1. מנותקים מהמציאות
היום, 30 באוגוסט, יתפרסמו אחרוני דוחות החברות הבורסאיות לרבעון השני (אפריל־יוני 2024), וההפתעה בעיצומה. זה היה רבעון של מלחמה "על מלא", ולמרות זאת התוצאות הפתיעו לטובה אפילו את זקני הבורסה. כמעט כל הסקטורים הבורסאיים, ובראשם המערכת הבנקאית, שהיא לב לבה של הכלכלה, שיפרו את תוצאותיהם בצורה מרשימה. ממש לשפשף את העיניים.
נתחיל מהבנקים, שהרוויחו במחצית 2024 כ־30 מיליארד שקל וחילקו דיבידנד במזומן של מיליארדי שקלים. הם לא לבד: ענף הביטוח, שוק ההון וחברות הנדל"ן שיפרו דרמטית את הביצועים. רשתות שיווק המזון, ובראשן שופרסל שבניהול שלומי אמיר, הרוויחו בענק.
צה"ל חושף: כך חמאס מזייף את תמיכת הציבור העזתי במעשיו | צפו בתיעוד
גלנט הציע להרחיב את מטרות המלחמה ולכלול את השבת תושבי הצפון, וכך הגיב גנץ
הצטרפו לשופרסל יוחננוף, ויקטורי וטיב טעם. יוצאת דופן הפעם הייתה רמי לוי שיווק השקמה, שחשפה את דוחותיה בשעת לילה מאוחרת בגלל ירידה חדה ברווחים. רשתות המסחר כמו עזריאלי וקבוצת מליסרון של ליאורה עופר הרוויחו בזכות הביקור המוגבר בקניונים.
עוצר הטיסות גרם לאזרחים להוציא את תסכולם על כרטיסי האשראי, והקופות הרושמות צלצלו בעוז. חברות האנרגיה המתחדשת כמו נופר ואנלייט חשפו תוצאות משובחות. ואני כבר לא מדבר על הענפים שהמלחמה היטיבה איתם במישרין.
את ענף התעופה מייצגת קבוצת אל־על, שממריאה עם רווחי שיא של 147 מיליון דולר הגובלים בחזירות עסקית. מדובר ברווח הגבוה ביותר בתולדותיה. וישנן גם רשתות בתי המלון הגדולים (לא מלונות בוטיק שנותרו מאחור) שאירחו את הישראלים ואת המפונים ושיפרו ביצועים.
רשת ישרוטל בניהול ליאור רביב הקפיצה את רווחיה במחצית 2024 ב־29% ל־115 מיליון שקל. אז איך אפשר להסביר את הרווחים יוצאי הדופן שהושגו באחת התקופות הקשות בתולדות המדינה? לכאורה מדובר באנומליה שגם קוראת מיומנת בקפה הייתה מתקשה לנחש מראש.
אתחיל בתשובה הכמעט טריוויאלית: אין ארוחות חינם. ברור לחלוטין שאם החברות הבורסאיות משפרות תוצאות, מגדילות מכירות והרווחים מזנקים, זה מגיע בדרך כלל על חשבון מישהו, וזה הצרכן הישראלי. נכון שההסבר בחלק מהמקרים הוא נסיבות מסייעות, כמו רוח גבית חיובית מהבורסה לניירות ערך הכוללת עליות שערים או תהליכי התייעלות באותן חברות. אבל שני הסברים אלה (למעט ההתייעלות יוצאת הדופן בשופרסל) אינם רלוונטיים לרבעון השני, כי הם לא התרחשו.
מה בכל זאת קרה? נתחיל בהסבר המובן מאליו. המלחמה אפשרה לחברות ביטחוניות כמו אלביט, התעשייה האווירית, רפאל או אלה הנמנות עם קרן ההשקעות פימי, לחגוג. המכירות גדלו, והרווח זינק על חשבון ההזמנות שקיבלו ממערכת הביטחון.
