות ועדה ציבורית בראשות נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר ז"ל, וביקש ממנה לגבש כללים מנחים למו"מ על שחרור מחבלים בתמורה לחטופים ישראלים. זאת על מנת לחזור למדיניות קבועה, אחידה וברורה שתנחה בעתיד את ממשלות ישראל. עד היום מסקנות הוועדה לא פורסמו בציבור. הן מוגדרות כסודיות ביותר ולא אומצו על ידי הממשלה.
במהלך השנים הועלו לדיון הצעות חוק פרטיות בנושא פדיון שבויים ונעדרים. כך למשל, בהצעת חוק שיזם ח"כ יאיר לפיד בשנת 2015 הוצעו העקרונות שלפיהם צריכה לפעול הממשלה במסגרת מו"מ לחתימה על עסקת חילופי שבויים עם ארגון טרור: מחבל אחד ישוחרר תמורת חייל אחד בלבד; לא יתבצע שחרור של מחבלים חיים תמורות גופות חיילים; וארגון הטרור יבחר את המחבלים שהוא מבקש לשחרר מתוך רשימה סגורה שתקבע הממשלה.
אין ספק שאף ממשלה לא מעוניינת לכבול את ידיה מראש בכל שאלה שעלולה לעלות על סדר יומה, לרבות בשאלת ניהול מו"מ לפדיון שבויים וחטופים. אך מאידך אין ספק שיש יתרון בכך שמרחב התמרון של הממשלה מוגבל בידי חקיקה של הכנסת בשאלות כל כך קריטיות, כי אז גם הממשלה וגם ארגוני הטרור יודעים מהם גבולות הגזרה של המו"מ.
אירועי 7 באוקטובר ועשרות החטופים המוחזקים ברצועת עזה מציבים בפני החברה הישראלית דילמות חסרות תקדים, ואין חולק על כך שעל הממשלה לעשות את המאמץ העליון לשחרורם באופן מיידי. אולם ייתכן שלאחר שנצא מהמשבר הקשה שבו אנו מצויים וישוחררו כל החטופים, מוטב יהיה שהממשלה תשוב לדוח שמגר ותפעל לאימוץ חקיקה סדורה שתקבע את המדיניות הישראלית בנושא הרגיש של פדיון שבויים.
חקירה הגנתית
פרקליטות המדינה בוחנת לאחרונה פתיחה בחקירה פלילית נגד הזמרים אייל גולן וקובי פרץ בשל התבטאויות נגד תושבי עזה. פעולות הפרקליטות ביחס להתבטאויות שעלולות לעלות כדי קריאה לרצח עם אינן מגיעות בחלל ריק, אלא על רקע המתקפה המשפטית חסרת התקדים נגד ישראל בבתי הדין בהאג.
אל מול המתקפה המשפטית הזו, על ישראל להציב קווי הגנה שימנעו או יצמצמו מעורבות בינלאומית. ההגנה הטובה ביותר במשפט הבינלאומי היא פעולה אפקטיבית של רשויות החקירה ואכיפת החוק במדינה. הגנה זו מכונה "משלימות". כלומר, סמכות בינלאומית קיימת רק כאשר מערכות המשפט של המדינה אינן יכולות או אינן מעוניינות להעמיד לדין או למנוע עבירות על המשפט הבינלאומי.
למדינת ישראל יש מערכת משפטית חזקה, ממוסדת ומוערכת, שחוקרת בצורה רצינית ועמוקה תלונות על התנהגות לא ראויה הן של חיילים והן של אזרחים, ולכן אין מקום להתערבות כלשהי של בתי הדין בהאג.
כל עוד ההחלטה שלא להעמיד את החשוד לדין אינה תוצאה של כוונת מכוון למנוע העמדה לדין או טיוח, אלא מדובר בהחלטה אמיתית של מערכת משפט ומערכת תביעה עצמאיות, נשללת סמכות השיפוט של בית המשפט הפלילי הבינלאומי. לכן, עקרון המשלימות משמש כחומת מגן מפני תביעה בבית המשפט הפלילי הבינלאומי.
עלינו לזכור שבדיקה ישראלית עצמית היא ההגנה הטובה ביותר למעורבות בינלאומית. אז אם אנו רוצים להימנע מחקירה של אישי ציבור ומובילי דעת קהל, כזמרים מפורסמים, בטריבונלים בינלאומיים או במדינות אחרות, עדיף לכולנו שרשויות אכיפת החוק הישראליות יבחנו את הדברים בצורה מקצועית ועצמאית.