הבוקר בעיר עכו ובצפון כולו היה קשה במיוחד, כשמתקפת חיזבאללה פגעה ישירות בלב ליבם של תושבי העיר. 20 בתים נפגעו מאש חיזבאללה - מספר חסר תקדים. על פניו, אפשר לראות את זה כסיפור נוסף בסאגה האינסופית של הסכסוך במזרח התיכון, אבל מתחת לפני השטח מתגלה אמת קשה ומרירה: הפערים ההולכים ומתרחבים בין תושבי המרכז לבין תושבי הפריפריה, ובמיוחד הצפון.
הפערים הללו אינם דבר חדש – הם נבנו והעמיקו לאורך השנים, כאשר המדינה העדיפה את המרכז על פני הפריפריה במגוון תחומים: תשתיות, חינוך, בריאות – וכן, אפילו בביטחון.
דור הביניים הפלסטיני נושא את עיניו אל דמות מרכזית אחת – מוחמד דחלאן
כל מה שצריך לקחת בחשבון: הניסיון להימנע ממלחמה כוללת עם חיזבאללה
כשדובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, מדווח בגאווה על מתקפת המנע הישראלית בדרום לבנון ועל השמדת אלפי קני שיגור שכוונו למרכז הארץ, תושבי הצפון מתקשים להתחבר לתחושת הסיפוק הזו. מבחינתם, השמדת קני השיגור אינה שווה דבר אם הם ממשיכים לחיות תחת איום מתמיד של רקטות, עם מערכות מיגון לא מספקות ותחושת הפקרה כללית.
נכון, צה"ל הצליח לסכל מתקפה מסיבית על ישראל, אבל למה זה מרגיש שתושבי הצפון הם אלה שמשלמים את המחיר פעם אחר פעם? איך ייתכן שדווקא באזור שבו ישנו איום מתמיד וחיים תחת לחימה יומיומית, התושבים אינם מוגנים כראוי?
כשמדובר בתל אביב, הממשלה לא מהססת לפעול ולהגן, אבל כשזה מגיע לעכו או לקריית שמונה, התגובה הרבה פחות ברורה והרבה פחות מיידית. התושבים בצפון מרגישים שהם לבד במערכה הזו, שהם נשכחים מאחור, ושהם משמשים כמגן אנושי בשדה הקרב בין ישראל לחיזבאללה.
תושבי הצפון, שמיוצגים על ידי מטה "נלחמים על הצפון", מביעים זאת בצורה ברורה: "כבר עשרה חודשים שאנחנו סובלים ממטחי רקטות כמעט מדי יום, והתגובה עד כה לא הייתה מספקת. הפעם, אל תוותרו. הקו האדום נחצה מזמן והגיע הזמן שישראל תשיב למתקפה בצורה שתייצר הרתעה אמיתית״, הם אומרים והם צודקים.
השיגורים לצפון הם חלק מ׳שגרת המלחמה׳ בצפון כבר עשרה חודשים, ואפילו כבר אנשי חיזבאללה יודעים שדין תל אביב שווה לדין ביירות - אבל כלל לא שווה לדין מטולה, אביבים או נהריה.
ואז מגיע הרגע שבו ראשי הרשויות בצפון אומרים: די. הם הודיעו שהם מפסיקים את התקשורת עם גורמי הממשלה עד שיימצא פתרון אמיתי לתושבי הצפון. זה צעד נועז, והוא נובע מייאוש עמוק – ייאוש מהזנחה מתמשכת, מהתחושה שהצפון לא באמת מעניין את קובעי המדיניות בירושלים.
הפערים בין המרכז לפריפריה אינם רק בגדר בעיה חברתית – הם בעיה מוסרית. הם מסמלים כשל ערכי עמוק, שבו מדינת ישראל נכשלה בלהעניק לכל אזרחיה את התחושה שהם חשובים באותה מידה, והפערים הללו אינם יכולים להמשיך להתקיים במדינה שמתיימרת להיות שוויונית ודמוקרטית.
צה"ל אולי הצליח לשבש מתקפה גדולה על ישראל, אבל מי ישבש את תחושת ההפקרה שאופפת את תושבי הצפון? הגיע הזמן שמישהו ישיב על השאלה הזו, ולפעול מיד כדי להבטיח שכולנו – לא רק תושבי המרכז – נרגיש בטוחים במדינה שלנו.