הגדלת ההזמנות מלווה בגידול בתקציבי הביטחון, וזה כבר מגיע על חשבון הגדלת הגירעון בתקציב. את מחיר הגירעון התופח נשלם בסופו של דבר אנחנו דרך העלאת המחירים. איך כתבה נעמי שמר? כל זה יבוא מחר אם לא היום, ואם לא מחר אז מחרתיים.
הלאה. נעילת שערי המדינה עקב צמצום דרמטי בטיסות לחו"ל הקפיצה את הביקוש המקומי בכל התחומים: שירותי תיירות ונופש, תקשורת, מזון, הלבשה, הנעלה וריהוט. כל ענפי המסחר בתחומים אלה הפיקו תועלת לא מקובלת מעוצר היציאות שנכפה עלינו.
את הקניות ניתב הצרכן הממוצע לשוק המקומי על חשבון הגידול ביצוא. כשהביקוש גדל ולצרכן אין חלופות זמינות, המחירים עולים. בולטת החזירות של חברת אל־על, שניצלה לרעה את עוצר הטיסות ואת כוח השוק והפכה מחברת התעופה הלאומית לבוזזת הלאומית.
אבל גם רשתות השיווק הישראליות שחותכות קופונים על חשבוננו לא התבטלו. בהיעדר סחורה מספיקה, מחירי הפירות והירקות, המזון ושאר המוצרים מזנקים – והעלויות מתגלגלות אלינו במהירות של מתעמלת אולימפית.
קצת רחמנות לא תזיק. כשיש עוצר יציאות לחו"ל וצפון ישראל הפך לאזור סגור, המלונות באילת ובאתרי הנופש הבודדים מקפיצים מחירים.
ואי אפשר להתעלם מהבנקים, שהציגו הרבעון תשואות דמיוניות של עד 20% על ההון, כי אצלנו אין באמת תחרות אמיתית על פיקדונות. ריבית הפלוס על הפיקדונות מקרטעת אחרי הריבית המזנקת על המינוס. תשואות כאלה מקובלות רק במדינות המערב השקטות ולא באזור פיגוע כמו ישראל.
ולבסוף חברות הבנייה כמו אאורה, אזורים, אפריקה מגורים, דמרי, רוטשטיין ואחרות ניצלו את היעדר העובדים, והקפיצו את מחירי הדירות החדשות. באמצעות דחיית תשלומים, שזו מלכודת דבש פיננסית. הן מעיזות לדרוש 3.5 מיליון שקל ומעלה לדירת 2 חדרים באזור תל אביב.
המוטבים הישירים מהחגיגה הם בעלי השליטה ומחזיקי המניות בחברות הבורסאיות. אלה כוללים גם גופים מוסדיים (קופות גמל, השתלמות, פנסיה וביטוח) המשקיעים בשמנו בבורסה לניירות ערך. אז הנה, פרגנתי גם להם.
אבל מי שמשלם את מחיר החגיגה הוא הצרכן המצוי, זה שהבורסה בשבילו היא קזינו. לא רק שהוא לא גומר את החודש, אלא בקושי מתחיל אותו. הצרכן הקטן הפך בלית ברירה לפראייר גדול. הישראלי המצוי נצור בארץ הקודש, שהצטמצמה לגבולות החלוקה (גדרה־חדרה).
הצפון מופצץ, ואותנו מפציצים במחירים, הדרום בוער, ואצלנו בוער הכיס. זאת בזמן שחברי כנסת נושמים אוויר פסגות בלאונג'ים מסתוריים ביפן או בארה"ב, ואנחנו נחנקים מיוקר המחיה. בינתיים חברי ממשלת המחדל מביטים מהצד ומקבלים את השערורייה בניטרליות של משקיפים מהאו"ם. את הרווחים המופקעים המתדלקים את יוקר המחיה ביעילות של פועל בנייה מסין, הם מקבלים בשוויון נפש. הישרדותם אומנותם, והדלק לקיום הממשלה הוא שפיכת כספים מופקרת, תוך שהם נושאים את שם ביטחון ישראל לשווא.
