הטבח ב־7 באוקטובר היווה מאיץ שגרם לקבוצות שמאל רדיקליות בארה"ב ובאירופה לצאת מכל החורים ולהפיץ, "בשם הנאורות ונגד עוולות", את ארס האנטישמיות והשנאה היוקדת לישראל. למרבה הצער, גם יהודים נוטלים חלק נכבד בהפצת השקרים ובעיוות האמת.

הפצת הרעל האנטישמי עוברת דרך קבוצות פרו־פלסטיניות ובאמצעות ארגונים ללא כוונת רווח. העיתון "New York Jewish Week" פרסם לפני מספר חודשים מאמר על הארגונים הפרו־פלסטיניים ומקורות המימון שלהם. בראש אחד מהם עומד יהודי בשם הווארד הורוביץ. הורוביץ התגורר בעבר בישראל וחבר כאן לארגוני שמאל הרוצים, לטענתם, "לתקן את העולם". אותם ארגונים מוחים נגד ההתחממות הגלובלית וכמובן נגד ישראל, שלטענתם טובחת בפלסטינים.

קשה לעקוב אחר מקורות המימון במלואם, שכן חלק מקבוצות אלה ממומנות דרך ארגון קטן ולא מוכר במחוז ווסטצ'סטר בניו יורק של אותו הורוביץ, שמכהן כיו"ר "מועצת קואליציית פעולות העם של ווסטצ'סטר" המכונה גם Wespac (ווספאק). הורוביץ אומנם גינה את טבח 7 באוקטובר, וטוען שהוא תומך בהפגנות לא אלימות, אבל דעתו אחרי גינוי הטבח השתנתה במהרה.

הורוביץ כתב ל"Jewish Week" כי החסות הכספית תואמת את מטרתה של ווספאק "לתמוך באלה שבאופן אחר היו קורבנות בלתי מוכרים של מלחמה, אי־צדק והידרדרות סביבתית". הוא אמר כי משימת השלום והצדק של הקבוצות שבהן ארגונו תומך "מתיישרת עם שלנו, כמו גם עקרונות האי־אלימות שלהן".

המשרד של ווספאק נמצא בעיר ווייט פליינס בניו יורק. שורשי הקבוצה, טוען הורוביץ, הם בתנועות נגד מלחמת וייטנאם ובעד זכויות האזרח. הורוביץ הצטרף לקבוצה בשנות ה־70, לאחר שהות בירושלים ובקיבוץ. החיים בקרב ישראלים חילונים היוו שינוי עבור הורוביץ, שגדל בניו יורק במשפחה אורתודוקסית. השהות בארץ, לטענתו, גרמה לו "להתפכח מישראל", שלדבריו עברה באותה תקופה לתפיסות ימין והחלה להתעמר בפלסטינים. "אמונתי הציונית נשברה על ידי העובדות ההיסטוריות".

הורוביץ הסביר ששורש הבעיה נעוץ בהצבעה באו"ם ב־1947, שהמליצה על חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה פלסטינית. "תוכנית החלוקה שדדה את האוכלוסייה הפלסטינית מבתיה, פרנסתה ואדמתה", כתב. "זו הייתה נכבה עבור הפלסטינים".

העמדה הפרו־פלסטינית של הורוביץ נשמעת גם אצל מנכ"לית ווספאק, נאדה חאדר, אשר לה שורשים פלסטיניים וקרובי משפחה בגדה המערבית ובישראל. לפי הפרסומים, ווספאק ניהלה זה זמן רב קמפיינים לתמיכה בפלסטינים ובתנועת החרם נגד ישראל הידועה כ־BDS.

אחד הערוצים המרכזיים שבהם ווספאק מסייעת לפעילות פרו־פלסטינית הוא באמצעות חסויות כספיות. הליגה נגד השמצה (ADL) ציינה בדוח מ־2022 כי ווספאק העניקה חסות כוללת ל־15 קבוצות הקשורות לסכסוך הישראלי־פלסטיני, הרבה יותר מלכל מטרה אחרת. לא ברור לכמה קבוצות היא מעניקה חסות בסך הכל. בשנת 2021 – השנה האחרונה שלגביה יש מידע זמין לציבור – העניקה ווספאק תרומות ומענקים בסך כולל של 750 אלף דולר. היא גם החזיקה נכסים בסך 1.05 מיליון דולר.

דאג ווייט, יועץ פילנתרופיה שכתב חמישה ספרים על ארגונים ללא מטרת רווח, מסביר שחסות כספית משאירה "הרבה אזורים אפורים", מבחינה חוקית, מאחר שהארגונים המעורבים אינם נדרשים לפרט את היחסים והעסקאות שלהם. "באמת אין דרך סטטוטורית לעקוב אחרי הכסף שמגיע בסופו של דבר לידי הקבוצות הפלסטיניות הללו".

פשיסטית ויודו־נאצית

קבוצה נוספת בשם "הקמפיין האמריקאי לזכויות פלסטינים" (USCRP) ממומנת על ידי המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס. זרוע הפילנתרופיה של סורוס משלמת כספים לארגונים רדיקליים שונאי ישראל שמלבים את השנאה ומעודדים את ההפגנות באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. הם ממומנים ומאורגנים בידי סניפים של "ארגון הסטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP), שנתמך ידי סורוס, כמו גם ארגונים אנטי־ישראליים נוספים.

במשך 20 השנים האחרונות ה־SJP הצליח לבנות רשת צפופה של כ־200 תאים לאורכה ולרוחבה של האקדמיה האמריקאית. התאים האלה, המורכבים מסטודנטים מקומיים, פועלים כקבוצות גרילה מודרניות לקידום מטרות פרו־פלסטיניות.

ארגון נוסף הוא "הקול היהודי לשלום" (JVP), שהוקם בידי היהודי האמריקאי נועם חומסקי. בראיון שהעניק לעיתונאי רן אדליסט לפני כעשור, אמר חומסקי כי "לא חשבתי שישראל תהיה מדינה יודו־נאצית, אבל משהו דומה קורה עכשיו". ארגונו הרדיקלי תומך בחרם על ישראל, תומך בסרבנות גיוס, מכנה את ישראל מדינה פשיסטית, ורואה את עצמו כמי שפועל למען שלום וצדק חברתי.

העימות הישראלי־פלסטיני החל עם סיום הכיבוש העות'מאני ב־1917 ותחילת הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל בשנת 1918. אז החלה לצמוח "התנועה הערבית הלאומית הפלסטינית", שראתה בארץ ישראל טריטוריה ערבית. כאז גם היום, הסכסוך הוא בעיקרו אידיאולוגי ודתי, שהחל הרבה לפני קום המדינה ב־1948. מי שחושב שהקמת מדינה פלסטינית תפתור את הסכסוך, טועה ומשלה את עצמו.