אני מעריך ומקווה שמצב זה ישתנה ברבעון השלישי, והדוחות הכספיים ישקפו את זה. ביולי כבר נרשמו סימנים ראשונים לירידה בצריכה הפרטית, ויש להניח שהם יימשכו גם באוגוסט ובספטמבר. זה יתבטא בדוחות הרבעון השלישי שיפורסמו עד סוף נובמבר.
יש גבול למה שהצרכן הישראלי מסוגל לספוג. ועדיין ייתכן מאוד שהממשלה פשוט לא סופרת אותנו. לכן כל דבר שלא נעשה בעצמנו, אף אחד לא יעשה עבורנו.
2. בכירי האוצר לאן
הממונה על התקציבים יוגב גרדוס ספג בשבוע שעבר מכתב נזיפה מהדהד משר האוצר, שמשמעותו אחת: אם לא תתיישר לפי המדיניות שלי, אתה מוזמן להניח את המפתחות. במילים אחרות: תתפטר ולך הביתה.
מאז משלוח המכתב ניתק שר האוצר מגע. ישיבות הנהלת אוצר כמעט לא מתקיימות (בין השאר בגלל היעדרות המנכ"ל מסיבות אישיות). אלה שכבר מתקיימות, נערכות בזום. אבל לוח הזמנים דוחק, ועם כל הכבוד ל"ברוגז", ביום ראשון הקרוב מגיעים ל־1 בספטמבר.
יש תקציב שצריך להכין, ושר האוצר, שהבטיח כי תקציב 2024 יושלם עד סוף השנה, מוזמן להכריז על הפסקת אש. גרדוס אינו לבד. עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי של האוצר, נמצא באותה סירה מעורערת וחייב גם הוא לפרוס מפת דרכים. שר האוצר היה מת להיפטר גם ממנו במבצע של שניים במחיר אחד. אחרי הכל השניים הללו מהווים מבחינתו קוץ בישבן הפוגע בתנועת ההתיישבות. בצלאל סמוטריץ' בטוח שהם מטרפדים, מעכבים, מכשילים, מדליפים, מבלבלים ומטעים אותו, והכל מסיבות לא ענייניות.
גרדוס ומסינג הם שני בעלי תפקיד מהיחידים באוצר שלא מונו על ידי סמוטריץ'. גם החשב הכללי יהלי רוטברג לא מונה על ידיו, אבל הוא יודע ללכת בין הטיפות ולקדם את מדיניותו בצורה אפקטיבית. אין ספק שהניסיון הרב שצבר באוצר תורם להצלחתו.
כל האחרים ובהם מנכ"ל האוצר, הכלכלן הראשי, הממונה על שוק ההון והביטוח, מנהל רשות המסים ויו"ר רשות ניירות ערך מונו בידי סמוטריץ'. קשה להניח שמישהו מהם, ובמיוחד המנכ"ל, ישמיע איזה ציוץ נגדו. אלא שגרדוס ומסינג מפריעים לשר להגשים את עולם הפנטזיות שלו. הם נאמנים לאוצר ולא לשר האוצר. הם תומכים במדיניות כלכלית רציונלית ולא פנטזיונרית. שר האוצר היה שמח להיפטר מהם, אבל בצורה אלגנטית.
השאלה המתבקשת היא אם הם צריכים להיכנע לכלכלת בע"ה ו"להניח את המפתחות" כפי שהציע השר, או להחזיק מעמד. הם לא הראשונים המתחבטים בדילמה. קדמו להם שאול מרידור, הממונה על התקציבים לשעבר, וקרן טרנר, מנכ"לית האוצר, שברחו מהשר ישראל כ"ץ לאחר התחבטות לא פשוטה.
בהתחשב בטיב ביצועיו של סמוטריץ', אני כבר חש געגועים עזים לכ"ץ. אלא שבניגוד לקודמיהם בתפקיד, הזמנים אחרים. אסור שגרדוס ומסינג יעזבו את המשמרת, כי זה בדיוק המהלך שבו השר מעוניין.
שומרי הסף נקלעו לקשיים, אבל אלה כאין וכאפס לעומת האתגר של היועצת המשפטית לממשלה. גלי בהרב מיארה חוטפת בשגרה פי מאה מרפרטואר הצווחנים הכולל את איתמר בן גביר, דודי אמסלם ומירי רגב. התפטרותם של גרדוס ומסינג בעיתוי הנוכחי דומה לאפשרות שהרמטכ"ל וראש השב"כ יניחו את המפתחות, כי זה בדיוק מה שבנימין נתניהו רוצה.
צמד הפקידים הבכירים באוצר חייבים להחזיק מעמד ולהישאר. הם כרטיס הביקור שלנו כלפי חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. הם חייבים לעשות ככל שניתן לתקן את הנזקים ולהמשיך להתריע. הם לא צריכים להחזיק מעמד הרבה, כי הממשלה המטורללת הנוכחית לא תשרוד עוד זמן רב.
3. רואים שש־שש
מעטים המפעלים שהמלחמה פגשה אותם כל כך קרוב לקו החזית ולמרות זאת ממשיכים לפעול כרגיל. חרף הטילים והמתקפות הם עומדים על הרגליים ובאופן מעורר השתאות הם ממשיכים לייצר וגם לייצא.
חברת נירלט מקיבוץ ניר עוז היא דוגמה אחת. מפעל עשות אשקלון היא דוגמה נוספת. מפעל נאות מנאות מרדכי בצפון הוא דוגמה מצוינת למפעל ההישרדות. מבין כולם בחרתי דווקא בחברת שמיר אופטיקה מקיבוץ שמיר.
חברת שמיר אופטיקה הוקמה בשנת 1972 ובנתה לעצמה מוניטין עולמי בתחום פיתוח וייצור העדשות. מנהל הפעילות בישראל הוא רונן צור. תאמינו או לא, אבל החברה נמנית עם עשר המובילות בעולם בתחומה. למרות המלחמה הנמתחת בלי סוף, היא מפעילה עדיין מרכז מחקר ופיתוח במטה בקיבוץ שמיר. החברה מעסיקה כ־2,500 עובדים ב־23 אתרים בישראל ובעולם.
המוניטין הבינלאומי של החברה אפשר לה להכריז בשנת 2021 על שותפות עם קבוצת מרוצי הפורמולה BWT Alpine F1 Team. בשנת 2022 נרכשה השליטה בשמיר בידי ענקית האופטיקה הצרפתית אסילור לוקסוטיקה והפכה לחברה בת שלה.
אז איך מצליח המפעל לשרוד בעיצומה של מתקפת כטב"מים של חיזבאללה כפי שאירע בתחילת החודש?
"ב־7 באוקטובר העולם התהפך והבנו שאנו צריכים לפעול במציאות חדשה. מתחילת המלחמה אנחנו מוגדרים כמפעל חיוני וממשיכים לייצר ולספק עדשות משקפיים בכל הארץ", מסביר צור.
ואיך ממשיכים לייצור למרות המלחמה והקרבה לגבול?
"סיפורה של החברה הוא דוגמה לכושר ההתמדה והיצירתיות של התעשייה הישראלית, שמתמודדת עם אתגרים ביטחוניים וכלכליים. למרות שעובדי הייצור פונו מקריית שמונה לטבריה וחלקם עם בני זוג במילואים, הם ממשיכים להתייצב במפעל מדי יום. בכך אנחנו מסוגלים להמשיך לעמוד בביקוש הרב. בחברת האם האירופית מביעים אכפתיות מהמתרחש אצלנו לכל אורך המלחמה. החברה רואה בתעשייה עוגן חשוב, ולכן אנו ממשיכים לייצר גם תחת שגרת מלחמה".
שמיר אופטיקה מביטה קדימה באופטימיות ורואה שש־שש. החברה פיתחה טכנולוגיה שמאיטה התפתחות קוצר ראייה אצל ילדים "משקפיים צריכים לענות על צורכי תיקון הראייה, אבל לא רק", מציינת עדי עירון, אופטומטריסטית ומנהלת ההדרכה בשמיר אופטיקה.
במחקר קליני שהתנהל בישראל, התברר שהעדשות של שמיר הוכחו כמאיטות את התקדמות קוצר הראייה בקרב ילדים. "הן מאפשרות לילדים מיקוד מהיר וקל בכל זווית מבט, הודות לטכנולוגיית FOCUSFLOW החדשנית המונעת הרגלי יציבה לקויים העלולים להשפיע על רמת הקשב והביצועים של ילדים", מסבירה עירון.
4. המבוגר האחראי
על רקע הדרך שבה מתנהלת בימים אלה כלכלת ישראל, אין ספק שהנגיד פרופ' אמיר ירון הפך בעל כורחו למבוגר האחראי. מתוקף תפקידו כנגיד הוא נהנה מעצמאות כמעט מוחלטת. למרות זאת, בתפקידו החוקי כיועץ הכלכלי של הממשלה, נתניהו סופר אותו פחות, ויותר מתחשב בפתרונות הקסם של יועצו פרופ' אבי שמחון.
למען האמת, נתניהו לא היה מעוניין להאריך בסוף 2023 את כהונתו לחמש שנים נוספות. אלא שהמלחמה פרצה ואז נאלץ בפועל להאריך את המינוי לקדנציה נוספת בזכות ההסכם להקפאת המינויים שנחתם עם בני גנץ. פרופ' ירון הדיח את נתניהו כמבוגר האחראי, אם לא בעיני הממשלה אז בעיני משקיעים בינלאומיים וחברות דירוג האשראי. הם בהחלט סופרים את הנגיד הרבה יותר מאשר את נתניהו ובוודאי הרבה יותר מסמוטריץ'.
את תובנותיו הכלכליות בדבר הצורך באישור דחוף של תקציב 2025, ואי־חריגה ממסגרת הגירעון, הדהד ירון במכתב בהול אך לא דיסקרטי ששוגר בשבוע שעבר לראש הממשלה. בתחילת השבוע שב הנגיד מהכנס היוקרתי בג'קסון הול שבארה"ב, שם דנו בעיקר בנושא האתגרים המוניטריים של הבנקים המרכזיים. בתשובה לשאלתי על תובנותיו מהכנס מרחיב הנגיד:
"ברור שמה שיו"ר הפד האמריקאי שידר הוא שיש שינוי בתוואי הורדת הריבית, והוא נתן גם פרספקטיבה על מה שקרה בשנתיים האחרונות, כולל התוספת של מלחמת רוסיה באוקראינה. הוא דיבר על חשיבות הנחישות במלחמה באינפלציה ושידר שהבנק יעשה ככל יכולתו כדי שהאינפלציה תחזור ליעדה. היה דיבור באיזה שלב המשק עבר מראייה של אינפלציה זמנית לאינפלציה קבועה. ברור שהנגידים באירופה נמצאים בעמדה דומה לתהליך של הורדת ריבית, והם רואים את עצמם כבנקים עם עצמאות ללא קשר למדיניות הבנק האמריקאי".
ואצלנו מתי זה יקרה? מתי הריבית תרד?
"ברור שהקורונה הייתה אירוע כלל עולמי והיה סנכרון במדיניות המוניטרית הבינלאומית. ישראל נמצאת במצב שונה, יש מלחמה מתמשכת ואי־ודאות בתקציב. אנחנו מטפלים בחשיבות היציבות בשווקים ובאינפלציה. לכן תהיה זהירות בהורדת הריבית.
"האינפלציה מעל היעד ועלולה לעלות במהלך הרבעון הראשון של 2025. לכן החזרה לתהליך הורדת הריבית אמורה להתרחש לקראת רק במחצית השנייה של 2025, אבל אנחנו פועלים רק לפי הנתונים בשטח. תוואי הריבית ייקבע בהתאם להתכנסות האינפלציה ליעדה (1%־3%), המשך היציבות בשווקים הפיננסיים, הפעילות הכלכלית והמדיניות הפיסקלית".
כיצד נתפסת הכלכלה הישראלית בעיני משקיעים בינלאומיים?
"יש התעניינות במשק, אבל חשוב להדגיש: מצד אחד אני מדבר עם משקיעים וכלכלנים שהיו בכנס בארה"ב על החוזק של המשק הישראלי ועל זה שבעבר הוא תמיד ידע לחזור לתפקד. אבל הפעם זה אירוע יותר גדול ויש אתגרים. למשקיעים, כמובן, עד היום אנחנו מתמחרים להם את חוזק המשק".
איך אתה מתייחס להתנהלות הממשלה בנוגע לתקציב וחובתה באישור תקציב 2025?
"אי־הוודאות סביב תקציב המדינה לשנת 2025, ואי־ביצוע ההתאמות הנדרשות להקטנת הגירעון באופן מתמשך, תורמים לעלייה בפרמיית הסיכון ועלולים להקשות על חזרת האינפלציה ליעדה. מאז פרוץ המלחמה גברה אי־הוודאות הגיאופוליטית והשפעותיה על המשק. אלו, לצד אי־הוודאות הפיסקלית, משתקפים גם בפערי התשואות הגבוהים בין אג"ח ממשלת ישראל לאג"ח ארה"ב ובמרווחי ה־CDS שקרובים לרמות שיא".
האם אתה תומך בפריצת מסגרת התקציב כפי שהמליץ שר האוצר בגלל אילוצי המלחמה?
"אין ספק שצריך לתמוך במפונים, וזה כרוך בעלויות, וזה חצי אחוז מהתקציב. היה ראוי למצוא מקורות פנימיים לטפל בנושא בהינתן אי־הוודאויות. זה היה מסייע באמינות פיסקלית, וצריך היה לבצע סמוך לתקציב 2025 עם התאמות של 30 מיליארד שקל".
מה אתה אומר לצוותי מודי'ס שמגיעים לישראל לבחינת דירוג האשראי?
"אני לא מדבר על פגישות ספציפיות עם גורמים שאני נפגש איתם, אבל כולם עוברים דרכנו. אנחנו מדברים על זה שההייטק עדיין ממשיך לפעול, אבל מדברים גם על אתגרים כמו מלחמה ארוכה, והם רוצים לראות תקציב ולהוריד את אי־הוודאות. אבל זאת תקופה קצת שונה.
"זאת הסיבה שצריך לבצע מיידית את תקציב 2025 עם כל ההתאמות בשיתוף גורמי המקצוע, וזה ייתן ודאות ואמינות לחברות דירוג האשראי. הם עצמם דיברו על הצורך בהתנהלות תקציבית ראויה. הם מבינים שיחס החוב־תוצר יעלה, אבל שהוא יהיה על תוואי אמין שיורד בהמשך הדרך".
האם רווחי הבנקים לרבעון השני ולמחצית 2024 נורמליים בעיניך?
"הרווחיות של הבנק אכן גבוהה, וזו תופעה ידועה בתקופה של העלאות ריבית, אבל היא תתמתן בטווח הקרוב. הדרך הנכונה היא להגדיל את התחרות ולא דרך הגבלות רגולטוריות. הדגש הוא על כניסת שחקנים חדשים והכנסנו לשוק הישראלי שחקן בינלאומי.
"אנחנו עובדים על הגברת התחרות על ידי שיפור השירותים. גם הצרכנים חייבים להבין שיש חלופות והם חייבים להיות יותר אקטיביים. אנחנו מנגישים את הנתונים לצרכנים ומכניסים גורמים פיננסיים נוספים. בסופו של דבר התחרות תגבר וזה תהליך שיימשך, ובסופו של דבר יביא לתחרות טובה יותר.
"אבל יש ערך בכך שהמערכת הבנקאית נותרה יציבה, וזה מאפשר לסייע ללקוחות בתקופת הקורונה ובתקופות אחרות. היו דחיות תשלומים של כמעט עד שנה ללא עמלות, וזה התאפשר בזכות חוזקה של המערכת. אנחנו מחויבים לשמור על היציבות ולהגביר את התחרות".